יום שני, 5 בדצמבר 2016

אברום בורג – לשעבר יושב ראש הכנסת

מתפלל שלא יבנה בית המקדש || לא מצטער על חורבנו

"יש הבדל בין חברת רוב שיש לה שליטה מסויימת על כל המשאבים, על כל הזכויות, על כל הכוח, על כל החירויות, על כל המקומות במרחבים שבהם היא שולטת באופן חוקי ובלתי חוקי, לבין קבוצת מיעוט שכל מה שנשאר לה הוא פינה של 300 מטרים רבועים. אין כאן שיחה בין שווים"


↓ ארנון סגל מראיין את אברום בורג

"לא, אינני חולם על הר הבית. לא הייתי בימים האיומים של החורבן והשכול שנלווה לו אבל ממרחקיה של ההיסטוריה אינני מצטער על חורבנו. אני קורא את הנביאים, לומד את הפרקים שתועדו אצל בן מתתיהו ואחרים, ויודע שהמקום היה מוקד של שחיתות, של אליטה מנוונת ודתיות מעוותת. דווקא חורבנו פתח שערים רחבים ליהדות יבנה ולחוכמת ההמונים של חכמיה. 

"וכשם שאינני מתגעגע אל מה שהיה, אני מתפלל גם שלא ייבנה לעולם. כי היהדות על פי תפיסתי היא רעיון מופשט של ערכים, של התכוונות אל הנשגב, של קיום במרחבים האנושיים שלא צריכה ואסור לה שתהיה אסירה בבית מוחשי שכל כולו אינו אלא עבודה זרה במסווה של יהדות אותנטית. אם נוסיף על כך את סכנות הקיום הכרוכות בכמיהה המלאכותית הזו הרי לך נוסחה מדוייקת למה לא לעשות. והדברים פשוטים: בכל פעם שבית המקדש היה במרכזנו, הגענו אל החורבן. וכל עת שהכמיהה אליו היתה רחוקה, היינו בקוטב של נצח ישראל". 

אם איננו זקוקים למקום מוחשי, מדוע אנחנו זקוקים למדינה? 

"יש הבדל בין ריבונות שהיא אנושית, ארצית, פוליטית והיסטורית לבין אמונה שיש בה משהו שהוא מעבר להיסטוריה ואיננו בתחום האחריות האנושית. כל דבר שהוא אנושי, בין אם הוא שלטון ובין אם זו התנהגות, הוא חי וקיים וכל דבר שהוא מחוץ לשיחה האנושית – זר לי. אם יש רוב של אנשים או מספיק אנשים שרוצים לקיים חיים פוליטיים זה מקובל ומכובד, אבל לא בהקשר דתי אלא רק בדבר שהוא בגדר של 'הארץ נתן לבני אדם'". 

יש פה שאלות שלא נוגעות דווקא לאמונה. חופש פולחן הוא עקרון יסוד דמוקרטי. היום עוצרים יהודים שמתפללים בהר הבית. זה מקובל עליך?

"יהדות של בית מקדש היא יהדות של עץ ואבן. האם מותר לאנשים לסגוד לעץ ואבן? בוודאי. זה חלק מחופש הפולחן. האם אעודד את היהדות הזו ליזום עימות ולהתחכך כמה שאפשר באיסלאם של עץ ואבן? התשובה היא לא. בכל מקום שאפשר להתפלל בו, שיתפללו בו. בכל מקום שאפשר לסגוד בו, שיסגדו בו. ואם שלטון האדם במדינה הזו מרגיש שהסגידה הזו והפולחן הזה מביאים לידי אלימות ושפיכות דמים וסכנת נפשות – הדבר יימנע, אבל זו לא החלטה דתית אלא החלטה חילונית ריבונית. בין זכותו של הפרט להתפלל במקום ובין זכותו של הכלל לא להיגרר על ידי פרטים כאלה למלחמת גוג ומגוג, זכותו של הכלל גוברת על זכותו של הפרט.

"אם יגיעו ימים, ויכול להיות שהם כבר נמצאים מעבר לגדר, של שקט ושלווה שבהם אלו ואלו יתפללו יחדיו, מה טוב ומה נעים. אגב, באותו הקשר אני גם נגד אלימות של מוסלמים במקום. בכל מקום שיש בו אלימות, השלטון מתוקף דאגתו לטוב המשותף חייב למנוע אותה אפילו אם יש בכך פגיעה מסויימת בזכויות יסוד". 

כשעוצרים היום יהודים שמתפללים בהר זה בעיקר בגלל כניעה לאלימות איסלמית. 

"יש הבדל בין חברת רוב שיש לה שליטה מסויימת על כל המשאבים, על כל הזכויות, על כל הכוח, על כל החירויות, על כל המקומות במרחבים שבהם היא שולטת באופן חוקי ובלתי חוקי, לבין קבוצת מיעוט שכל מה שנשאר לה הוא פינה של 300 מטרים רבועים. זה בדיוק ההבדל. אין כאן שיחה בין שווים. יש כאן שיחה בין שלטון מתנשא עם זכויות יתר לבין מיעוט שיש לו אמנם בעיות גדולות מאוד – אבל בוודאי אינו בר השוואה בכוחו לכוח השלטון". 

לדעתך אביך המנוח, השר ד"ר יוסף בורג, היה מיושר עם עמדתך הזו? 

"אני אשמח אם תצליח לתפוס אותו. תרים אליו טלפון. אני בטוח שבעיתון שלך יודעים איך להשיג את גן העדן. התשובה שלו תהיה הרבה יותר מחוכמת משלי". 

2 comments:

  1. האיש הזה חצה מזמן את הקווים, הוא שייך לגמרי לצד השני.

    השבמחק
  2. שיבדוק טוב טוב את הערכים האישיים אנושיים שלו עצמו. לו היה חכם היה שותק אך זה כבר יותר מדי לבקש מנצלן סידרתי.

    השבמחק