פרשת המקדש || צו תשע"ז - שבת הגדול
בספר החינוך (מצוה קלב) מוסברים הפסוקים בתחילת הפרשה, שעניינם - 'מצות הדלקת האש על המזבח בכל יום'. לדעת בעל ספר החינוך היתה יורדת אש חדשה בכל יום, והיה צריך להסתיר את העובדה הזאת על ידי אש רגילה 'מן ההדיוט' ותוספת עצים.
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
מדברי הרמב"ם נראה, שהאש ירדה פעם אחת בעבר – בעת חנוכת המשכן, וכפי שכתב בהלכות תמידין ומוספין (ב, א): 'אף על פי שהאש ירדה מן השמים מצוה להביא אש מן ההדיוט'. הווה אומר, לשיטתו האש דלקה בהתמדה מאז ירדה משמים על המזבח, זאת, בימי משה ואחר כך בימי שלמה, וכך היא המצוה, להביא בכל יום אש חדשה, למרות האש השמימית הבוערת על גבי המזבח. כך גם נראה מדברי רש"י יומא (כא, ב) שאש זו היתה על המזבח מימי שלמה, וכלשונו שם: 'רבוצה כארי - גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה, והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה, היתה דומה לארי רובץ'. לדבריו היתה זו גחלת בוערת בעלת צורה של ארי בימי בית ראשון ושינתה את צורתה בימי בית שני.
לדעת הרמב"ם ורש"י הנס היה בעובדה, שירדה אש ניסית בעבר והתמידה על המזבח במשך מאות שנים, ואילו לדעת בעל ספר החינוך הנס הזה התרחש יום יום, ונראה שדקדק מן הלשון: 'אש יורדת', שמשמעו לשון הווה, אך הרמב"ם ורש"י הבינו שירדה בעבר וכוחה הולך ונמשך בהווה ולכן נקראת האש 'יורדת'.
על כל פנים, לפי ספר החינוך, מצוה מן התורה היא, 'להכחיש' בכל יום את מעשה הניסים ולהסתיר אותם בפעולות מעשיות: האחת - להביא אש אחרת – מבית המוקד כדי להדליק את עצי המערכה החדשים. השניה – להוסיף על אש המערכה שני גזרי עצים בבוקר ובין הערביים. השלישית – לעשות מערכת עצים מיוחדת על המזבח 'לקיום האש'. פעולות אלה למה? – האין די להסתיר את הנס בפעולה אחת?
ודומה, שרצתה התורה ללמדנו, את החיבה שמחבב הקב"ה את מעשה המצוה של ישראל, שהוא עולה בערכו על כל הניסים שבעולם, לפיכך הרבה להם מעשים 'להכחיש' – כביכול את הנס, ושלא להתחשב במעשה שמים, שכן, רצוי מעשה האדם לפני הקב"ה יותר ממעשה שמים וארץ.
וכעין מה שמובא בכתובות (ה, א): 'גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב: אף ידי [האחת] יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך', שכן הקב"ה מחבב את מעשיהם של צדיקים יותר כאילו היו מעשה שתי ידיו.
ואם יבוא אדם ויאמר: מה לי לפגוע באש השמימית ול'קלקל' אותה על ידי אש ועצים מן ההדיוט, ויימנע מלהביאם על גבי המזבח, עבר על עשה ויביא קרבן עולה על חטאו, ככל מי שעבר על מצות עשה שבתורה.
ומכאן לימוד למצפים לירידת מקדש משמים, ויעשה אדם קל וחומר בעצמו, שאם את נס האש רצתה התורה להסתיר, ואף ציותה במצות עשה להסתיר אותה, שהרי חפץ ה' באש מעשה ידי אדם ועצים מעשה ידי אדם יותר ממעשה שמים, על אחת כמה וכמה שחפץ ה' במקדש מעשה ידי אדם – ככתוב: 'ועשו לי מקדש', ואין ה' חפץ במקדשים היורדים משמים.
