האם המילה מקרבת אותנו למקדש?

פרשת וירא || שמואל בן חמו

בתחילת פרשת וירא הקב"ה מתגלה לאברהם אבינו לאחר שהוא מל את עצמו. המדרש רבה מציין שהעורלה היא כמו מום שנמצא בגוף האדם. 

↓ מאת: שמואל בן חמו

כידוע מי שבעל מום אינו יכול לשרת בבית המקדש, כמו שכתוב: כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא יִקְרָב (ויקרא כא,יח). גם קרבן בעל מום לא ניתן להקריב אותו על גבי המזבח, כמו שכתוב: כֹּל אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, לֹא תַקְרִיבוּ: כִּי-לֹא לְרָצוֹן, יִהְיֶה לָכֶם. (ויקרא כב,ב). 

זאת אומרת שהשכינה אינה יכולה לשרות על אדם או בהמה בעלי מום. 

כמו שמובא במדרש: " אמר ר' יודן: מה התאנה הזו אין לה פסולת, אלא עוקצה בלבד, העבר אותו ובטל המום. כך, אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אין בך פסולת, אלא הערלה, העבר אותה ובטל המום, התהלך לפני והיה תמים: " (בראשית רבה, מו,א). 

לפני הברית מילה הקב"ה התגלה לאברהם אבינו בצורה חלקית בגלל העורלה. לאחר הסרת העורלה הקב"ה יכול להתגלות בצורה מלאה. 

ה"שם משמואל" מפרש בצורה נפלאה את המדרש הבא: 

"רבי לוי פתח (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר: מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי, הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה! וירא אליו ה' באלוני ממרא." (בראשית רבה מח,ה). 

המדרש משווה את המילה להקרבת קרבנות שלמים. 

בזכות הברית מילה אברהם אבינו זכה לגילוי השכינה כמו במשכן. 

אברהם אבינו נעשה בעצמו מקום של שכינה, מעין בית מקדש. 

ה"שם משמואל" מוסיף ואומר שלפני בנית המשכן גדולי עולם בלבד כמו האבות זכו להיות כלי קיבול לשכינה. לאחר הקמת המשכן ובית המקדש כל אחד מישראל יכול להגיע למדרגה הזאת ולקבל את השכינה כמו שכתוב בפסוק: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם (שמות כה,ח), הקב"ה שוכן בתוך כל אחד מעם ישראל. 

" .....דתפילה היא רק מצד חיבור בית המקדש, וזה נעשה רק אחר שנימול כנ"ל שנעשה בעצמו בית המקדש." ( שם משמואל בראשית שנת תרע"א דף קמו). 

איך המילה גורמת לקבלת השכינה? 

ישנן שתי גישות שונות המובאות במדרש רבה. 

"רבי יצחק פתח:מזבח אדמה תעשה לי וגו' אמר רבי יצחק: מה אם זה שבנה מזבח לשמי, הריני נגלה עליו ומברכו. אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה! וירא אליו ה' באלוני ממרא. 

רבי לוי פתח (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר: מה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי, הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי, על אחת כמה וכמה! וירא אליו ה' באלוני ממרא." (בראשית רבה מח,ד-ה). 

הראשונה משווה את בנית המזבח לברית המילה. כאשר מי שבנה מזבח לה' זכה לקבל את פני השכינה קל וחומר מי שמל את עצמו לשם מצווה. 

ה"שם משמואל" מפרש שהמזבח הינו מקום והכנה להקרבת הקרבן. באותו אופן, המילה מכינה את האדם לקראת השכינה. 

" המילה הוא הכנה לקנין השלימות, כענין מזבח שהוא הכנה ומקום לקרבן." (שם משמואל שנת תרע"ב, דף קנא). 

הגישה השנייה טוענת שהמילה איננה רק הכנה לשלימות אלא היא השגת השלימות בעצמה. כאשר האדם מסיר את העורלה הוא הופך את עצמו לקרבן תמים לה'. 

נראה להוסיף על המחלוקת בין שני המדרשים: אחד אומר שצריך הכנה כדי לקבל את השכינה והשני אומר שמעשה המילה מספיק כדי להזמין את השכינה ללא הכנה. 

גם היום מחלוקת הזאת קיימת בנושא חידוש עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש השלישי. 

יש המסתפקים ושואלים האם אנחנו ראויים לבנות את בית המקדש עכשיו או שעלינו להתכונן כדי להשיג רמה גבוהה של רוחניות? 

יש טוענים שהמעשים עצמם כמו עבודת הקרבנות ובנין בית המקדש יגרמו להשכנת השכינה בישראל ללא שום הכנה. 

בכל אופן לכל הדעות יש לבנות מזבח כשר בהר הבית כהכנה להקרבת קרבנות ולאחר מכן יחליטו האם לחדש את העבודה או לא. 

הדור שלנו זכה לקבל את ירושלים מאת ה'. עכשיו עלינו לממש את המתנה הנפלאה הזאת ולהתחיל במעשים כמו אברהם אבינו שבנה מזבח, מל את עצמו והקריב קרבנות בהר המוריה.

הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה

לקריאת מאמרים נוספים: WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM