הר הבית ששמם

מי אשם במצב || ישראל אלדד

דברי תוכחה ונבואה • הדברים נאמרו שלוש שנים לאחר הקמת המדינה • שש עשרה שנים לפני מלחמת ששת הימים • ישראל אלדד - הוגה דעות, ממפקדי לוחמי חרות ישראל - הלח"י

↓ מאת: פרופ' ישראל אלדד/ הסולם

נוקפני לבי על כך שלפני שלוש שנים עמדתי בפני ירושלים באסיפת עם, וסיימתי את נאומי בקריאה לאדריכלים בעם לשבת מיד להכנת התוכניות להקמת בית המקדש. ולא זה היה חטא שהשליתי את הנאספים להאמין כי הנה הנה ייכבש הר הבית, כי אם השגיאה ששגיתי בחשבי שבאמת כבר הגיעה העת לאדריכלים של בניינים, למהנדסים של חומר, שטעיתי טעות אופטית בחשבי שבין מקום האסיפה למקום הר הבית אין יותר מאשר אותם כמה מאות המטרים או אותה חומה עותומאנית או לגיונרים שכירים, כי הוצאתי מהחשבון את ממד הפרספקטיבה הנפשית, אשר היא היא הקובעת את המרחקים האמיתיים ואת עובי החומות.

(...) אם הר הבית שמם היום מבחינה חומרית, או מה שהוא בשבילנו היינו הך – אם עליו מתנוסס איזה בית תפילה זר – הרי זה אך ורק מפני שלא היה לו למושג זה ערך מכריע בנפש שלנו כאשר מגיע לו מבחינת כובד משקלו ההיסטורי. הרי אין איש מפקפק בכך שאילו נלחמנו על הר הבית לפני שלוש שנים כאשר נלחמו אבותינו עליו בעבר, הוא היה בידינו. ונציגיה הרשמיים של אותה יהדות הקרויה דתית, הרבנים כולם, אף הם לא נזדעזעו ולא נזעקו כשניתן הצו לסגת מכיבוש הר הבית. 

לא השועלים המהלכים עוד היום על הר הבית, לא הם המשרים את האבל ומשהים את הגאולה, כי אם השועלים הקטנים שבנו המחבלים בכרמינו אנו, כי אם חורבן הבית אשר בנפש שלנו הוא אשר מנע, הוא אשר מונע עדיין את גאולתו של הר הבית מידי השועלים הזרים. 

ישראל אלדד ז"ל, 'הסולם', אב תשי"א (1951)