על המתירים והאוסרים לעלות || עליה להר הבית לאור ההלכה
הויכוח ההלכתי על עלייה להר הבית בימינו הולך ומתעצם עם השנים • הרב אלישע וולפסון עושה סדר בשיטות ובטיעונים בעד ונגד
↓ מאת: אלישע וולפסון
שאלת העלייה להר הבית הינה שאלה שהולכת ומתעצמת מיום ליום בקרב הציבור. קולות שונים נשמעים סביב שאלה זו. ישנה הגישה השמרנית, אשר זועקת נגד העלייה להר, ורואה את עצמה מחויבת לעמוד על המשמר לקיים את הוראתם של גדולי ישראל, אשר פרסמו הזהרה לרבים לאסור את העלייה להר הבית, אחר כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים.
מן העבר השני עומדת הגישה ההולכת ונשמעת יותר ויותר, הקוראת לשוב להר בית ה' כהלכה, ולסמוך על מנהג הדורות הקודמים אשר עלו להר הבית (כפי שביאר הגר"ש גורן זצ"ל בספרו 'הר הבית', וכפי שמובא בחוברת 'לשכנו תדרשו').
כל אחת מהגישות נובעת ממבט שונה על המציאות, וחשוב לעמוד על הדברים.
במאמר זה ברצוני לפרט בקצרה את הגישות השונות לפי הבנתי, ואת ההשלכה המעשית שיש לענ"ד להסיק מכך.
גישות האוסרים:
בגישת האוסרים יש להבחין בין שתי גישות שונות. הגישה האחת, היא הגישה החרדית המקובלת, אשר נוקטת יחס פאסיבי בקשר למציאות, בציפייה ובתפילה לביאת המשיח שיגאלנו ויושיענו. ועד אז, אין לנו לעשות מאומה בדברים השייכים לקירוב הגאולה באופן מעשי. (ראה למשל במכתבו של הרשל"צ ר' יצחק יוסף לר' אריה ליפו).
הגישה השנייה, היא הגישה אשר רואה חובה גדולה של השתדלות מעשית בגאולה, אך עם זאת, עושה הבחנה גדולה בין היחס לארץ ישראל, לבין היחס להר הבית ובית המקדש. לפי שיטה זו בכדי להגיע להר הבית ובית המקדש, צריך קודם לכן שכל עם ישראל יעלה למדרגה רוחנית גדולה, יתעלה ויתרומם למדרגות של רוח הקודש, של ממלכת כהנים וגוי קדוש, ורק ממקום זה נוכל לגשת להר הבית ובית המקדש. (ראה בספרו של הרב שלמה אבינר 'למקדשך תוב' ובחוברת של הרב צבי טאו 'ומקדשי תיראו').
גישות המתירים:
גם בין הקוראים לעלות להר הבית, יש להבחין בין הגישות השונות.
גישה אחת היא הגישה אשר מבארת כי חובה עלינו כעת לעלות להר הבית על מנת לחדש את עבודת הקרבנות ולבנות בו את בית המקדש. (ראה למשל בחוברת של הרב ישראל אריאל 'עלו ההר ובנו הבית').
הגישה השנייה אומרת, כי גם אם אין כעת שייכות לחדש את עבודת המקדש ואנו עוד רחוקים ממצווה זו, מכל מקום הקב"ה השיב לנו את מקום המקדש והר הבית, ואם כן חובה עלינו להחיל ריבונות במקום. וכפי שאנו נלחמים על עמונה ועל עפרה, כך ועל אחת כמה וכמה שיש לנו להילחם על הר הבית שיהיה בידינו ולא נעזבנו לידי האומות או לשממה. והחשש שמא ייכשלו אחרים ויעלו שלא כהלכה נדחה, מחמת שבין כה וכה עולים כעת יהודים וגויים שלא כהלכה ואין האיסור על יראי ה' מועיל בכך (ראה למשל בחוברת של הרב אליעזר ולדמן 'קומו ונעלה ציון' ובדברי הרב אליעזר מלמד ב'רביבים').
גישה שלישית מבארת, כי להר המוריה ישנה מעלה גדולה וחשובה מאוד בפני עצמה, ולא לחינם השיב אותנו הקב"ה למקום זה במלחמת ששת הימים. הר הבית גם לפני שנבנה עליו בית המקדש היה מקום תפילה והשראת שכינה. כלומר, הקב"ה השיב אותנו להר הבית כדי שנתפלל במקום זה על גאולת ישראל, שדווקא מכוח קדושת המקום והתפילה בו על גאולתם של ישראל, נוכל להיוושע (ראה בחוברת 'לשכנו תדרשו').
גישת ביניים:
גישה מיוחדת נוספת יש בנושא זה, והיא גישה הממצעת בין גישות האוסרים והמתירים. בתוך גישה זו הרבה גוונים שונים ולא כאן המקום להרחיב בזה, אך נראה כי המשותף להם היא האמירה כי מבחינת עיקר הדין וודאי שמותר לעלות להר הבית, אלא שיש קושי ומורכבות להורות כך להלכה ולמעשה.
על כן רבנים אלו אינם מעודדים בגלוי את העלייה להר הבית, אך גם לא מוחים במי שעולה, ופעמים אף מחזקים ומעודדים באופן פרטי.
שיטת הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל:
כידוע, הגר"ש גורן כתב ספר שלם בשם 'הר הבית' בו הוא מאריך לדון בפלפול ההלכה בכל הנושאים והשאלות הנוגעות לעלייה להר הבית. למסקנה הרב מסיק שישנם מקומות נרחבים בהר הבית שלאחר טבילה במקווה אפשר לעלות אליהם ללא כל חשש וספק כל שהוא. אך על אף מסקנה מוחלטת זו, כותב הרב כי לאחר שסיים לכתוב את הספר לא הוציאו לאור והספר היה כמוס עמדו עשרים ושש שנה!!
למה ומדוע??
מבאר הגר"ש גורן בספרו ('הר הבית עמ' 14) כי המתין וחשש מכמה טעמים. א. אהבתו לכותל המערבי. ב. חששות הלכתיים ביחס לעלייה להר, ובעיקר שמא ייכנסו להר שלא כהלכה. ג. חשש שמא עם ישראל עדיין לא במדרגה הראויה לעלות להר הבית. ברצוני להוסיף טעם נוסף כפי שעולה מדבריו בהמשך ספרו- מכיוון שלשיטתו אין לנו כיום אפשרות כלל לחדש את עבודת הקרבנות.
נמצאנו למדים שעמדתו של הגר"ש גורן ביחס להר הבית זהה לחלוטין עם גישתם של האוסרים עלייה להר הבית!
אם כך, מדוע בכל זאת בסופו של דבר החליט הגר"ש גורן להוציא את ספרו לאור ולקרוא לעליית יהודים להר הבית??
על כך כותב הגר"ש גורן:
".. להסגיר את הר הבית לערבים שהם יחללו את קדושתו ויקנו חזקה עליו, על ידי שאנו נדיר את רגלינו מלעלות לשם, בוודאי שזה נוגד את ההלכה ויש בזה משום איסור "לא תחנם" – לא תתן להם חניה בקרקע, וגם יש בזה איסור חמור של חילול המקדש... ומסתבר שאין הדבר תלוי בריבונות החוקית, כי אם בשליטה המעשית על המקום, כל שהנכרים שליטים במקום נחשב המקום כחרב. לכן ברור שהעברת השליטה המעשית היום-יומית בהר הבית לוואקף, נחשבת מבחינת ההלכה כאילו גרמנו לחורבנו המחודש של הר הבית.
...בוודאי ובוודאי שמצווה להיכנס ולהפגין נוכחות יהודית בהר הבית, כי אין חטא יותר חמור מהסגרת מקום המקדש וקדשי הקדשים של האומה היהודית לערבים, לאחר שזכינו בחסדי ה' לשחרר אותו מידם במלחמת ששת הימים".
מדברים עוצמתיים אלו של הגר"ש גורן אנו למדים, כי לא רק לשיטתם של אלו שסוברים כי מצווה כעת לחדש את עבודת הקרבנות חובה לעלות להר הבית, ולא רק למי שדוחה את החששות ההלכתיים שכתבו הפוסקים בנושא חובה לעלות להר הבית. אלא אף למי שסובר כי אין כעת אפשרות לחדש את עבודת המקדש והקרבנות, ואף למי שסובר כי יש חששות הלכתיים בעלייה להר, ואף למי שסובר כי עם ישראל עדיין לא במדרגה לעלות להר הבית, על אף כל טענות אלו מבאר לנו הגר"ש גורן כי החשש שמקום מקדשינו יהפוך לנחלת זרים (כפי אשר קורה לנגד עינינו), חמור מכל חשש שהביאו הפוסקים, ועל כן למעשה "אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה'" וחובה גדולה מוטלת עלינו לעלות להר הבית כהלכה בקדושה ובטהרה למען נגאל את המקום הקדוש מידי הוואקף המוסלמי אשר מחלל את קדש הקדשים של האומה הישראלית.
מתוך תפילה שנזכה לעשות רצון בוראנו ולא תצא תקלה מתחת ידינו ויהיו כל מעשינו לשם שמים.
לתגובות: 13harhabait@gmail.com
הכותב הוא ר"מ בישיבת ההסדר צפת ומחבר החוברת "לשכנו תדרשו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה