ח"כ חיליק בר – סגן יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה

כך כתב ח"כ חיליק בר בתחילת השבוע, לפני הלחצים הכבדים שהופעלו עליו: "הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים... אין סתירה בין תמיכתי ויוזמתי את החוק לבין היותי איש מפלגת העבודה השייך למרכז שמאל...."

בהמשך השבוע שלח ח"כ בר מאמר מתוקן ומורכך (ר' הערה בסוף המאמר). למרות האכזבה מהתקפלותו מול לחצי השמאל, חובה עלינו להביע את הערכתינו לאיש שניסה ללכת מול הזרם. (עורך)

הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים. הוא סמל מרכזי לשאיפה של אבות אבותינו לחזור לארץ ישראל, ומושא תפילותיהם. ההר קדוש מאוד גם למוסלמים ולנוצרים, ועלינו להכיר בזה ולכבד זאת. על מדינת ישראל לאפשר גישה ופולחן לבני שלוש הדתות בכל מקום. הרי על הר הבית אמר הנביא ישעיהו "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים". בימים אלו הייתי שותף לקידום חקיקה לשם כך. חקיקה שאני עדיין בוחן את טיבה ושואל עצמי אם אמשיך לקדמה. נגיע לכך בהמשך.

למה אם כן תמכתי בחוק וברעיון? השתגעתי? חשוב לציין שבחוק המוצע אין ולא תהיה פגיעה בסמכויות הוואקף או המוסלמים במקום. שמירה על זכויות וסמכויות הוואקף כמו גם על מעמדו של המלך הירדני חשובה וקריטית למדינת ישראל השואפת להשתלב בשלום במזרח התיכון, ועולה בקנה אחד עם מחויבותנו להסכם השלום עם ירדן. וידאתי שבהצעת החוק יובהר במפורש שלא תהיה פגיעה כזו. יחד עם זאת, הגיע הזמן שאחרי 66 שנות קיום מדינת ישראל, תוסדר תפילתם של יהודים החפצים בכך במקום הקדוש להם ביותר. מדינת ישראל לקחה על עצמה בצדק את המחויבות לחופש הפולחן של בני כל דת במקומות הקדושים להם הנמצאים תחת שלטונה. מי כמונו יודע מהי אפליית מיעוטים על רקע דתי. עלינו לקיים לכן שוויון וצדק בפולחן לכולם, כולל כולם, וכפי שפסק בג"ץ בראשות השופטת בייניש, אין למנוע תפילת יהודים בהר. להתפלל במקום דתי זוהי זכות בסיסית שעל מדינת ישראל להבטיח לכולם. חופש פולחן הוא גם עקרון יסוד בהסכמי השלום של ישראל עם שכנותיה.

מעבר לכך, הגיע גם הזמן לנטרל את הפצצה הפוליטית שנקראת 'תפילת יהודים בהר הבית'. אין סיבה שבכל פעם ששר או ח״כ יהודי יעלה להר הבית תפרוץ מיד דרמה מדינית בעלת פוטנציאל להוביל לאינתיפאדה שלישית. נמאס גם שמשתמשים בהר הקדוש הזה למטרות פוליטיות. אם יהיה חוק וסדר מי שרוצה יעלה בלי פרובוקציה, בלי דרמה, כמו שצריך.

אין סתירה בין תמיכתי ויוזמתי את החוק לבין היותי איש מפלגת העבודה השייך למרכז שמאל. האהבה לדת ולמסורת היהודית, לתורה, לערכים הלאומיים ובעיקר לירושלים ולמקומותינו ההיסטוריים והקדושים אינה נכס של הימין, גם אם הימין מנסה לעיתים לציירו כזה. המרכז-שמאל הציוני בישראל נתן לימין משך יותר מדי שנים ״לקחת בעלות״ על הציונות, על היהדות, על הלאומיות ועל הזיקה לירושלים.

עלינו להפנים שאנו חיים במזרח התיכון שבו חיות יחד שלוש הדתות המונותאיסטיות. בשונה מכמה מעמיתיי בכנסת, אין בכוונתי לקדם זכויות ליהודים בהר הבית בכדי לצמצם את זכויות המוסלמים באתר. כבוד הדדי לתרבות, לחופש הפולחן ולדת הוא תמצית החיים המשותפים במזרח התיכון בכלל ובירושלים בפרט. אני גם סבור שיש בכוחה של פרקטיקה דתית משותפת להיות סמל לשותפות ולתחילתו של דו קיום אמיתי.

למרות כל האמור לעיל, הרי שתפילת יהודים בהר הבית לא צריכה להתממש מיד ובכל מחיר. השאלה היא המחיר, האופן והדרך שבהם מגיעים לשם. מאז פרסום הכתבות שעסקו בחוק בתקשורת קיבלתי מאות פניות לכאן ולכאן. אהבתי את השיח החשוב מאוד שהתפתח בעקבות הצעת החוק. זה שיח חשוב. בעיקר במרכז-שמאל הפוליטי. חלק גדול מהפניות אליי חיזקו אותי להמשיך במהלך, ואינני מדבר רק על "מעודדים" מהימין, אלא גם על כאלו מהמרכז-שמאל הציוני כולל הרבה ממפלגתי, שכמוני חושבים שזה נכון וראוי להיעשות תוך שיח עם הצד השני.

אך באותו זמן שוחחו איתי עשרות גורמים שהתנגדו מאוד למהלך למרות שהם יודעים שכוונותיי טובות, שכן בי אי אפשר לחשוד ברצון להזיק לשלום או להסתכסך עם העולם המוסלמי. לא אחרי כל מה שעשיתי כדי לקדם הידברות והסדר מדיני במסגרת השדולה שלי בכנסת ומשך כל חיי. התייעצתי עם בכירים בשירות הביטחון שהדגישו את פוטנציאל התבערה הטמון בכך, אפילו תוך סיכון חיי אדם מיידי. דיברתי עם גורמים בכירים בעולם הערבי ואף עם בכירים בממלכה הירדנית שהסבירו על הנזק הטמון בכך עד כדי פגיעה אפשרית ביציבות שלטונו של המלך בירדן. הייתה לי שיחת עומק גם עם יו"ר מפלגתי יצחק הרצוג שביקשני לסגת מתמיכתי בחוק וכך גם יו"ר הסיעה איתן כבל. וכמובן שכשחקן קבוצתי זהו שיקול מחייב מאוד. דיברתי גם עם חבריי לסיעות הערביות באופוזיציה ועם בכירים מאוד ברשות הפלשתינית והבנתי גם מהם את נפיצות ההצעה.

לא שלא ידעתי שהנושא רגיש ונפיץ גם לפני ההתייעצות. הרי כל ילד מבין זאת. ומצד שני, אמרו את כל זה גם לפני שאיפשרו תפילה משותפת במערת המכפלה ולפני שהשופטת בייניש פסקה מה שפסקה. אז מי צודק? מה נכון? אני באמת מאמין שבזמן כלשהו יהיה צודק, ראוי ונכון להסדיר תפילת יהודים בהר הבית. אני גם באמת מקווה שזה יקרה ושהיום הזה יגיע. אינני בטוח שאעלה להתפלל שם אם זה יתאפשר. אני מכיר את האיסור ההלכתי ואפילו מכבד אותו, אך שוויון בחופש פולחן דתי לכולם הוא ערך נעלה ויש לו פוטנציאל מחבר. אם היום שבו זה יתאפשר קרוב או רחוק – ימים יגידו. אולי זה יקרה במסגרת הסכם שלום שיבוא, אם יבוא. אולי במסגרת הבנות דתיות שיגיעו אליהם ללא קשר להסכם השלום. אולי במסגרת חוק כזה ואולי לא. שוב, לא בכל מחיר, אך יש לשאוף לכך. המחיר, הזמן, והאופן שבו נגיע או לא נגיע לשם הם השאלה שעליה אני עדיין מחפש את התשובה בימים אלו.

טוב, זה היה שינוי מהיר. ח"כ חיליק בר שלח בתחילת השבוע למקור ראשון מאמר נלהב בעד החוק שהוצע על-ידו ועל ידי ח"כ מירי רגב (ליכוד) להיתר תפילת יהודים בהר הבית. בין השאר תקף בו קשות את הצד הפוליטי שאליו הוא משתייך: "יש בשמאל הפוסט-ציוני קולות אשר בשל רתיעתם מהדת היהודית אינם מחילים על יהודים את אותם עקרונות רב תרבותיים אשר הם מחילים על בני דתות ותרבויות אחרות. אולם מפלגת העבודה ואני שייכים למרכז-שמאל הציוני הרואה באתרים ההיסטוריים והקדושים שלנו את ערש קיומנו. בדיוק בגלל המקומות הללו אנחנו כאן ולא באוגנדה. אם מישהו בשמאל מביע התנגדות לזכותם של יהודים להתפלל בהר הבית, לא תהיה לו מחר הזכות לבוא ולדרוש זכויות ושוויון עבור דתות אחרות ומיעוטים אחרים במקומות אחרים".

דא עקא, לא חלפו 48 שעות וח"כ בר, שיצא נזוף משיחות קשות עם קברניטי מפלגתו וגורמים נוספים ביקש לתקן את המאמר באופן מהותי. בנקודת הזמן הזו כבר לא ניכרה בו עוד הנחרצות שבה התבטא קודם לכן. בגירסת המאמר הנוכחית מתברר שח"כ בר ירד מיוזמת החוק ומסתפק באמונה לשינוי עתידי כלשהו בסטטוס קוו הקיים בהר. זו מושלכת על-ידו לעידן אוטופי כלשהו המצוי הרבה מעבר לאופק ולהישג היד של חבר הכנסת.

הלחץ הכבד על ח"כ חיליק בר (העבודה) פעל

בלחץ הרצוג וכבל הסיר ח"כ בר את תמיכתו בחוק המתיר עליית יהודים לתפילה בהר הבית

חבר הכנסת חיליק בר הסיר את תמיכתו מ"הצעת חוק שוויון במעמד האזרחי-דתי של יהודים וערבים בהר הבית" שמטרתה להסדיר תפילת יהודים על הר הבית. בר חתם על הצעת החוק יחד עם חברי כנסת נוספים.

בתחילת השבוע סיפר ח"כ בר שיו"ר מפלגת העבודה בוז'י הרצוג לוחץ עליו להסיר את תמיכתו מהצעת החוק שיחייב לאפשר ליהודים להתפלל בהר הבית. בר סיפר שלאור בקשותיו של הרצוג, הוא מקיים סבב אחרון של התייעצויות בנושא, ולאחריהן יקבל החלטה סופית בענין.

היום הודיע ח"כ בר כי בנוסף להרצוג וכבל שביקשו ממנו לסגת מתמיכתו בחוק, שוחחו איתו גם גורמים פוליטיים ודיפלומטיים אחרים בארץ ובעולם, וגם גורמי ביטחון בכירים, כולל גורמים בכירים בממלכה הירדנית. מרביתם הדגישו בפניו את פוטנציאל הנפיצות הטמון בהצעת החוק שתתיר עליית יהודים לתפילה בהר הבית.

ח"כ חיליק בר על נסיגתו מהתמיכה בחוק:

"אני משעה את תמיכתי בחוק לא בשמחה ולא בצהלה. אני באמת מאמין כי צריך לבוא היום בו יוכלו יהודים ומוסלמים להתפלל יחד בכל מקום דתי החשוב לשניהם, כולל בהר הבית. חשבתי שבחוק מתון, זהיר ומסודר שייעשה בהסכמה, ברוח פסיקת בג"צ בראשות השופטת בייניש, וללא פגיעה חלילה בסמכויות הוואקף והמוסלמים במקום, יש יותר יתרונות מחסרונות. חשבתי ששיתוף בין דתי של יהודים ומוסלמים במקומות הקדושים לשניהם היא תחילתו של דו קיום אמיתי. חשבתי שכדאי אחת ולתמיד לנטרל את ״הפצצה הפוליטית״ שנקראת עלייה להר הבית ולהסדיר אחת ולתמיד את הנושא. חשבתי שכדאי להפסיק אחת ולתמיד את השימוש במקום הקדוש הזה למטרות פוליטיות ופרובוקציות. חשבתי שסובלנות דתית וחופש פולחן שווה ומלא ראוי שיהיה לכולם בכל מקום בישראל".

"אין סתירה בין תמיכתי בחוק לבין היותי איש מפלגת העבודה השייך למרכז-שמאל. נהפוך הוא, האהבה והזיקה לדת ולמסורת היהודית, לתורה, לערכים הלאומיים ובעיקר לירושלים ולמקומותינו ההיסטוריים והקדושים הם בשום אופן אינה נכס של הימין גם אם הימין מנסה לעיתים לציירו כזה. המרכז והשמאל הציוני בישראל נתן לימין בישראל ״לקחת בעלות״ על הציונות, היהדות, הלאומיות והזיקה לירושלים. יש לשנות מצב זה".

עוד הוסיף ח"כ בר כי: "אמשיך לפעול למען סובלנות דתית ולמען חופש פולחן לכל אדם, לכל דת ובכל מקום. זוהי זכות מוקנית ובסיסית. אני מקווה ומאמין כי צריך לבוא היום בו יוכלו יהודים ומוסלמים להתפלל יחד בכל מקום דתי החשוב לשניהם, כולל בהר הבית. יום כזה עוד יגיע, אך כנראה שלא היום".

תגובת ארגוני המקדש

ח"כ חיליק בר נכנע ללחצי חברי מפלגתו שדרשו להמשיך את הפגיעה בזכויות האדם היהודי בהר הבית, עד לעת שהמוסלמים יסכימו בטובם לאפשר אותם. מסתבר שרוממות זכויות האדם של מפלגת העבודה תופסת רק בקשר למוסלמים. אמרו במטה ארגוני המקדש.

בקרב ארגוני המקדש מגנים את לחציו של יו"ר העבודה להכנע לאיומי הטרור, והמשיך את רמיסת זכויות היהודים בהר הבית תוך הפרה חמורה של החוק, וביזוי החלטות ופסיקות בג"צ המחייבות לאפשר תפילות יהודים בהר הבית.

הרס עתיקות בהר הבית - מי אחראי?

בדיון ועדת הפנים בנושא הרס עתיקות בהר הבית טענה ח"כ סטרוק כי רוה"מ אחראי על המתרחש בהר הבית. המשטרה: המצב טוב מאי פעם.

מאת: חזקי עזרא/ ערוץ 7

מי ישמור על הר הבית? המטה לתנועות המקדש

ועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות ח"כ מירי רגב, דנה היום (שלישי) בהצעה לסדר היום של ח"כ אורית סטרוק, ח"כ משה פייגלין וח"כ חיליק בר, שעסקה בהרס העתיקות בהר הבית.

 

בין היתר מדובר באכסון לקוי ביותר של קורות עץ עתיקות שמתוארכות סביב תקופת בית המקדש הראשון וכן בערימות של עפר ושרידים ארכיאולוגים שמוטלות בהר הבית כאבן שאין לה הופכין. כל זאת בעקבות מאבק בין הוועדים והרשויות השונות שעוסקות בהצלת עתיקות, מאבק זה כולל גם את המשטרה והוואקף המוסלמי, וכבר נידון בבג"ץ. את הדיון ניהל ח"כ דוד צור.

בפתח הדיון דיבר ח"כ פייגלין על חשיבותו ההיסטורית, הרגשית והארכיאולוגית של הר הבית. "בכל מקום שלא תזיז אבן בירושלים תמצא את עצמך באתר ארכיאולוגי", טען ח"כ פייגלין, "אבל הר הבית הוא האימא של הארכיאולוגיה, שכן הוא היסוד של קיומנו. השורשים שלנו טמונים בו".

בהמשך הדיון, הוסיף ח"כ פייגלין כי בעיניו אין ספק שההזנחה המקצועית והארכיאולוגית בהר, נובעת בראש ובראשונה מחוסר הנגישות הרגשית להר הבית שגוררת בעקבותיה גם חוסר נגישות ביטחונית.

ח"כ סטרוק סיפרה כי כתושבת העיר חברון היא יודעת כי במערת המכפלה לא ניתן לתקוע מסמר בקיר בלי דיון ארכיאולוגי מעמיק, ותמהה כיצד בהר הבית – האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר, לדבריה, תיתכן הפקרות כזו. "אפילו את קורות ביתנו לא היינו מפקירים כך", אמרה ח"כ סטרוק בלהט.

מנהל מרחב ירושלים של רשות העתיקות, ד"ר יובל ברוך, הגיב לדבריהם של חברי הכנסת באומרו כי "כל בקשותינו לבקר ולפקח בהר הבית נענות תמיד בחיוב. כל בקשה לביצוע פעולה כלשהי בהר עוברת תמיד דרך רשות העתיקות ומי שמאשר אותה בסופו של דבר היא וועדת השרים לענייני המקומות הקדושים".

לעומת זאת, את דבריו סיים ד"ר ברוך באמירה לפיה לרשות העתיקות אין אחריות על הניהול בהר הבית וכי "יתכן שיש בהר הבית דברים שנעשים בלא ידיעתנו".

את דבריו של ד"ר ברוך חיזק ניצב משנה אבי ביטון, מפקד מרחב דוד, שהדגיש כי רשות העתיקות נכנסים לכל מקום בהר, באישור המשטרה. בנוסף העיד נצ"מ ביטון כי "בכל מה שנוגע לפיקוח על העתיקות בהר הבית מצבנו טוב מאי פעם".

עו"ד ישראל כספי ואריה (לייבו) ליבנה, נציגי הועד הציבורי למניעת הרס עתיקות, הסכימו שהמצב בהר הבית כיום הוא הטוב ביותר מזה שנים, אך הוסיפו כי בהחלט לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה וכי "היחס הנוכחי לשרידי עברנו מהווה בושה לכולנו".

בסיום הדיון העלו נציגי הוועד יחד עם ח"כ סטרוק וח"כ פייגלין נושא נוסף הקשור להרס העתיקות בהר הבית והוא החיסיון שהוטל על דו"ח מבקר המדינה שדן בעניין זה. חיסיון זה הוטל, לטענתם, על מנת למנוע מבוכה שלטונית שתיגרם מהביקורת הבוטה על הרס העתיקות ועל חוסר המשילות של מדינת ישראל בהר הבית, זאת בנוסף לפגיעה הצפויה ביחסיה הבינלאומיים של מדינת ישראל.

ח"כ סטרוק סיכמה את טענותיה בנושא זה באומרה, "יש כתובת אחת למה שקורה בהר הבית והיא ראש הממשלה בלבד".

את הדיון חתם ח"כ צור שדן בחשיבותו של הר הבית וברגישותו הרבה של המקום, שגרמה, לדבריו, לכך שוועדת הפנים מפקחת באופן הדוק על המתרחש בהר הבית ואף עתידה לבקר בהר בקרוב. כמו כן הודיע ח"כ צור כי הוועדה תפנה לראש הממשלה ולוועדת השרים הממונה, וזאת על מנת לבקש את טיפולם בכל הנוגע לטיפול הארכיאולוגי ההולם לעצים העתיקים וליתר הממצאים הארכיאולוגים. לסיום הציע ח"כ צור כי ועדת הפנים תתכנס בהקדם ותדון בנוגע לחיסיון שהוטל על דו"ח המבקר בעניין זה.