פרשת המקדש || פרשת שופטים
מקום המקדש נזכר בספר דברים עשר פעמים בביטוי סתום: "המקום אשר יבחר ה'". המקום המדויק נשאר תעלומה כארבע מאות שנה, עד שעת כיבוש היבוסי בימי דוד.
 |
| הכהנים מתכנסים בלשכת הגזית וקוראים קריאת שמע של שחרית |
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
גילוי המקום נעשה על ידי דוד ושמואל באמצעות פסוק מפרשתנו האומר: "וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו". ומתואר במסכת זבחים (נד, ב) שדוד ושמואל "היו יושבין ברמה, ועוסקין ב'נויו של עולם'". כלומר, חקרו ומצאו שהמילה "ועלית" הנזכרת בפסוק פירושה לעלות לבית המקדש – ה"גבוה מכל ארץ ישראל". כך נקבע מקומו המדויק בהר המוריה בירושלים.
למעשה מדובר בעלייה רוחנית, שכן, כשאדם עולה לרגל, ומגמת פניו המקדש וקודש הקדשים, וכן הארון והשכינה השרויה בו – הוא מרגיש בעלותו ברגליו גם את התעלות הנשמה. העלייה הנזכרת בפסוק בפרשתנו מכוונת גם ל'לשכת הגזית' שבמקדש, כשמטרת האדם להתייצב עם שאלתו בפני שבעים הזקנים.
הרמב"ם רואה בסנהדרין את המשך ההנהגה של משה רבינו, וכלשונו (סנהדרין א, ג): "קובעין בתחילה בית דין הגדול במקדש, והוא הנקרא 'סנהדרין גדולה', ומניינם שבעים ואחד... הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן... והוא ה'נשיא' העומד תחת משה רבינו... והם יושבין בכמו חצי גורן, בעיגול... ועוד מעמידין [במקדש] שני בתי דינין של עשרים ושלשה... אחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית".
העולה למקדש רואה לפניו מערכת משפטית מסודרת, והוא תמיה; מה עניינה של מערכת זו בחצרות בית ה'? אך מן המקדש יוצאת הוראה לכל ישראל, ומסבירים הפרשנים, שהמטרה היא, שתהיה על חכמי הסנהדרין אימת השכינה, ככתוב: "ומקדשי תיראו". יראה זו מסייעת בידם לכוון בהחלטות גורליות לאמיתה של תורה. עוד כתבו, שכיון שהעולם עומד על התורה ועל עבודת הקרבנות, בכך מתאחדים התורה והעבודה בבית המקדש, ועם ישראל מגיע לשלימותו. כשלשכת הגזית סמוכה למזבח, השכינה שרויה על חכמי ישראל ומובטח להם שידונו דין אמת לאמיתו (רש"י תחילת משפטים; 'משך חכמה' דברים טז).
לא בכדי נסמכה פרשת 'שופטים' והסנהדרין, למצות העליה לרגל הכתובה בפרשת 'ראה', כי כשאדם עולה לירושלים ברגלים, הרי הוא מתבשם מן הקדושה שבמקדש ומן התורה שבמקדש. כשהוא רואה במקדש שלשה סנהדראות זו למעלה מזו, ונכנס ללשכת הגזית כדי לשמוע את דברי חכמי ישראל הרי הוא מתעלה. כך הם דברי בעלי התוספות (בבא בתרא כא, א): "שהיה רואה קדושה גדולה, כהנים עוסקים בעבודה וחכמים בתלמודם, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, ככתוב: 'למען תלמד ליראה'... היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".
מראה נפלא אחר היה מתגלה בפני באי המקדש בחג הסוכות וכדברי הרמב"ם (סוכה ח, יד): "מצוה להרבות בשמחת בית השואבה במקדש... וגדולי חכמי ישראל והסנהדרין, והחסידים היו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות". עולה הרגל היה רואה דוגמה אישית של חכמים בעבודת ה', ולומד כיצד ליראה את ה' ולעובדו בשמחה ובטוב לבב. נמצא שחברי הסנהדרין במעשיהם במקדש, בבירור הלכות, בתקנות, במנהגים ובשמחות, מוסיפים תורה ויראה בישראל, ובכך עם ישראל מגיע לשלימותו.
כל אלה יש בהם כדי לקרב את ישראל לקיום נבואת ישעיהו ב, א: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים... ונהרו אליו כל הגוים... ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו - כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה