פינחס: ראה מעשה ונזכר הלכה/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || פינחס תשע"ז

מדוע אמרו חז"ל על פנחס: 'ראה מעשה - ונזכר הלכה'? • פעמים רבות הנני נשאל: למה לא שומעים תלמידי חכמים האומרים שצריך לבנות מקדש? • למה יש רבנים שאומרים שמקדש ייבנה על ידי משיח, או שמקדש יבוא משמים? • התשובה טמונה בנקודת המוצא

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מדוע אמרו חז"ל על פנחס: 'ראה מעשה - ונזכר הלכה'? הרי גם משה ראה בדיוק את אותו מעשה כמו פנחס, שהרי אליו ניגש זמרי באמרו: 'בן עמרם! זו מותרת או אסורה', ולמה לא עשה דבר?'

אולם דומה שכוונת חז"ל לומר: 'ראה מעשה', היינו, ראה בעיני רוחו את עצמו לוקח רומח ועושה מעשה, רק אז 'נזכר הלכה' שלמד אותה לפני ארבעים שנה כשירד משה מן ההר, ש'הבועל ארמית – קנאין פוגעין בו'.

לעומתו, משה, לא ראה את עצמו עושה מעשה, אם מפני זקנתו, אם מפני שהגיע יומו לסיים את שליחותו, אם מפני שרפו ידיו כשראה את ה'כלה מקלקלת בחופתה', וכשאין אדם רואה את עצמו עושה מעשה - 'נתעלמה ממנו הלכה'.

הוא מה שאמרו חז"ל: 'הלומד על מנת ללמד - מספיקים בידו ללמוד וללמד, והלמד על מנת לעשות – מספיקים בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות!' כי כשאדם חותר לעשות ולבצע - גם תלמודו מתחדד, הוא מאמץ את כל חושי המעשה, וזכרונו מעלה לו את כל הידיעות האפשריות כדי להוציא את המעשה אל הפועל.

כשאדם מתכוון ורוצה לעשות את דבר ה', מן השמים יסיעו בידו למצוא את הסעיפים בהלכה וכן את הפתרונות המעשיים כדי להוציא את כוונתו לפועל, אך כשאינו מתכוין לעשות - 'מתעלמת ממנו הלכה', ולהיפך, ימצא סעיפים בהלכה למה אסור לעשות!

פעמים רבות הנני נשאל: למה לא שומעים תלמידי חכמים האומרים שצריך לבנות מקדש? למה יש רבנים שאומרים שמקדש ייבנה על ידי משיח, או שמקדש יבוא משמים?

התשובה טמונה בנקודת המוצא: הרוצה לקיים את מצות ה' למעשה – יתקיים בו: 'ראה מעשה – ונזכר הלכה!' אם יראו תלמידי חכמים את עצמם חוצבים באבן ונושאים את אבני המקדש על גבם, יופיעו לנגד עיניהם כל ההלכות המלמדות שחובה לבנות מקדש.

אך אם מקנן החשש בלב: מה יאמרו הבריות? האם אפשר כיום, בעולם המודרני, להקריב בעלי חיים על גבי המזבח? או אם תעלה בפניהם השאלה: שמא מבניית המקדש על הר הבית יתעוררו אומות העולם נגדנו? מאותו רגע שעולים פקפוקים אלה ואחרים לנגד עיניהם - 'הידים רפות' 'ומתעלמת מהם ההלכה'. ולהיפך, יתחילו להופיע הלכות חדשות: צריך נביא, צריך מלך, צריך אפר פרה, איננו יודעים את מקום המזבח, ושאר חידושי הלכה שלא שמעתן אוזן מעולם!

ברכת בלעם אודות בתי כנסיות ובתי מדרשות/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || בלק תשע"ז

בלעם חשב לקלל ונמצא מברך (סנהדרין קה,ב): אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר: ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך'.

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מבחינת הפשט נראה, כי 'אהליך' ו'משכנותיך', הכוונה היא למשכן, שנקרא אהל מועד. ואכן דרשו חז"ל בבמדבר רבה (יב, יד): 'מה טובו אהליך יעקב - זה אוהל מועד שבמדבר ושבשילה ובנוב וגבעון משכנותיך ישראל אל תהי קורא משכנותיך אלא משכנותיך ישראל [מלשון משכון] שהמשכן ומקדש יתמשכנו ע"י ישראל בעת שחטאו'. הווה אומר: בלעם ברך את ישראל על המשכן והמקדש העתיד להבנות, אך הוסיף מיד קללה בצד הברכה, שיהיו להם הרבה משכנים ויהיו להם כמה מקדשים, כלומר, בישר את בוא החורבן. אכן, קמו ברבות הימים לא רק מקדש בירושלים, אלא קם גם מקדש חוניו במצרים, אשר משך יהודים ממצרים להגיע לשם במקום לירושלים. הנה כיצד השפיעה 'ברכתו' על עתידו של עם ישראל, עתיד שיש בו מחלוקת בענין המקדש וכן חורבנות וגלויות.

לכאורה, שרתה הברכה בבתי כנסיות, אך דומה שגם שם שרתה קללה. בית כנסת הגדול שבאלכסנדריה חרב, ועמו כל ישראל יושבי אלכסנדריה שהיו כפליים כיוצאי מצרים, זאת על שום מה? ענשם בא עליהם בגלל, שעזבו את ארץ ישראל עוד בזמן הבית, החל מימי ירמיהו בעת החורבן הראשון והריגת גדליה, ובהמשך במהלך ימי בית שני המשיכו לשבת במצרים מרצונם, במקום לשבת בארץ ישראל.

נמצא, שבית הכנסת הגדול של אלכסנדריה, הפך מאמצעי לקיום זמני בגלות במצרים למטרה בפני עצמה, שכן, כך אמרו: הנה! בנינו בית כנסת גדול המכיל עם לרוב, אפילו סנהדרין יושבת בקתידראות של זהב, ולמה, אפוא, לעזוב מרכז של תורה ותפילה השווה בערכו ומשקלו למקדש בירושלים? זאת תשובת הגמרא, שישראל נענשו על ששבו למצרים ונשתקעו שם מרצון.

זאת היתה 'ברכת' בלעם: תבנו בתי כנסיות ובתי מדרשות נהדרים, ובלבד שתמשיכו לשבת בחוץ לארץ ושיהיו אלו תחליף למקדש! 

בעוונותינו הרבים, אף בדורנו, התברר ש'ברכת' בלעם מוכיחה את עצמה, אנשים בהתלהבותם קוראים לוילנא – 'ירושלים דליטא', אחרים קוראים לבית הרבי בגולה הרחוקה - 'בית חיינו' (זאת, על פי התחינה 'יהי רצון מלפני אבינו שבשמים… לכונן את בית חיינו ולהשיב את שכינתו בתוכנו' - ולפי הספרדים 'שכינתו בתוכו' – והמשמעות אחת: לכונן את המקדש). יש ערים, וקהילות, וחצרות אדמו"רים, הבונים בית כנסת אדיר למראה, ומודיעים, שמבית כנסת זה 'ייצא המשיח לבנות מקדש', נמצא, ש'בית מקדש מעט' מהווה מעצור לבנין הבית הגדול והקדוש.

לא פחות מכן מתגלה כי גם בבתי המדרש עם כל הברכה שרויה גם קללה סמויה, שכן, מתוך היצמדות לתלמוד תורה, והגדלתה והאדרתה, שמים דגש על פלפול וחידוד, וכך על עניני הלכה ש'בזמן הזה', ואילו עניני המקדש מונחים בקרן זוית באין דורש ומבקש. זאת, תוך הסתמכות על מאמרי חז"ל, כגון (מגילה ג, ב): ׳גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין', וכגון (מנחות קי א): 'כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם'.

יש המפתחים סגנונות בלימוד: עיון, בקיאות, הלכה, חסידות וכיוצא בכך, כמו כן, מפתחים שיטות ב'מחשבה', מדוע המקדש 'אינו עינן לזמננו' ו'טרם איכשר דרא' וכיוצא בכך.

לכך בדיוק התכוין בלעם ב'ברכתו': 'מה טובו אהליך יעקב – משכנותיך ישראל' - התעסקו ב'בית מקדש מעט' לתפילה, הקימו ישיבות לתלמוד תורה, בנזיקין, בנשים וכיוצא בכך - ובלבד שלא תתעסקו בבית הגדול והקדוש…

ואין אלא להתפלל, שיתקיים בנו הפסוק (דברים כג, ו): 'וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ', ואף קללה זו תשוב לברכה.

סרטון מרגש מהעליה לזכר הלל אריאל בי"ד

ברכות, תודות, תפילות על הכלל והפרט || חוזרים להר הבית

דברי האם השכולה • ברכת כהן מאת האב השכול • דברי הרב ישראל אריאל שליט"א • דברי השר אורי אריאל הכהן • תודה לבורא עולם/ הרבנית רבקה שמעון • תפילה לרפואת יפה בת לאה גליק • אבינו מלכנו נקום בימינו לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך • תמונה משותפת עם הפיקוד הבכיר בהר הבית • כתבת סיכום העליה לזכר הלל

↓ אזכרה בהר הבית

תקדימים ומספר שיא נרשמו בעליית אזכרה מיוחדת להר הבית, שהתקיימה בהשתתפות ממלכתית ודרגים בכירים במשטרה, במלאת שנה לרציחתה של הלל אריאל הי"ד.

למעלה מ- 150 יהודים הגיעו אתמול להר הבית הגיעו לעליית האזכרה במעמד השר אורי אריאל, חבר הכנסת יהודה גליק ומפקדי המחוז והמרחב במשטרה. העולים הרבים נענו להזמנת הוריה של הלל לעלות עמם לזכרה ביום השנה הראשון לרציחתה בביתה ובמיטתה בקרית ארבע.

עליה כמעט ממלכתית להר הבית

חברי הכנסת עדיין מסורבים עליה להר הבית. והם נשאו דברים בפתח ההר. השר אורי אריאל הכהן אף בירך את העולים בברכת כהנים, שיבח את מפקדי המשטרה על מסירותם ליהודים בהר הבית, והביע תקווה כי בקרוב גם הוא יוכל לשוב ולעלות אל ההר.

בעלייה המיוחדת נרשמו מספר תקדימים יהודיים בהר הבית.

המשטרה אישרה ל-65 יהודים לעלות יחדיו להר הבית בקבוצה  שעלתה עם רינה ועמיחי אריאל. מספר שיא לקבוצת יהודים בהר הבית בשנים האחרונות.

העולים ציינו כי המשטרה איפשרה להם להתפלל חרישית, לברך ואף לשאת במקום דברים במיקרופון ורמקול לזכר הלל הי"ד.

המוסלמים דיווחו כי המשטרה מנעה כניסת מוסלמים בשערי הר הבית במשך כל שעת שהותה של משפחת אריאל במקום, ככל הנראה מחשש להתפרעויות מוסלמים נגד העולים .

הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש הדריך את העולים בדברי תורה ונשא דברים בחשיבות העליה להר ובתרומתה לעילוי נשמתה של הלל הי"ד. בשערי ההר נשא הרב תפילה יחד עם הציבור לרפואתה של יפה בת לאה, אשתו של חה"כ יהודה גליק המאושפזת במצב קשה וזקוקה לרחמי שמים מרובים.

הוריה של הלל, עמיחי ורינה קראו לראות את הברכה שניתכת עלינו ממרומים כבר חמישים שנה, וביקשו לחזק את העליות להר הבית לגאולת המקום ולנחמתם בתוך שאר אבילי ציון. לאחר מכן בירכו את המשתתפים על הגעתם. "אנחנו שותפים כולנו למסע אדיר של גאולה", אמרו ההורים למשתתפים והביעו תודה מיוחדת למשטרה, למפקד המחוז יורם הלוי ולמפקד המרחב דורון תורג'מן. המפקדים הבכירים הגיעו לעליית האזכרה, נילוו אל ההורים, ואף ניאותו לבקשות להיכנס לצילום הקבוצתי עמם ועם שאר העולים.

צוות מדוברות המשטרה עם דוברת המחוז ליוו את העליה מתחילתה ועד סופה, ואף תיעדו אותה לשביעות רצונם של פעילי המקדש שראו זאת כהישג ממלכתי לתנועת העליה להר הבית.

שתיה וכיבוד הוגשו לממתינים בשער ההר במשך שעות העליה באדיבות ישיבת הר הבית.

במטה ארגוני המקדש בירכו על נוכחות הדרגים הבכירים בעליית האזכרה, וציינו את התייחסותם החיובית לאירגון העלייה ולצרכי המשפחה והמשתתפים. "השתתפות נציגי הממשלה והכנסת בעליה, ותחושות הסיפוק שהביעו המפקדים נוכח מספר היהודים ההולכת וגדלה בהר הבית, השרו אווירה כמעט ממלכתית לעליית האזכרה", אומרים במטה ארגוני המקדש.

דובר המטה אסף פריד ציין בתום העלייה כי "הממ"ז והממ"ר מובילים ביחד, באומץ ובנחישות מול לא מעט מתנגדים, תהליך "נורמליזציה" של הר הבית". "את פירות המעשים שלהם רואה כל יהודי העולה להר הבית", כתב פריד.

חוקת: מצות פרה אדומה בסגן/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש  || חוקת תשע"ז

מדוע מצות פרה אדומה נעשית דווקא בסגן? • מה נשתנתה עבודה זו משאר העבודות שנאסר על אהרון לעשותה? • מדוע הדבר נאמר רק על הפרה האדומה הראשונה?

↓ מאת: הרב ישראת אריאל

בפרשתנו התורה מצווה שאת הפרה אדומה ניתן לאלעזר הכהן, וכתב רש"י 'מצותה בסגן'. הדבר צריך הסבר, מדוע מצות פרה אדומה נעשית דווקא בסגן, הרי אין לך עבודה במקדש שאין כהן גדול רשאי לעשותה, ומה נשתנתה עבודה זו משאר העבודות שנאסר על אהרון לעשותה? מה עוד, שלהלכה, אכן, כך נוהג הדבר לדורות, שכהן גדול – הוא ששורף את אפר הפרה. תמוה, אפוא, מה נשתנתה פרה זו שנעשתה בימי משה, על פני שאר הפרות הנעשות במהלך הדורות?

למרות שבכל הדורות הכנת אפר פרה נעשית על ידי כהן גדול, לא כן בדורו של משה, שם נעשה הדבר בציווי מיוחד על ידי אלעזר. ראה פסיקתא דרב כהנא שם נאמר: 'מפני מה נעשית באלעזר ולא נעשית באהרון? – מפני שהיה לו [לאהרון] שותפות במעשה העגל!'

זה מה שנאמר בהמשך: 'ושחט אותה לפניו' – כלומר, אלעזר! הוא שישחט את הפרה לפני אהרון, זאת, ללמדו מוסר: לא כמו שנהגת אתה, שראית את מעשה העגל ועמדת מנגד, אלא כמשה, אשר קם על העגל ו'שחט' אותו וניפץ אותו. 

וכמו שמשה מבער את העגל עד תום והופך אותו לאפר, כך נצטוה אלעזר לעשות בפרה מול פני אהרון אביו לבל יוותר דבר מן העגל. וראה מדרש אגדה, המסביר את מצות אפר פרה ברוח זו: 'הם זבחו לעגל לפני אהרן – לפיכך - ושחט אותה לפניו!'

יש לומר, שאלעזר זכה לדרגתו זו, כשנענה לקריאתו של משה במעשה העגל (שמות לב, כו): 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לה'!' מסביר רש"י: 'מילאו ידכם - אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום!'.  מובן מעתה, מדוע זכה אלעזר להכין את אפר הפרה, שכן, נאמר ביומא (מג, ב) בענין וידוי יום הכיפורים של כהן גדול: 'כך מידת הדין נותנת: מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבא חייב ויכפר על החייב', ובטרם יבוא הכהן הגדול לכפר על העם ביום הכיפורים, יוודא תחילה, שידיו נקיות מעבירה ולא דבק בו שמץ חטא. אף כאן, כיון שאהרון לא היה יכול לומר שידיו נקיות מחטא העגל, ואילו אלעזר נלחם מלחמת ה' בעובדי העגל, משום כך זכה לעשות את אפר הפרה, ולכפר על ישראל.

צפו: הרב אריאל קורא לעלות ביום חמישי להר הבית

לכפר על הדם, לכפר על החורבן || לעלות להר הבית

לפני שנה נרצחה במיטתה הילדה הלל יפה אריאל הי"ד והיא בת 13 בלבד • ביום חמישי הקרוב ה' תמוז (29.6) נעלה כולנו להר הבית • עם משפחת אריאל ואנשי ציבור ונאמר בקול גדול - עם ישראל חי! • הקשיבו לקריאתו של הרב ישראל אריאל שליט"א, ראש מכון המקדש • לפרטים מלאים >>

↓ עולים עם משפחתה של הלל אריאל הי"ד להר הבית

קורח: אין כפרה לכפירה/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || קרח תשע"ז

מה המסר בשתי השאלות ששאלו קרח ועדתו את משה? • מדוע בכישלונות הקודמים יצא משה להגנת עם ישראל וכאן לא?

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

שתי שאלות בהלכה הציגו קורח ואנשיו בפני משה: 

א. טלית שכולה תכלת - מהו שתהא פטורה מן הציצית? 

ב. בית מלא ספרים - מהו שיהא פטור מן המזוזה?

'דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן!' (במדבר רבה יח, ג)

נשאלת השאלה, למה הביאו חז"ל שתי דוגמאות: טלית וספרים, האין די בשאלה אחת?

אולם כיון שמטרת קורח היתה להחליף את ההנהגה – משה ואהרון - הפנה שתי שאלות: האחת להראות שאהרון מיותר, והשניה להראות שמשה מיותר.

טלית שכולה תכלת רומזת לטליתו ולמעילו של הכהן הגדול, שמכל ישראל היה הוא היחידי שהולך בטלית שכולה תכלת: מעיל 'כליל תכלת'. לפיכך שאל קורח, הרי ישראל הם כטלית המורכבת מחוטים רבים הארוגים זה בזה, האם צריך עוד חוט לפטור אותה?! ישראל הרי זכים כתכלת השמים, לכולם נאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', הווה אומר, השכינה שרויה בכל אחד מישראל, לשם מה, אפוא, הם צריכים לכהן אחד שיתנשא עליהם?

כך גם באשר לבית מלא ספרים: כל ישראל שמעו בהר סיני 'אנכי ה' אלוקיך', ישראל הם כבית מלא ספרי תורה, כל אחד הוא בבחינת ספר תורה מהלך, לשם מה הם צריכים 'מזוזה' היינו, אדם שיתנשא עליהם? כאן בא קורח להראות את חכמתו איך בהגיונו יוכל לסתור את תורת משה, ויש טלית שאינה צריכה תכלת, ויש בית שאינו צריך מזוזה.

מול טענות קורח יש לתמוה על משה, שכן, בכל הכשלונות של ישראל במדבר יצא משה להגן עליהם בתפילה ובזעקה, וכאן שינה את דרכו, ואינו יוצא להגנתם?

רש"י (טז, ד) כותב שזה היה הסרחון הרביעי, (אחרי העגל, מתאוננים, המרגלים). במחלוקתו של קרח - נתרשלו ידיו. משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית - נתרשלו ידי האוהב ההוא. אמר: עד מתי אטריח על המלך, שמא לא יקבל עוד ממני!'

יש טעויות אנוש שניתן לסלוח עליהן. באשר לחטא העגל - משה בושש לחזור והעם חיפש אחיזה במחליף, ומצאו בעגל פתרון מוחשי לאמונתם בה'. גם במתאוננים, היו אלה תלונות אחר הליכה ממושכת במדבר הצחיח, אין פלא אם קמים אנשים ומבקשים מזון של בני אדם מן היישוב. אף במרגלים, הפחד ממלחמה הוא דבר טבעי, וגם אם נתבע מן האדם בטחון בה', אם בכל זאת נכשל, יש מקום לבקש עליו רחמים וללמד עליו סניגוריה.

לא כן כאן, שהיתה זו עזות פנים לא רק כלפי משה אלא כלפי שמים, וכדברי חז"ל במדרש: 'דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן!' כאן עבר קורח על אחד מעיקרי האמונה היהודית: כפר בתורה מן השמים, ומול כפירה - אין מידת רחמים! שכן, לא כבודו של משה מוטל כאן בכף אלא כבודו של הקב"ה! לפיכך יוצא משה ותובע את עלבונו של הקב"ה כעבד הלוחם על כבוד רבו. אכן זה אחד הרגעים הגדולים של משה במדבר, שאינו ממתין לדבר ה' אלא תובע דין מידי, כעבד המצוה על רבו!

הדיון בנושא המרגלים במשנה- על שום מה?/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || שלח תשע"ז

מדוע עוסקת המשנה במעמדם של המרגלים בעולם הבא, למרות שלא מדובר בעיסוק הלכתי? • מה הלקח שלנו מהדיון במשנה? • על כך במאמרו של הרב ישראל אריאל שליט"א לפרשת השבוע

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

במשנה סנהדרין י, נאמר, שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. זו לשון המשנה: 

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.... ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר... אין תורה מן השמים ואפיקורס... מרגלים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (במדבר י"ד) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו - בעולם הזה, במגפה - בעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (שם במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ'): אספו לי חסידי [ישראל לרגלי הר סיני] כורתי בריתי עלי זבח [בקרבנות שהקריבו בתחתית ההר].

אומרת על כך הגמרא בסנהדרין קי, ב: 

תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: 'יתמו - בעולם הזה, ושם ימתו - בעולם הבא'. ואומר: 'אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי', דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח, אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי? - באפי נשבעתי, וחוזרני בי. רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים: אספו לי חסידי - אלו צדיקים שבכל דור ודור, כורתי בריתי - אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, עלי זבח - [אלו] רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה.

ויש לשאול: מה ענינה של המשנה לדון בענין עולם הבא של המרגלים ודור המדבר, הרי המשנה עוסקת בהלכה, ומה לה ולכל הדיון? – מאי דהווה הווה!

שתי תשובות בדבר: 

האחת: לא פסו מרגלים מישראל, ובכל דור ודור יש לו את ה'מרגלים' שלו, המוציאים את דיבת הארץ, לפיכך צריך לידע להודיע ולהיוודע שייענשו בעולם הזה ובעולם הבא.

השניה: המשנה מדברת על אפיקורס, שאין לו חלק לעולם הבא, לפיכך מביאה את פרשת המרגלים להודיעך, שאין זו רק שאלה של ויכוח בטחוני, האם ניתן לכבוש את ארץ כנען אם לאו? אלא מי שהולך בדרכי המרגלים הווה אומר, שנזרקה בו אפיקורסות ואינו מאמין בבורא עולם. וכדרך שאמרו חז"ל בגמרא (סוטה לה, א): 

דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו - אל תקרי ממנו, אלא ממנו, כביכול, אפילו בעל הבית [הקדוש ברוך הוא] אינו יכול להוציא כליו משם. 

ארץ ישראל ירושה היא לישראל מאז ימי אברהם, מצינו במסכת עבודה זרה (נג, ב): שם נאמר, שארץ ישראל 'ירושה היא להם מאבותיהם' – מאברהם יצחק ויעקב. וכדברי רש"י שם: 'הארץ וכל המחובר לה - ירושה לישראל היא מאבותיהם.

בהעלותך את הנרות/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || בהעלותך תשע"ז

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת • הכנת הנרות חייבת להעשות על ידי כהנים • הדלקת הנרות יכולה להעשות גם על ידי ישראלים • הדבר עשוי להראות תמוה ממבט ראשון • הרב ישראל אריאל שליט"א מוצא קשר בין הדברים לבין השתדלותנו בבניין בית המקדש

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מצות הכנת המנורה להדלקה מתוארת ברמב"ם (תמידין ומוספין ג, י): 'כמה שמן הוא נותן לכל נר? - חצי לוג שמן!… כיצד סדר ההטבה? - זה שזכה בדישון המנורה, נכנס וכלי בידו ושל זהב היה… מדשן [ומחליף] בו את הפתילות שכבו… והיטיב חמשה נרות… ויוצא. ואחר כך נכנס ומיטיב שני הנרות… ומשתחוה ויוצא'. מצוה זו נעשית בידי כהן, לאחר שטבל במקוה, קידש ידיו ורגליו, והוא לבוש בבגדי כהונה.

לא כן באשר להדלקה. מתברר, שלאחר כל ההכנות לקראת ההדלקה, דווקא העלאת האש במנורה, שהיא שיאו של התהליך – הדלקה זו יכולה להיעשות על ידי אדם מישראל, וכדברי הרמב"ם (ביאת המקדש ט, ז): 'הדלקת הנרות כשירה בזרים'.

ואנו עומדים תמהים: כל כך הרבה ממון הושקע ביצירת מנורת הזהב! כל כך הרבה טרחה הושקעה בכתישת שמן זית זך. כך גם מושקעת טרחה בהטבת הנרות כנ"ל, והנה בא אדם פשוט מישראל, בבגדי יום חול, והוא המעלה אור במנורת המקדש! – הכיצד?

אולם כלל ידוע הוא, כי כאשר יש אי דיוק קל בהנחת היסוד של בנין, וכבר בהנחת היסוד הבנין נוטה מעט על צידו – ככל שיעלה הבנין לגובה כך גם קיימת סכנת התמוטטות. הדברים אמורים בעניני החומר, ועל אחת כמה וכמה בעניני הרוח: אם יש פגם קל ביסוד המצוה ובהכנה ההתחלתית – המצוה אינה לרצון ה'. לפיכך קובעת התורה, כי דווקא ההכנה בפתילה ובשמן היא שתיעשה בידי כהן, והוא המיטיב את הנרות בקדושה ובטהרה. לאחר הכנה זו, ההדלקה עצמה יכולה להיעשות בידי ישראל.

בעבודת המקדש תובע הקדוש ברוך הוא דווקא את האתחלתא: את איסוף התרומות, את ההתעוררות, את ההתלהבות של התורמים ושל בעלי המלאכה, את ההכנות, את העמל, את היגיעה והטורח. הם שעושים נחת רוח לפניו: 'שאמרתי ונעשה רצוני!' אף בהטבה: יעשה הכהן את ההכנה, את יסוד המצוה, את ה'עבודה השחורה'. באשר לאור - סופו שיבוא! 

זה עומק עניינו של בנין המקדש במהלך הדורות: יש המצפים שמלאכת הבנין תיעשה מאליה - בידי שמים, ואילו אנו נבוא אל המוכן, ונדליק נרות בחצרות הקודש. לא כן לימדתנו התורה: כשישראל מצידם יעשו את מלאכת המצוה, ויבנו מעון לשכינה – אזי הקב"ה ייענה לבקשתם ויוריד את שכינתו ארצה. כשאנו בידינו ובעשרת אצבעותינו נעשה את כל ההכנות כראוי, אזי תשכון שכינה במעשה ידיהם של ישראל.

יפה את רעייתי כתרצה/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || נשא תשע"ז

חכמינו ז"ל התקינו לקרוא בחג החנוכה את קרבנות הנשיאים, שכן, הפתיחה של הפרשה היא חנוכת המזבח – כפי שגם עשו החשמונאים, והסיום הוא - בהעלותך את הנרות.

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מתברר שיש בפרשה זו כמה הלכות ורעיונות יסוד הנוגעים למקדש. הפרשה פותחת בעובדה, שהנשיאים הרימו קרבן למקדש, שש עגלות צב ושנים עשר בקר. בכך למדנו, ש'קרבן' אינו רק קרבן מכבשים ואילים, אלא קרבן כספי, גם הוא נקרא 'קרבן' (ראה רמב"ן שם).

תמיהה העולה מדברי חז"ל היא, הכיצד לא הודיע ה' למשה לעשות עגלות צב? הרי המשכן כולו נועד לתקופת הנדודים במדבר. אחר כך עם הכניסה ארצה היה צריך להסיע אותו ממקום למקום עד שיבנה המקדש בירושלים, ואם כן תכנית המשכן חייבת לכלול בתוכה את הפתרון כיצד לנייד את המשכן.

מצינו בדברי חז"ל בשיר השירים רבה שירדו לעומקם של דברים, כשהרעיון מתמצה במילים: "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה", והפירוש הנלווה הוא: "כד את בעייא - לית את צריכה בעייה מכלום, מילף מכלום". היינו, כשיש לך רצון, אינך צריכה לבקש ממישהו, ללמוד ממישהו, ואת יודעת להגיע ליעד הנכסף בכוחות עצמך. 

בזמננו אומרים הכל: מי שמך לבנות מקדש! מקדש יירד משמים!

לא כך היא תשובת חז"ל: "המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר?!" וכך היא המצוה, גם אם יש מי שחושב שיירד משמים, השכל האנושי אומר, שהמצוה צריכה להיעשות בידי אדם.

למרות הקושי שאנו עדים לו, להחדיר את החובה לבנות מקדש בכל יום ויום, כי יש גדולים בתורה, שאינם נותנים דעתם על כך, על זאת בדיוק מקבל האדם את שכרו, כי ידע למלא את רצון ה' יותר מאחרים הגדולים בתורה, אך אינם גדולים בתורת המעשה. ולפיכך דעתם של קטנים אלה נזכרת לדורות עולם.

וראה מה שכתב במסילת ישרים (פרק יט): "בעלי הדיעה האמתית... כל תפילתם - להגדיל כבוד השם יתברך ולעשות נחת רוח לפניו, וכל מה שיתגברו עיכובים נגדם עד שיצטרכו הם יותר כח להעבירם, הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם. כשר צבא הרשום בגבורה, אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה יותר להראות תוקפו בנצחונה. וכבר מורגל זה הענין בכל אוהב בשר ודם, שישמח, כי יזדמן לו מה שיוכל להראות בו אל אשר הוא אוהב עד היכן מגיע עוצם אהבתו".

זה גם תוכן הפתיחה במדרש: "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה". כשיש רצון חזק ועמוק למלא את מצות ה' - יודע האדם לכוון את דעתו לדעת המקום. וכשאין רצון חזק - חסר משהו בעבודת ה', ואז אין האדם מכוון לרצון בוראו, ולהיפך! מתוך חוסר רצון - יבוא לעצור אחרים, ולמנוע בעדם מלקיים את מצות ה'. "'יפה את רעיתי כתרצה' - כשאת רוצה"...

מדינת ישראל בלי מקדש אינה מדינה - הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || במדבר תשע"ז

"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב) • לאחד את שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

לדעת מרן הרב זצ"ל לא תיתכן 'מדינת ישראל' בלא מקדש. כך כתב הרב במאמרי הראיה (הגדה של פסח, העומר, החדש במדינה ובמקדש): 

"העומר היה מתיר [את החדש] במדינה, ושתי הלחם במקדש" (משנה מנחות סח, ב): 

"נשמה אחת היא המחיה את המדינה ואת המקדש בישראל, לא בקשרים מלאכותיים הננו מקשרים את חיי עמנו... הנשמה הגדולה של האומה קדושת האחדות היא כל חייה... קול הכורם והיוגב על אדמת ישראל... עד קול הזמרה הנאצלה אשר בהיכל ד', קול אחד הוא בתוכיות הוייתנו... והם הם המדינה והמקדש... האחדות המהותית של המדינה והמקדש, טבועה היא בעצם נשמתנו. 

רק הסיגים אשר נדבקו בנו מדרכי הגויים, הם הם הגורמים לתועים איזה תקופה קצרה לחשוב, שתוכל להיות אצלנו תכנית של מדינה שאינה תכנית של מקדש... וסימן לדבר – 'העומר היה מתיר במדינה - ושתי הלחם במקדש'... בכך יתאחדו כל פרודותינו במדינה ובמקדש שייבנו יחדיו במהרה בימינו אמן". 

לדעת מרן הרב זצ"ל, הטוען שיש לעסוק תחילה בבניין המדינה, ואילו המקדש נועד לאחרית הימים "תועה" ומטעה, לדעת הרב דבק בו משהו "מדרכי הגויים". 

ואכן, אנשי בית שני הקימו מקדש בירושלים מיד בבואם ארצה, ואילו ה'מדינה' הלכה ונבנתה ברבות הימים סביב המקדש הנבנה בירושלים.

מרן הרב זצ"ל, חוזר על העיקרון הזה בהקשר לחידושי מנהגים בדורנו, וכותב במאמרי הראיה ב (עמ' 474): 

"העומר היה בא להתיר את החדש במדינה, ושתי הלחם היו מתירים את החדש במקדש. כי ישנן שתי קדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ושתיהן צריכות להיות דבוקות וקשורות זו בזו מבלי להפריד ביניהן. כל חדש אסור הן במקדש והן במדינה, עד אשר יקריבו חלק ממנו לגבוה... 

עלינו לעורר את נשמת ישראל מתרדמתה באופן תמידי, בלי הרף והפסק, על ידי שמירת התורה והמצוות שהן סם חיים לישראל. ורק על ידי כך, יתאחדו יחד שתי הקדושות: קדושת המקדש וקדושת המדינה, ונזכה לראות בשגשוג המדיניות הישראלית ובפריחתה, ובבניין בית מקדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו אמן". 

בחוקותי - דרשה שנתגשמה/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || בהר בחוקותי תשע"ז - יום ירושלים

הרב ישראל אריאל שליט"א היה חייל מילואים צעיר בזמן מלחמת ששת הימים • דרשה שנשא לפני היציאה לקרב התממשה אחת לאחת • הלוחם דאז זכה עם חבריו לראות את הנס הגדול ואת תשועת ה' במקום קודשו, בהר הבית • מבחינת הרב אריאל המלחמה טרם הסתיימה עד להקמת בית המקדש • ביום ירושלים נעלה להר הבית עם הלוחם, הרב ישראל אריאל שליט"א ממשחררי המקום הקדוש בששת הימים

הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב דוד כהן - הנזיר עם הרב ישראל אריאל בהר הבית לאחר שחרורו

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מעטות הדרשות הנאמרות בציבור וסופן שהתגשמו. לפיכך, בבחינת 'שיחו בכל נפלאותיו' דומה, שנכון הדבר לחזור ולספר במלאת חמישים שנים לשחרור ירושלים ומקום המקדש משהו מניסי 'יום ירושלים'.

עם גיוס צבאות ערב סביב גבולות הארץ, ערב מלחמת ששת הימים, השתררה בארץ רוח נכאים. הצבא התפרס במחנות ארעיים ברחבי הארץ, היה חשש ממלחמת גאזים. הצבא המתין למשלוח מסכות גאז מחוץ לארץ. בתל אביב – כך נמסרה הידיעה - הוכנו בתי קברות לשלושים אלף איש. במקביל התגייסו רבים בארץ ובחוץ לארץ לעזרה. יהודים מסרו לשגרירויות ישראל כסף ותכשיטים מעל גופם לקניית נשק ותחמושת לצה"ל. באחת: תחושת שואה מתקרבת!

שבת! ואנו, חיילי חטיבת הצנחנים ובהם מאות חיילים שומרי מצוות, מוסווים בתוך פרדס סמוך לשדה התעופה בלוד, מעבירים את תפילות השבת והסעודות בחשיכה אך בשירה מרוממת.

בהיותי תלמיד ב'מרכז הרב' נתבקשתי לאחר תפילת שחרית לומר 'מילים אחדות' למאות המתכנסים להתפלל. מה אומר בהעדר ספרים לעיון? בכלל מול תחושת שואה - היש מילים להפיח רוח בציבור?!

נטלתי את פסוקי פרשת בחוקותי וקראתי בפני החיילים: 'ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו' (ויקרא כו, ח). שואל רש"י: 'וכי כך הוא החשבון?! והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם - שני אלפים ירדופו? - אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה'. 

ויש לשאול: הרי מדובר במלחמה בה נשפך דם משני הצדדים, ומלחמה הרי היא דבר מיותר ומזיק? עם זאת אומרים חז"ל שהלוחמים – 'עושים את התורה'! זאת - למה? - כי מלחמה על שיחרור הארץ - תורה היא! וכאן הבן שואל: במה כוחם של מאה גדול ועצום כדי שיניסו רבבה?

התשובה היא – כוח האחדות! מאה איש כשהם מאוחדים – כוחם גדל שבעתיים!

'חברים' – אמרתי, אכן בצרה גדולה אנחנו, אך ראו את האחדות בעם! איש דואג לרעהו! אנשים בקצה תבל שולפים תכשיטי זהב להצלת העם בישראל! כנסת ישראל בירושלים התאחדה תחת ממשלה אחת! המחיצות נפלו! בכוח האחדות – בעזרת ה' ננצח! אכן, התרוממות הרוח גברה, קהל המתפללים יצא אל שבילי הפרדס בריקודים ובשלב מסויים שרו הרוקדים: בשבוע הבא בירושלים!

לא עברו ימים מועטים, והנה, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים! אהה! - ירושלים המופגזת בחשכת הלילה! …וביום שאחרי – ולאחר קורבנות מרובים של רעינו וחברינו היקרים לנו – נצבו רגלינו על הר הבית!

ואני בחלומי… חלום שנתגשם במציאות! - היכן עומדות רגלי? – הנני מוצב כזקיף חמוש לפתח כיפת הסלע במערב – לשמור על… מקום קודש הקדשים! היתכן?! העיני הם שרואות?!

ואשא עיני ואראה, והנה ברחבת ההר פוסעים להם אלפי חיילי הלגיון הירדני… בפיג'מה! עיניהם מושפלות, ידיהם מורמות לאחורי ראשם. היכן השומר? אכן, הרחק בסוף הטור צועד 'חיילצ'יק' מרושל. הוא מתקרב לראש הטור. בתנועת יד מושיב אותם שורות שורות ברחבת כיפת הסלע שלפני. והידים? – רועדות מפחד! וזאת - מפני חייל או שנים המפקחים על הסדר. שני ניסים בשעה אחת ובמקום אחד: 

האחד: התקיים בנו הפסוק: איכה ירדוף אחד אלף! ושנים יניסו רבבה! 

והשני: התקיים בנו בחצרות הקודש: 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה!

