הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל || חייו ותמיכתו בעליה להר הבית
הרב אליהו יוסף שאר ישוב הכהן זצ"ל, רבה הראשי של העיר חיפה, נפטר בגיל 89 • הלוויתו תצא מחר בבוקר מחיפה דרך ישיבת "מרכז הרב" בירושלים ומשם לחלקת הנביאים במרומי הר הזיתים.
↓ הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל
הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל נולד בירושלים לרב דוד כהן זצ"ל המכונה "הרב הנזיר" ולשרה, בת הרב חנוך אטקין. למד בישיבות "תורת ירושלים", ''מרכז הרב'', ו"עץ חיים". את עיקר תורתו למד אצל אביו, אצל הרב צבי יהודה קוק - ראש ישיבת מרכז הרב דאז, ואצל הרב יצחק אייזיק הרצוג - הרב הראשי לישראל.
היה חבר בתנועת המחתרת ברית החשמונאים שנלחמה בשלטון המנדט הבריטי והיה חבר פעיל בהגנה. במלחמת השחרור נלחם במסגרת האצ"ל, ליווה שיירות לירושלים ולגוש עציון ונלחם על הגנת הגוש.
בעת שהגן על העיר העתיקה נפצע קשה בקרב, ועם נפילת הרובע היהודי נפל בשבי הליגיון הערבי הירדני. יחד עם יתר מגני הרובע היהודי הועבר לעמאן ואחר כך למחנה השבויים במפרק. בשבי נותח ברגלו אך נותר נכה.
לאחר שחרורו מהשבי שירת הרב שאר ישוב הכהן בצה"ל שבע שנים והגיע לדרגת סא"ל. השתתף במשא ומתן עם הירדנים על החזרת עצמותיהם של חללי גוש עציון, השתתף במשלחת צה"ל לארצות הברית. כיהן בתפקיד רב צבאי פיקודי והרב הראשי של חיל האוויר.
משנת תשל"ה ועד תשס"א שימש הרב שאר ישוב הכהן כרבה האשכנזי של העיר חיפה, ובנוסף כיהן כראש אבות בתי הדין בעיר.
עד למותו היה הרב שאר ישוב הכהן זקן חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל. הרב הוא חתן פרס הסובלנות לשנת 1991, נשיא התאחדות בני ציון ויו"ר הוועדה העליונה להידברות בין הרבנות הראשית לישראל לבין הנהגת הוותיקן.
 |
| הרב שאר ישוב כהן לצד אביו הרב הנזיר והרב גורן ליד הכותל המערבי |
↓ הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל מתנגד לאיסור העליה להר הבית
הרב שאר ישוב הכהן, הרב הראשי לחיפה המכהן כיו"ר הועדה לענייני הר הבית של מועצת הרבניות הראשית, שלח מברק מחאה לרבנים הראשיים לישראל, בו הוא קובל על צירוף חתימתם לאיסור מחודש של עליה להר הבית גם במקומות המותרים לעליה בטהרה. זאת לפני שהועדה של מועצת הרבנות סכמה את דיוניה.
מסוכנות קול רינה נמסר כי במברק ששלח, הוא מברך את ועד רבני יש"ע ואלפי בני הישיבות ותלמידיהם, על מסירות נפשם על עליה להר הבית בטהרה. הרב שאר ישוב שוקל להגיע מחר לפאנל ההלכתי בועידת המקדש והר הבית, שיתקיים בבניני האומה בירושלים מהשעה 12:30, שבמהלכה ובמהלך סעודת המקדש שלאחריה יוקרא נוסח המברק המלא.
(ערוץ 7 י"ג בשבט תשס"ה 23/1/05, לכתבה >>)
 |
| קריאה לרבני ישראל לפעול למען הר הבית בחתימת הרב מרדכי אליהו, הרב שאר ישוב הכהן ויבדל"א הרב דוב ליאור והרב חיים דרוקמן |
↓ מתוך דברי הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל בכנס תמיכה בהר הבית
המצב הבלתי נסבל בהר-הבית היום הוא שבמו ידינו מסרנו את הר-הבית והמקדש לואקף המוסלמי. אנחנו הסגרנו בידיהם מרצון את הר הבית, כשהיה בידינו, מתוך הנחה שהמקום הוא מחוץ לתחום בשבילנו. מדוע אסרו אז גדולי ישראל את העלייה להר הבית? ננסה להסביר את המניע לאיסור זה, שאסרה בזמנו מועצת הרבנות הראשית לישראל, עד שבא מרן הרב גורן זצ"ל והתיר זאת כפי שיראה כל מעיין בספרו הגדול "הר-הבית". המועצה, גם כשהיתה בנשיאותו, לא חזרה ודנה בנושא; עד שלפני כארבע שנים, על פי בקשתי, דנה המועצה בדבר ומסרה את הנושא לוועדה, ולא הכריעה בדבר.
כפי שהסברנו, האיסור של כניסה למקום המקדש, שקיים גם בזמן הזה, לשיטת הרמב"ם, גובל באיסור כרת. לשם כך צריך למפות במדויק את המקום. כאמור, ישנן ארבע שיטות שונות בקביעת מקום המקדש, במרחק של כמה עשרות מטרים אחת מן השנייה. אף לגבי אבן השתייה נחלקו, האם האבן הנמצאת תחת כיפת הסלע היא אכן אבן השתייה. לכך יש להוסיף את דעת הרדב"ז, שטוען שהכותל המערבי איננו הכותל החיצוני של הר הבית, אלא כותל העזרה עצמה. אמנם רבה של ירושלים מרן הגאון הרב פרנק זצ"ל כותב וטוען, שהרדב"ז התכוון לכותל אחר, אך בפשטות נראה מתשובת הרדב"ז, שהוא נוטה לומר שזהו הכותל של החיל, מכיוון קודש הקודשים. אי אפשר להתעלם מכך.
שמחתי באומרים לי בית ה' נלך
היות וזהו המצב, רק פסיקה אמיצה תוכל להתמודד כאן עם שאלות קשות אלו. אמנם עלינו להודות, שום פוסק מוסמך שתבוא לפניו שאלה הגובלת באיסורי כרת, למשל בדיני נדה, לא יהסס מלהכריע בשאלה שתבוא לפניו, חוץ מבשאלת הר הבית, משום שהפחד כל כך מושרש בנשמותינו, וגם זו "צרת גלות גדולה".
הלא מסכת שלמה במשניות, מסכת מידות, עוסקת בעניין זה, ויחד עם הממצאים הארכיאולוגיים החדשים, ניתן להגיע לפסיקה. אך הדבר תובע גם הקמת חבר פוסקים גדול בתורה ויראת-שמים, שמקובל על כל החוגים, שיכריע בשאלות הללו, וגם תביעה ציבורית מפוסקי הדור לא להימנע מלהכריע בדבר.
כדאים הם מרנן הרדב"ז הרב צבי פסח פרנק והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זיע"א לסמוך עליהם, כפי שכבר הראה מרן הרב שלמה גורן זצ"ל בספרו. אם נזכה, ניתן יהיה להכריע בין השיטות השונות. נזכיר כי, על פי דעת מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א, שנתפרסמה בזמנו ב'תחומין', ניתן אולי להקים בית כנסת באיזור שער הרחמים. על פי שיטת הרב גורן זצ"ל, ניתן להתפלל בבניין המחכמה. הדבר ניתן לביצוע. נזכיר עוד כי דווקא אותו שטח שליד אורוות שלמה, שאיננו מקום המקדש, ושלפי דעת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, ניתן למקם שם את בית הכנסת היהודי, נלקח כעת באופן בלתי חוקי על-ידי המוסלמים, כדי שיבנו עליו מסגד נוסף.
(מתוך דברי הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל ביום עיון במכללת יעקב הרצוג שהתקיים באדר ה'תשס"א, לדברים המלאים >>)
העתקה
השבמחקתגובה למאמר "מקום המקדש" (בגליון קודם)
כותב המאמר בא לפקפק במסורת מקובלת שמקום המקדש הוא בראש ההר על הרמה (המפלס הגבוה) וקדש הקדשים היה על הסלע החשוף (אבן השתיה) מתחת לכיפת הסלע (הזהב).
והדבר מפורש בספר יחזקאל בתיאור הר הבית שהוא 500 אמה על 500 אמה (וכן הוא גם במשנה במידות) "על ראש ההר כל גבולו סביב קדש קדשים" וראש ההר הוא כיום כ-500 אמה על 500 אמה (לשיעור חזו"א) שרוחב ההר ממזרח למערב הוא כ-300 מטר ומצפון לדרום הוא קצת יותר (כ-320 מטר). - ושאר השטח המוקף בחומות של הר הבית הם לא על ראש ההר אלא תוספות שנוספו על גבי העמק שעל יד ההר בדרום כ-70 מטר שנבנה על הגיא המרכזי (שהיה בין המקדש ובין העיר העליונה שנקרא כיום רחוב הגיא-אל ואד) ונוסף על ידי הורדוס, ובצפון כ-120 מטר נבנה מעל נחל צולב (שנסתם בימי החשמונאים) ונוסף גם כן על ידו או לפניו.
בהמשך בספר יחזקאל מתואר פירוט ה-500 אמה ומבואר שם שהבניין של האולם וההיכל וקדש הקדשים הוא כולו 100 אמה (וכן הוא גם במשנה במידות) ועומד באמצע מצפון לדרום וממזרח מתחיל מהאמה ה-301 עד 400 מהחומה המזרחית (כולל) וחלל קדש הקדשים הוא אמות 366 עד 385 מצד מזרח (מהחומה המזרחית של הר הבית) וזה בדיוק במקום שהסלע של ההר חשוף שהוא אבן השתיה שכתוב במשנה שהייתה בקדש הקדשים. (וזה מתאים בין לשיעור חזו"א ובין לשיעור קצת יותר קטן) ומקום ההיכל וקדש הקדשים לא השתנה ולא ישתנה בין בבניין שלמה (ראשון) בין בבניין זרבבל (שני) ובין בבניין העתיד כמפורש בכתוב "זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל" ועוד מקומות וכן במשנה ביומא נ"ד מבואר שאבן השתיה הייתה בקדש הקדשים גם בבית ראשון ("מימות נביאים הראשונים") וגם בבית שני.
גם לפי התיאור של המשנה במידות [ופסקה הרמב"ם ביה"ב פ"ו ה"א) מבואר שההיכל וקדש הקדשים בנויים בראש ההר במפלס הגבוה אחרי שעולים ממזרח יותר מעשרים אמה ורחוק מכותל מזרחי של הר הבית לפחות כ-340 אמה (אין המשנה פירוט מרחק מדויק מקצה הר הבית) ולכן גם לא יכול להיות שהוא ב 100 אמות הקרובים לכותל המערבי ששם המפלס יורד (ה"רמה" נגמרת) והמקדש היה בנוי בראש ההר.
ודבר זה שהעזרה וההיכל בנויים על המקום הגבוה בראש ההר הוא מתועד גם בספר יוסיפוס (פרק ה') באורך שמתאר שיש שלשה תחומים הראשון מבחוץ הוא הר הבית והשני הוא המקום שממנו והלאה אסור לגוים להיכנס וגבולו 10 אמות (וזה מה שכתוב במשנה על החיל) והוא במרכז ההר ומוקף חומה גבוהה ומבפנים היא נראית פחות גבוהה מפני שהיא יושבת על גבעה - רמה.
[נ.ב. וכן יש עדויות נוספות מזמן הבית כעין זה כגון ב"מגילת המקדש" שנכתב באמצע ימי בית שני כתוב שהחומה הפנימית היא 280 על 280 אמה (ובתוכה המקדש והעזרה וכו') - וזה כגודל הרמה הקיימת בערך - ומסביב חומה 480 על 480 אמה (לא כולל עובי החומה ועם החומה הוא 500 ככתוב ביחזקאל) וכן באיגרת אריסטיאס (ג"כ מאותה תקופה בערך) כתוב שהגודל של המקדש הוא (במידות יווניות והוא) כמו גודל הרמה שקיימת היום].
במאמר הביא דברי הכפתור ופרח על תיאור שער סתום בחומה המזרחית של הר הבית מדרום לשערי רחמים וכתב בכפתור ופרח שהוא מכוון נגד קדש הקדשים והשער ההוא לא ניכר כיום, והכותב ניסה לומר שהוא בדרום אבל באמת תיעוד מקביל לכו"פ יש בעוד מקור משנת רנ"ה (מוג'יר א' דין) ושם מציין שהשער הסתום הזה הוא מול אמצע כיפת הסלע. הרי נתבררה כוונת הכו"פ.
מה שכתב במאמר שהרדב"ז הוא היחיד שהורה למעשה על פי המסורת שכיפת הסלע הוא מקום ההיכל וקדש הקדשים, אמנם הרדב"ז פסק כן להתיר למעשה דבר שספיקו כרת על סמך מסורת שהביא ושהביאו הרבה קדמונים כמו ר"י מפריז ותלמיד הרמב"ן ועוד, והעתיקוהו להלכה בשערי תשובה וברכי יוסף (שג"כ היה בירושלים כרדב"ז) וכף החיים. וכן כתב הב"ח בשם מהרי"ו שהכיפה היא בנויה על מקום ההיכל, וכן פסק החפץ חיים בספרו ליקוטי הלכות (על זבחים פרק ו').
וסוף דבר שמקום קדש הקדשים הוא על הסלע שתחת כיפת הזהב היא הוראה מקובלת בכל ישראל על פי הכתובים והמשנה והמסורה ולא פקפק בזה אדם מעולם