קול רבני צלול בעד חזרה להר הבית || הרב שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב שאר ישוב כהן זצ"ל: "הנצחנו את המצב של ההשפלה והגלות, המסומל יותר מכל על ידי תפילותינו רק בכותל המערבי. הכותל חדל להיות הכותל של הר הבית, והוא הופך למחיצה שבין עם ישראל לבין הר הבית" |
| "אנו צריכים להתפלל ולהיות השולטים בהר". הרב שאר ישוב כהן (באמצע) עם אביו הרב הנזיר וגיסו הרב שלמה גורן |
↓ מאת: ארנון סגל
כשריד אחרון לאצולה הציונית-דתית, היה הרב שאר ישוב כהן זצ"ל שהלך השבוע לעולמו הקול הרבני הצלול ביותר בעד שיבת עם ישראל להר הבית. טוב, לפחות מאז פטירת גיסו הרב שלמה גורן. במשך שנים רבות ניסה הרב שאר ישוב לשווא להביא את הרבנות הראשית – שבמועצה שלה כיהן כזקן החברים – להתיר עליית יהודים להר והקמת בית כנסת בו. הוא, שגדל על ברכי הרב אברהם יצחק הכהן קוק פשוטו כמשמעו והיה מקורב מאוד לבנו וממשיכו הרב צבי יהודה קוק, היה משוכנע עד לשנים האחרונות שבניגוד לשמועות שנתלו בשניים הללו, הם לא היו עוברים לסדר היום על המציאות הנוכחית בהר הבית.
במכתב ששיגר לפני כשלוש שנים לחברי עמותת 'ישי' החותרת להקמת בית כנסת על הר הבית, כתב הרב שאר ישוב כהן באופן חד משמעי: "דעתו של מורי ורבי (הרב צבי יהודה קוק)... היתה שיש לעשות הכל כדי להחזיר עטרה ליושנה ואת השליטה בהר הבית ומקום המקדש לידי עם ישראל. בכמה שיחות שזכיתי להן עם מורי ורבי זצ"ל בנושא זה אמר שלא רק בזמן הכיבוש [במלחמת ששת הימים. א"ס], שאז בא יחד עם אבי מורי... הרב הנזיר זצ"ל ועם גיסי הרב גורן זצ"ל דרך הר הבית, אלא גם כיום הוא תומך בכך שאנו היהודים צריכים להתפלל ולהיות השולטים בקדושה ובטהרה בהר הבית – אבל זה חייב להיעשות על-ידי החלטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, והוראות הרבנים הראשיים לישראל.
"לכן הוא [הרב צבי יהודה קוק] נמנע מעליה להר הבית, אבל בפירוש עודד אותי להתאמץ, בוועדה [במועצת הרבנות. א"ס] שנבחרה לדיון בנושא, שתסכם הכל באופן חיובי. לצערי שניים מחברי הוועדה היו בעד ושניים נגד, והעניין נשאר ללא הכרעה".
מי שנפל בשבי הירדני כלוחם הרובע היהודי בתש"ח הוסיף במכתבו המדובר: "לעניות דעתי, אילו ידענו אז שהמצב יהיה כמו שהוא היום, שלטייל בבגדי פריצות מרשים השוטרים גם ליהודים אבל להתפלל אוסרים, ומקפידים שחס וחלילה לא יתפללו שם או יגידו פרק תהלים, ואת זה מרשים רק ליד הכותל המערבי אבל לא על הר הבית – אני בטוח שעל זה גם מורנו הרב צבי יהודה היה מרעיש עולמות".
זה היה ללא ספק הקו העקבי של הרב כהן לאורך כל השנים. ביום עיון בנושא הר הבית שהתקיים במכללת הרצוג בשנת 2001 התבטא הרב בעניין בתסכול גדול: "המצב הבלתי נסבל בהר-הבית היום הוא שבמו ידינו מסרנו את הר-הבית לואקף המוסלמי. אנחנו הסגרנו בידיהם מרצון את הר הבית מתוך הנחה שהמקום הוא מחוץ לתחום בשבילנו. מדוע אסרו אז גדולי ישראל את העלייה להר הבית? שום פוסק מוסמך שתבוא לפניו שאלה הגובלת באיסורי כרת, למשל בדיני נדה, לא יהסס מלהכריע בשאלה שתבוא לפניו, חוץ מבשאלת הר הבית, משום שהפחד כל כך מושרש בנשמותינו, וגם זו צרת גלות גדולה.
"לדעתי", המשיך, "ניתן להגיע להסכמה עם המוסלמים כדי להתפלל שם, ועלינו לתבוע זכות זו. כל זמן שלא נרים את הדגל הזה, אנחנו מסכנים את שליטתנו בהר הבית ובמקום המקדש".
ב'קריאה לבני ישראל' שפרסם הרב שאר ישוב כהן יחד עם הרב חיים דרוקמן, הרב דב ליאור והרב מרדכי אליהו בשנת 1980 נכתבו דברים חמורים לא פחות על זניחת ההר: "הר הבית ששוחרר בישועת ה' במלחמת ששת הימים עדיין עומד בשממונו כאילו שדבר לא קרה. ידועים דברי הרמב"ן... שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבניין בית המקדש. מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית".
בספרו 'הר המריבה' (1995) מביא נדב שרגאי דברים של הרב כהן שבהן הוא תוקף בחריפות את פולחן הכותל המערבי: "אלפי שנים התפללנו על דבר מסויים, וכשסוף סוף תפילותינו נענו, קשה לנו להפנים את השינוי ולהתאים את עצמנו אליו. הנצחנו את המצב של ההשפלה והגלות, המסומל יותר מכל על ידי תפילותינו רק בכותל המערבי ליד מקום המקדש, ולא בתוכו או לפחות על ידו, בהר הבית. הכותל חדל להיות הכותל של הר הבית... והוא הופך למחיצה שבין עם ישראל לבין הר הבית".
כתבות קשורות:
כתבות קשורות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה