יום שני, 5 ביוני 2017

מָקוֹם בַּמָּקוֹם: כותרת עמוד עם צורת שושן צחור

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

השושנה היא משל לישראל, ופריחתה היא משל לשגשוג עם ישראל  השושן שימש כעיטור עמודים במקדש וסביבתו ועיטור של כלים במקדש  בפינה השבועית של 'כפות המנעול' מצביע פינחס אברמוביץ' על כותר של עמוד עם עיטור שושן שמשמש כיום כמדרגה בהר הבית

כותרת עמוד ועליו מגולף שושן צחור, המשמש כמדרגה אל המצ'טבא

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

בהר הבית אבנים רבות משמשות בשימוש משני: אבנית ששימשו כחלק ממבנה שנהרס בתקופה אחת הועברו לשמש במבנה אחר בתקופה מאוחרת יותר. לעיתים משמשות אבנים בשימוש משני בתפקיד שונה לגמרי מן התפקיד הראשון אליו נועדו. לעיתים ניכר שאבן משמשת עתה בשימוש משני, אולם קשה לקבוע מה היה יעודה הראשון ומהיכן הובאה.

אבן ייחודית כזו תפשה את תשומת ליבו של הרב צבי רוגן, מחלוצי העולים להר הבית ומגדולי המומחים בענייני ההר. אבן זו משמשת כיום כמדרגה למרגלות מצטבא, משטח תפילה מסולמי, אחת מני רבות הפזורות בהר הבית היום. מצורת האבן ניכר ששימשה ככותרת על גבי עמוד, ועליה עיטורים מגולפים בצורת פרח שושן צחור בעל שלושה עלים.

עיטור בדוגמת פרח שושן צחור שימשה גם על כלי המקדש: מנורת הזהב במקדש עוטרה בצורות "כפתור ופרח", והתרגומים מתרגמים המילה 'פרח': 'שושן' או 'שושנתא'; כותרות יכין ובועז, העמודים שהעמיד שלמה המלך בפתח המקדש, היו מקושטות בדוגמת השושן: "וְכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן" (מלכים א ז,יט); על ים הנחושת שעשה שלמה בחצר המקדש נאמר: "וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן" (שם,כו) ובדברי הימים: "פרח שושנה". אף באגרת אריסטיאס מימי בית שני מתוארים כלי בית המקדש שהם מקושטים בצורת שושנים.

צורת פרחים על מנורת המאור המופיע בתבליט של שער טיטוס, המופיעים בציורו של רלנדס משנת 1710

השושנה היא משל לישראל, ופריחתה היא משל לשגשוג עם ישראל בנביאים ובכתובים: 
אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן (הושע יד,ו). 
ובפתח מזמורי תהלים: 
לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח (מה); 
לַמְנַצֵּחַ עַל שׁוֹשַׁנִּים לְדָוִד (סט); 
לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר" (פ);
בשיר השירים מתייחדת כמובן השושנה מבין החוחים כמשל לרעיה האהובה והבולטת ביותר בין שאר הבנות, והן כמובן משל לכנסת ישראל האהובה לה' דודה בין שאר העמים. כך הרעיה, כנסת ישראל, נמשלת תדיר לשושנה: 
אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים. כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת" (ב,א-ב); 
דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שם,טז); 
הדוד רועה בשושנים וקוטפן: 
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (ו,ב-ג).

רוב החוקרים הסכימו לזיהויו של יהודה פליקס ש'שושן' ו'שושנה' המוזכרים במקרא הוא 'שושן צחור' Lilium candidum ובאנגלית white lily. השושן הצחור מופיע על מטבעות יהודיים מימי הבית השני מסדרת 'מטבעות יהד', והם המטבעות הראשונים שהונפקו בפחוות יהודה על ידי שבי ציון. על המטבעות מוטבעת צורת שושן צחור עם שלשה עלים, והיא הועתקה למטבע השקל החדש. 

גם על מטבעות שהנפיקו מלכי החשמונאים יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי נטבעה צורת שושן צחור של שלשה עלים, והוא אותו שושן דוגמת השושן המגולף על כותרת העמוד. הימצאותה של כותרת מעוטרת בצורת שושן צחור מעלה מיד את התהייה: האם האבן שייכת למבנים הקשורים במקדש. אומנם האבן נראית ששימשה ככותרת בראש העמוד, אולם היא איננה גדולה מספיק עבור העמודים הגדולים המתוארים בסטיו העמודים שהקיף את המקדש מימיו של המלך הורדוס, והיא מתאימה לעמוד קטן יותר.

צורת שושן צחור על מטבעות 'יהד' ועל שקל ישראל עם הכיתוב 'יהד' בכתב עברי קדום

יוסף בן מתתיהו מתאר את הסטווים שהורדוס בנה מחדש מסביב למקדש. ואומנם, מדברי יוסף בן מתתיהו ניתן להבין שהסטיו המזרחי לא מיוחס להורדוס, ונשאר כנראה מתקופה קדומה יותר. סטיו זה מכונה במקורות קדומים: 'סטיו שלמה'. על פי יוסף בן מתתיהו נמנע אגריפס המלך מלשפץ את הסטיו המזרחי, בין השאר כי בנייתו מיוחסת למלך שלמה. אם כן, סביר שעמודי הסטיו המזרחי לא היו בגודל העצום של העמודים שעשה המלך הורדוס בשלושת הסטווים האחרים של המקדש. 

מפתה לחשוב שאולי כותרת זו שלפנינו, השתייכה לעמודים של לא אחר מאשר הסטיו המזרחי של הר הבית, אשר עמד במקום עוד מהתקופה שקדמה להורדוס, ואולי אף מימי הבית הראשון, ומיוחס על ידי יוסף בן מתתיהו עד המלך שלמה.

צורת שושן צחור על מטבעות 'יהד' עם הכיתוב 'יהד' בכתב עברי קדום

תגובה 1: