כל שקרי אונסק"ו/ נדב שרגאי

אמת שאין צורך להוכיח || הקשר של עם ישראל להר הבית

לעיתים נזקקת אומה לשונאיה כדי לגלות שוב במראה את פניה האמיתיות. החלטת אונסק"ו, ביוזמת הרשעות הפלשתינית, שלפיה יחדל ארגון המורשת והתרבות של האו"ם מלהשתמש במינוח "הר הבית" ומעתה יכנה את המקום הקדוש ביותר ליהודים "מסגד אל־אקצא", היא תזכורת מסוג זה. אונסק"ו מכריח אותנו לשנן נשכחות:

↓ מאת: נדב שרגאי ישראל היום

ב־1967 קיבלה עליה מדינת היהודים ויתור קולוסאלי, אדיר מימדים וכמעט בלתי נתפס. היא הפקידה את המקום הקדוש ביותר בעבורה בידיה של דת מתחרה, האיסלאם, שבעבורה הוא המקום השלישי בקדושתו בלבד. היא ויתרה על זכותם של היהודים להתפלל שם. 

המוסלמים מעולם לא ידעו להכיר טובה ליהודים על הוויתור האומלל הזה. הם התנכלו ליהודים אשר עלו להר, פגעו בעתיקותיו והשמידו שרידים יהודיים אשר השתמרו בו. הם הקימו בהר שני מסגדים (תת־קרקעיים) נוספים, וכבר שנים שהם נושאים ברמה את עלילת הדם המודרנית - "אל־אקצא בסכנה".

בשם העלילה נדלק ההר שוב ושוב. בשם העלילה יוצאים מחבלים כבר שנים כדי לרצוח יהודים. מול האופנסיבה המוסלמית הזאת נסוגה מדינת ישראל אחור בהר הבית, קו אחר קו, וכל זאת נעלם מהעיניים של אונסק"ו.

הקשר של העם היהודי להר הבית אינו טעון הוכחה, ממש כפי שהעובדה שהשמש זורחת ביום ולא בלילה אינה טעונה הוכחה. ולמרות זאת, יש כמה עובדות רלוונטיות שישראל תוכל להשתמש בהן עתה כדי להגחיך עוד את שקרי הארגון הצבוע: במשך מאות בשנים כתבו חכמי הדת המוסלמים עצמם - בספרי הדת וההיסטוריה שלהם - כי הר הבית הוא הוא מקומו של מקדש שלמה, זה שכיום המוסלמים מכנים אותו "אל־מזעום", רוצה לומר: המדומיין והשקרי. 

ההבלים המוסלמיים שעל פיהם אל־אקצא נבנה על ידי אדם הראשון, או הרחקתו של המקדש למקומות כתימן וכשכם, סותרים את זיהויו של הר הבית עם מקום מקדש שלמה על ידי היסטוריונים ירושלמים מוסלמים כאל־מקדסי ועארף אל־עארף, ועל ידי חכם ההלכה האיראני אל־מסתופי, המשורר ג'לאל א־דין רומי והדרשן אבו בכר אל־ואסטי - לאורך מאות בשנים.

לא זו אף זו, בימיו של המופתי הגדול חאג' אמין אל־חוסייני, מחולל פרעות תרפ"ט ושותפו של היטלר, ובפיקוחו, פירסם הוואקף חוברת למבקר בהר הבית, שבה נכתב כי "זהותו של האתר עם מקדש שלמה היא מעל לכל ספק".

קיומו של המקדש נתמך גם על ידי ממצאים ארכיאולוגיים שונים מאזור הר הבית דוגמת שבר של כתובת ביוונית מתקופת בית שני, שנמצא ליד שער האריות, או אבן הפינה "לבית התקיעה" מחפירות הכותל הדרומי. ויש כמובן גם התנ"ך, והמשנה, והגמרא, ושלל המקורות היהודיים וההיסטוריים, המלמדים על קיומו של המקדש בהר הבית.

אבל אונסק"ו מעולם לא התעניין בקטנות שכאלה. מי שמסוגל להפוך את קבר רחל ל"מסגד בלאל אבן רבאח", מסוגל למחוק משפתו גם את הר הבית. 

אולי לכן הגיעה העת שגם אנו נמחק מהמילון שלנו את אונסק"ו, נשיב את נציגנו משם ונחדל מלארח את חוקריו ה"מלומדים" בארצנו.