לא כל כך ורוד • תגובות לתודות למשטרת ישראל

לא הכל היה ורוד || קבלת הפנים המכוערת בכניסה להר הבית

אתמול פירסמנו כאן כתבה תחת הכותרת תודה רבה למשטרת ישראל >> • נכון, אתמול הציגה צמרת המשטרה הרבה רצון טוב • חלק מהרצון הטוב בא לידי ביטוי בשטח: • במעשים (קבוצת המנחמים הגדולה שהוכנסה יחד להר הבית, למשל) • ובהמנעות ממעשים (למשל, אי עמידה על קוצו של יוד בכל הנוגע לעצרת ולחסימת המעבר לרחבת הכותל) • לא נעלמו מעינינו גם הכשלונות • הכישלון הגדול בא לידי ביטוי בהגבלת מספר העולים להר ובהמתנות הארוכות מדי • הנה דברים שכתבו שתי נשים יקרות • דבריהן הן חלק קטן מתלונות שהגיעו למערכת האתר ונראה שהם מדברים בעד עצמם • נשמח לפרסם פניות נוספות לכאן או לכאן

כך נראתה אתמול הכניסה להר הבית. לא כולם זכו להכנס

↓ חוויה משפילה של רבקה פרקש מאפרת

חיכינו בתור עם כל הקהל עד שלבסוף קראו לנו להכנס. איך שמחנו! שניה אחר כך- מעבר של גלאי מתכות עם כ-4 שוטרים. שוטר אחד אמר לנו משהו באנגלית. הוא חשב לרגע שאנחנו לא דוברות עברית. לא הבנתי מה הוא אמר, אז ביקשתי שיאמר בעברית. מיד הסתכל אלי שוטר בשם מוטי גבאי. צעק עלי שהחצאית שלי קצרה מידי ושאני לא יכולה להכנס.

הייתי בהלם טוטאלי. אז משכתי קצת את החצאית (שכיסתה גם ככה את רוב הברך שלי. שלא נאמר שלפני דקה נכנסה מישהי בג׳ינס ותיירות בכל מיני בגדים אחרים...) . אמרתי לו בנימוס שזה מכסה. והוא השתגע לגמרי. צעק עלי שלא אצעק עליו. שהוא לא עובד בשבילי. התחיל לצעוק ולהשתגע על איזה מין עם זה. איזה עם נורא.

המשיך וצעק עלי שאני לא נכנסת.

עמדתי שעות ובשניה כזו בהינף יד, כאילו כל הכח נמצא אצלו וכרגע בא לו להעניש מישהו. בשניה אחת אני לא נכנסת. בסוף הגיע שוטר נוסף שהורה לי לעבור מסביב ולהכנס ולא להקשיב לשוטר הכעוס. עברתי את הבידוק ושם המשיך השוטר לצעוק ולהשתגע. לאמר כמה העם שלנו נורא.

אנחנו עומדים קבוצה של מאות אנשים בחום ברצון עז לעלות להר הבית ולהוות תמיכה למשפחת אריאל והוא מעז לצעוק עלי על חוסר הצניעות שלי ועל העם הנורא הזה. 

הבנתי מהר מאוד שלא להתייחס לדברים שהוא אומר, אבל הרגשתי מושפלת, כעוסה, כאובה ובמיוחד עצובה על המקם הזה בו הרגשתי שאני במקום שהכי ראוי שאהיה בו בתור יהודיה ישראלית גאה- והרגשתי הכי לא רצויה, הכי דחויה. אוי לנו שיש בעם שלנו אנשים שכל כך כועסים ומתנהגים כיהודים ששונאים את עצמם ואת עמם.

↓ צפורת חזי מקרית ארבע מוסיפה

גם אני חיכיתי שעות ולא נכנסתי בסוף.

לפני היה חתן ,הבן של העצני מקרית ארבע שממש בכה והתחנן להכנס אמר שהוא מתחתן היום וביקש ובשום אופן לא הסכימו דחפו אותו מאחורי השער ואמרו לו תבוא בצהרים.

נכון שלכל אחד שנתנו לו תעודת זהות קראו - "חמוד" אבל זה לא ממש עזר.

מלבד זה שהיה צפוף ממש, למרות העובדה שמי שרצה לקחת בחזרה את התיק שהשאיר בכניסה אחרי העליה, היה צריך להדחף שוב בין כולם כדי לקחת את התיק שלו... כשאלתי את השוטר לדבר ההזוי הזה הוא חייך ואמר שאנלנו טיפוסים שממש אוהבים להתלונן...