חצות. השעון דופק שתים עשרה פעמים. הירח עומד בשיא השמיים. סינדרלה הופכת מנסיכה למשרתת. העולמות כולם מתחילים לזוז ולנוע. משהו מתרחש- מהפך. בתוך התהום האפילה של שלטון מלכות הלילה מבצבץ הקצה, האור של הבוקר. חצות. הלילה נחצה לשניים ובין הבקעים עולה עמוד של שחר, של התהפכות לטובה. של זריחה.
אחת מנקודת הזמן הדרמטיות בכל התרבויות היא שעת החצות. כל עם ואומה יחסו לה איזשהו מימד של תפנית, של התהפכות סדר ההתנהלות. "ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור" (שמות, יב כט). מתוך התבוננות בספרות חז"ל, ובצורה מפותחת במיוחד בספר הזוהר הקדוש, אנו יכולים לנסות ולעמוד על אופייה של השעה הזאת, שעת חצות הלילה. מה מתרחש בחצי הלילה? מהו המהפך המתחולל בו? מאמר זה הוא קיצורו של מאמר ארוך יותר שכתבתי על משך הלילה בספר הזוהר, וכולי תפילה שדברים אלו יהיו לרצון לפני מרום- "גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך" (תהילים, קיט יח).
חמורים נוערים וכלבים מייללים
בתחילת מסכת ברכות מופיעה אגדתא ידועה: "ר' אליעזר אומר: שלוש משמרות הוי הלילה... וסימן לדבר: משמרה ראשונה- חמור נוער, שניה- כלבים צועקים, שלישית- תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה" (ג ע"ב). ר' אליעזר מציין שלושה חלקים ללילה, המתאפיינים על ידי סימנים שונים המתרחשים בעולם הטבע ומעידים על חלופת האשמורות. את שלושת הסמלים הללו- הכלבים, החמורים והאישה המספרת עם בעלה, מפרש הזוהר כהתרחשויות סודיות ונעלמות המתרחשות בעולמות העליונים. "תא חזי: כיון דעאל ליליא ותרעין סתימין- דינין תתאין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין חמרי ואתני וכלבי... כדין כל בני עלמא ניימין, ומזבח תתאה דלבר אתוקד" [פרשת בהר, קז ע"ב. תרגום חופשי: "בוא ראה: כיוון שנכנס הלילה והשערים סתומים, הדינים התחתונים מתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים... אז כל בני העולם ישנים, והמזבח התחתון החיצון יוקד"].
הלילה יורד, והשערים, שערי גן העדן, נסגרים. מציאותו של ה' בעולם הופכת לנסתרת, לסמויה, והדינים- אותם כוחות שליליים המבקשים לפגוע ולהפריע לעם ישראל ולקב"ה, מתחילים לשוטט ולהסתובב בעולם, ומתגלמים בצורת החמורים הנוערים והכלבים המייללים. רק נקודת אור אחת נותרת בתוך ים האופל- על המזבח התחתון, המצוי בבית המקדש, עוד בוערת אש- "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" (ויקרא, ו ו). באותן שעות, בהן ממלכת הלילה שולטת, עולה לפני הקב"ה זיכרון החורבן הכואב והאיום ומחנות של מלאכים ניצבים, מקוננים ומתאבלים על הסתלקות השכינה ועל הגלות, משתתפים בצערו של ריבון העולמים (כפי שמתואר בזוהר פרשת לך לך, דף עז ע"ב). ככל שהולך הלילה ומאפיל גובר כאבו של הקב"ה על החורבן, עד שסמוך לשעת חצות הצער עולה על גדותיו: "כדין אתער קודשא בריך הוא בדרגוי, ובטש ברקיעין... ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי... ואדכר לון לישראל, ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא. [ואז מתעורר הקדוש ברוך הוא במעלותיו ומכה ברקיעים... ומזדעזעים שנים עשר אלפי עולמות, וגועים ובוכים... ונזכר בישראל, ומוריד שתי דמעות לתוך הים הגדול]. בנקודה זו, כאשר העלטה שולטת ביד רמה ונראה כי כל תקווה אבדה, מגיעה שעת חצות הלילה.
התעוררות של חצות הלילה
"בפלגות ליליא אתער רוח צפון, ומההוא מזבח תתאה נפיק שלהובא דאשא, ותרעין אתפתחו, ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו. וההוא שלהובא אזיל ושאט, ותרעין דגן עדן אתפתחו, עד דמטי ההוא שלהובא, אתפלג לכמה סטרין דעלמא ועאל תחות גדפוי דתרנגולא וקארי". [פרשת בא, מא ע"ב: "בחצות הלילה מתעוררת רוח צפון, ומאותו המזבח התחתון יוצאת שלהבת אש, והשערים נפתחים, והדינים התחתונים מתכנסים לנקבים שלהם. ואותה שלהבת הולכת ומשוטטת, ושערי גן עדן נפתחים, עד שמגיעה אותה השלהבת, ומתחלקת לכמה צדדים של העולם, ונכנסת תחת כנפי התרנגול, והוא קורא"]. שעת חצות הגיעה. על פי הגמרא במסכת בבא בתרא (כה ע"א) בכל לילה בחצות מתחילה לנשב הרוח הצפונית, והזוהר מסביר כי ההתעוררות של אותה הרוח נובעת מתוך זעזוע העולמות שזעזע הקב"ה. הרוח מגיעה אל המזבח החיצון התחתון, אותה נקודת אש יוקדת בודדה שניצבה לאורך כל שעות הלילה החשוכות לבדה בעולם מלא דינים ורוחות רעות. האש היוקדת על המזבח מקבלת משב רוח צפונית מרענן ומפיחה שלהבת ההולכת ומשוטטת בעולם, עד שהיא מגיעה אל מתחת כנפיו של התרנגול, והוא פוצח בקריאות.
את השינוי הזה חשים גם בני האדם בעולם הנגלה, כפי שאנו מגלים באגדות שונות על דוד המלך במסכת ברכות: "אמר רב אחא בר ביזנא, אמר ר' שמעון חסידא: כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה- עד שעלה עמוד השחר" (דף ג ע"ב). לנגד עינינו ניצבת דמותו הטמירה של דוד המלך, נעים זמירות ישראל. הלילה של דוד מתחלק לשניים. בחלק הראשון, ככל בני האדם, דוד נם את שנתו, אך כאשר מגיעה שעת חצות, והקב"ה מכה בכאבו את כל העולמות, הרוח הצפונית מתעוררת ומתחילה לנשב בעוז ברחבי העולם. אותה רוח מנגנת ניגון פלאי על מיתרי כינורו של דוד, שהיה התלוי מעל ראשו והיא מעירה אותו וקוראת לו לעסוק בדברי תורה, בשירות ותשבחות. "ר' יצחק... אמר: כך אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם!.. כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני: "חצות לילה אקום להודות לך" (תהילים, קיט סב)" (ברכות, ד ע"א).
מכאן ועד עלות השחר נפרשת שעה של רחמים ודממה, שעת של נחת רוח, כאשר הקב"ה שב אל גן העדן ושעריו נפתחים, ואנשי ישראל הצדיקים קמים ל"תיקון חצות", בו הם מנחמים את ריבונו של עולם. הפירוד הכואב שהתרחש במהלך שעות הלילה תם, והקב"ה שב להתאחד עם השכינה, כנסת ישראל- "כד אסתליק ליליא ואתי צפרא, ואתקדר, כדין מלכא ומטרוניתא ברזא בחדוה, ויהיב לה מתנן, ולכל בני היכלה. זכאה חולקיה מאן דאיהו במניינא". [פרשת בשלח, מו ע"א: "כשמסתלק הלילה ובא הבקר והתקדר, אז המלך והגבירה בסוד בשמחה, ונותן לה מתנות, ולכל בני היכלה. אשרי חלקו של מי שהוא במניין"].
חציית ליל הגלות
עד כה נגענו בקצרה בתיאור הלילה של ספר הזוהר, תיאור המלא בסמלים וברעיונות אשר אין זו המסגרת לעמוד על כולם ולהסביר את פשרם ומהותם. מתוך שלל הדימויים אני רוצה להתייחס למהפך שחל בחצות הלילה בשלטון כוחות הדין וההסתר שבעולם. כפי שראינו, הלילה הוא זמנו של הקב"ה לבכות ולהתאבל על החורבן, להצטער בצער השכינה: "ר' אליעזר אומר: שלוש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי, שנאמר: "ה' ממרום ישאג, וממעון קדשו ייתן קולו, שאוג ישאג על נווהו" (ברכות, ג ע"א). הצער הזה הוא הפתח להשתנות, להתהפכות לטובה. כאשר הוא מגיע לשיאו הוא יוצר שבר באחיזת העיניים של הרוע, של החשכה. הוא מתפרץ ומזעזע את כל העולמות. את הזעזוע הזה ניתן להרגיש ולחוש, להפנות אליו את תשומת הלב. בחצות מנשבת רוח חדשה, בוערת אש חדשה, מתנגן ניגון חדש.
שעת החצות איננה נמצאת דווקא על ציר השעות של היום והלילה, אלא גם על ציר ההיסטוריה ומהלך הגאולה: "עד עלות השחר: עד שיעלה השחר לישראל, לפי שהגלות דומה ללילה והגאולה דומה לשחר" (מדרש שוחר טוב, בראשית, לב כה). ליל החורבן והגלות המאפיל על העולם, על האדם, נשבר בחצות- ומשעה זו ואילך מתחוללת תנועה של התקרבות, של דבקות. כך גם בליל גלות מצרים, בשעבוד הנורא שחווה עם ישראל הצעיר. בפרשת בא אנו רואים את המהפך המתחולל בחצי הלילה, כאשר הלילה נחצה לשניים ופתאום מתגלה כי יד ה' היא זו שכיוונה אותנו לאורך כל הזמן הקשה והכואב הזה. "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים" (שמות, מא יב).
.jpg)
