חבית של חומר נפץ או של נפט? זווית חדשה

הר הבית, חבית של חומר נפץ או של נפט?  || זווית שטרם נבחנה

כמו נושאים אחרים, גם נושא הר הבית והפולחן בו, מתפילה, דרך הקרבת קורבנות ועד בניית בית מקדש נידונה הרבה בישראל מההיבט הביטחוני וגם מההיבט הדתי, אך לא מן ההיבט הכלכלי.

↓ מאת: צוריאל יורב/ TheMarker

נשאלת השאלה, האם לא מדובר בצורה בזויה להסתכל על נושא כמו בניית בית מקדש דרך משקפיים של רווח והפסד? 

ובכן, אם מסתכלים רק על הצד הכספי, תוך התעלמות מאספקטים דתיים ובטחוניים זה בהחלט בזוי ומטופש, אך מצד שני, לא לבחון כלל את ההיבט הכלכלי של הרעיון זה חוסר אחריות משווע, לא משהו אחר.

אם כן, בבואנו לבחון את ההשפעות הכלכליות של הקמת בית מקדש וחידוש הקרבת הקורבנות, יש לשער כי ההשפעה הישירה הראשונה תהיה זינוק בתיירות. על פי הערכות, יש כיום ברחבי הגלובוס בין 300 ל-550 מיליון נוצרים אוונגליסטים, בארה"ב, באוסטרליה, בברזיל, בניגריה ועוד ועוד. זרם זה מייחס חשיבות רבה לתנ"ך היהודי, המכונה אצלם 'הברית הישנה'. בניגוד לגישה המרכזית בנצרות (לפחות עד דצמבר האחרון, עת שינה האפיפיור עקרונות יסוד בנוגע ליהדות) שמאמינה שהאל ביטל את הברית עם היהודים, מאמינים האוונגליסטים שהברית בין האל לעם היהודי שרירה וקיימת, ושהקמת מדינת ישראל היא חלק מתהליך הגאולה ושבקרוב בית המקדש ייבנה.

כמאמינים אדוקים בתנ"ך, הם גם מאמינים בנבואת זכריה שמצווה עליהם באחרית הימים לעלות לרגל לבית המקדש כל שנה בחג סוכות.

אם כן, במידה ויוחלט לבנות את בית המקדש אנו צפויים לגלי צונמי של תיירים מרחבי העולם. אם ניתן לרגע הערכה שמרנית למדי, אם כל אחד מ-300 מיליון המאמינים יגיע בממוצע פעם בעשר שנים לביקור במקדש, (שוב, למרות שהתנ"ך מצפה מהם להגיע כל שנה), נגיע לתוספת של 30 מיליון תיירים בשנה (פי עשר מכמות התיירים כיום), נניח שהצליין יגיע לכשבוע, לא טיול ארוך במיוחד, וישקיע בממוצע רק כ-150$ ליום סך הכל (מגורים, הסעדה, תחבורה, אתרים, אטרקציות, מזכרות וכו'), כי רבים מגיעים ממדינות עולם שלישי, נגיע להשקעה של כ-1,000$ בכלכלה המקומית פר צליין. בחישוב שנתי זה מגיע להשקעה בכלכלה המקומית של 30 מיליארד דולר בשנה, שזה יותר מ-100 מיליארד ש"ח.

מדובר בנקודת מפנה כלכלית ברמה היסטורית, לשם השוואה, מאגר לוויתן שווה בקירוב 10 מיליארד דולר.

זה לא שכל הכסף או רוב הכסף של הצליינים ילך לקופת המדינה, אבל הוא ילך לכלכלה המקומית, יעלה את רמת החיים של כולם פה (כי ברגע שכסף זר נכנס הוא מעלה את רמת החיים של מי שעוסק בתיירות שכעת ההכנסה הפנוייה שלו מרקיעה שחקים והוא קונה יותר במכולת, לשם הדוגמה) וחלק מסויים אף יכנס ישירות לקופת המדינה.

האם מדינת ישראל ערוכה לכך?

מבחינת תשתיות תחבורתיות נראה שבקרוב מאוד כן, תנופת בניית כביש 1, שיפור התחבורה בכיוון עיר דוד וכו' בהחלט יוצרים תשתית שתענה על המינימום ההכרחי.

מבחינת יכולת הקיבולת של בתי המלון המצב בעייתי, אך יתכן שהלחץ יוביל לכך שתהיה תפוסה מלאה בבתי המלון ובבתי ההארחה 365 ימים בשנה, ומן הסתם 'תוך כדי תנועה' יבנו בתי מלון נוספים.

לגבי תשתיות חשמל ומים, מאחר שיהיה גידול ב"אוכלוסיה", אם 30 מיליון תיירים יגיעו לשבוע ימים כל אחד, זה אומר שיהיו בכל רגע נתון עוד כ-575 אלף אנשים בישראל, שרובם יתרכזו באזור ירושלים. לא נראה שזה יגרום לקריסה, אך זה בהחלט יכביד מאוד לפחות על אזור ירושלים. החשמל פחות יטריד אם הפיתוח והניצול של מאגר לווייתן יתנהל כשורה, אולם מצב המים יחייב את המשך פיתוח הטפלת המים.

יהיו סוגיות נוספות שצריכות להילקח בחשבון כמו רמת פשיעה שצפויה לעלות ועוד.

לסיכומו של עניין, בניית בית מקדש תהווה מקפצה כלכלית אדירה לישראל, שגילוי מאגר ליוויתן יהיה זניח לעומתה. כמות המטבע הזר שיכנס למדינה יהיה די אסטרונומי, גם בהערכה שמרנית של כמות תיירים, עם זאת יצוצו אתגרים לא פשוטים בתחום התשתיות ועוד.

מסתבר שמבחינה כלכלית הר הבית הוא לא חבית של חומר נפץ וגם לא חבית של נפט, הוא לא פחות מאשר ים של זהב.