אמור: הכהנים בישראל - משרתי ה' ומנהיגי העם/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || אמור תשע"ז

הכהנים בישראל הם הנהגת האומה. הם המשרתים בחצרות בית ה' ובהיכל, והם המהוים דוגמה אישית בהנהגת הקדושה שלהם. לפיכך נצטוו הכהנים באזהרות קדושה מיוחדות יותר מכל ישראל

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

הכהנים בישראל הם הנהגת האומה. הם המשרתים בחצרות בית ה' ובהיכל, והם המהוים דוגמה אישית בהנהגת הקדושה שלהם. לפיכך נצטוו הכהנים באזהרות קדושה מיוחדות יותר מכל ישראל – כמובא בפרשתנו: 'אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו', ומסביר אבן עזרא, שאחר שנצטוו ישראל בפרשת קדושים לשמור על קדושת ישראל – 'הזהיר בני אהרן, שהם חייבים להשמר מדברים אחרים [להתעלות בקדושה יתירה] בעבור שהם משרתי ה'!'

כאמור, הכהנים הם ההנהגה הרוחנית של העם. מדברי הרמב"ם מתברר, כי הם נמנים גם על השופטים והסנהדרין בישראל – כמובא בהלכות סנהדרין (ב, ב): 'מצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים, שנאמר: ובאת אל הכהנים הלוים'. כשם שעם ישראל זקוק לצבא היוצא לקרב לכבוש את הארץ ולהגן על העם, כן זקוק העם לצבא רוחני, שינהיג את העם אל היעדים הרוחניים שלו. אכן, זה התפקיד שהועידה התורה לכהנים וללויים, להיות מורי התורה של הדור.

אף בענין זה כותב הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל יג, יב): 'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? - מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לפיכך, הובדלו מדרכי העולם: לא עורכין מלחמה כשאר ישראל... אלא הם חיל השם!' נמצא, ששבט לוי והכהנים בראש, הם 'צבא הכיבוש' של עם ישראל בתחום הרוחני.

דוגמה לדבר הם החשמונאים: מול ההתיונות וההדרדרות הרוחנית של העם, עמדו מתתיהו הכהן ובניו בפרץ, הם שהחזירו את העבודה במקדש למקומה, והם שחינכו את עם ישראל מחדש לשוב אל התורה והמצוה, ובכך החזירו עטרה ליושנה.

ראשיתו של התפקיד המוטל על הכהנים והלויים ביעקב אבינו. בענין זה כותב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה א, ג): 'יעקב אבינו... הבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך השם... וציוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא ישתכח הלימוד'. 

עוד מובא ב'מדרש הגדול': 'שבטו של לוי, זירזו עצמן על המצוות, והיו ממחין על קדושת השם... ומעולם לא עבד שבט לוי עבודה זרה. ומעולם לא ביטל שבט לוי ברית מילה, לפיכך זכה ונתייחס מכל השבטים'.

יתן ה', ונזכה להחיות את עבודת ה' במקדש יחד עם ההנהגה הרוחנית של האומה, כאבותיו הגדולים מדורי דורות.

ספר חדש: "המקדש אורו של עולם"

הראי"ה קוק ופועלו ובניין המקדש || הרב ישראל אריאל

מכון המקדש מוציא ספר חדש מפרי עטו של ראש המכון, הרב ישראל אריאל שליט"א • הספר המקדש אורו של עולם מציג מבט מפתיע אודות הרב קוק ויחסו לבניין המקדש • מרן הרב אשר הקים את תנועת 'דגל ירושלים', שם לו למטרה להחזיר עטרה ליושנה בירושלים עיר הקודש, ולהקים בה את הבית השלישי • הספר מוכן לדפוס, אך מגבלה תקציבית מונעת את הדפסתו והפצתו • הציבור נקרא להתגייס למשימה, גם באמצעות רכישה מוקדמת של הספר במחיר מבצע



לרכישה ותמיכה: https://www.jumpstarter.co.il/projects/1197

↓ מכון המקדש פונה לציבור - מתגייסים להוצאת הספר "אורו של עולם"

שלום חברים!

אנו רוצים להזמינכם לקחת חלק בהוצאת הספר: "המקדש - אורו של עולם".

יובל שנים עברו מאז שוחרר הר הבית ומקום המקדש, ושאלת בניין המקדש בזמננו אינה יורדת מסדר היום הציבורי.

כך גם שאלת העלייה להר הבית ושליטת עם ישראל במקום המקדש היא מן הנושאים המעסיקים ומסעירים רבות את בני דורנו.

רבים האנשים אשר דעת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בנושאים הללו חשובה להם, שכן הרב זצ"ל הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, מוכר כנושא דגל אתחלתא דגאולה בדורנו.

הרב ישראל אריאל שליט"א, העומד בראשות מכון המקדש בעיר העתיקה, חיבר ספר המציג מבט מפתיע אודות הרב קוק, ומתברר, כי מרן הרב אשר הקים את תנועת 'דגל ירושלים', שם לו למטרה להחזיר עטרה ליושנה בירושלים עיר הקודש, ולהקים בה את הבית השלישי.

בספר מאות מקורות מתוך כתבי הרב, ביניהם דברים שטרם פורסמו בציבור. לאור המקורות מתקבלת תמונה חדשה של מרן הרב קוק זצ"ל, ודמותו מתגלה לפנינו כנושא דגל המקדש בדור גאולה.

הספר נכתב בשפה השווה לכל נפש, ומלווה בעשרות תמונות.

הספר נמצא כרגע לפני שלב ההדפסה.

כל שנותר הוא לגייס את הסכום ולגשת להדפסה!

אנו קוראים לכם, עם ישראל היקר, לקחת חלק בהוצאה של ספר חשוב זה!

צפו: ביום ירושלים עולים להר הבית/ הרב ישראל אריאל

יום ירושלים בהר הבית || הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש מכון המקדש ורב העיר ימית תובב"א קורא לציבור לעלות להר הבית לרגל ציון יובל שנים לשחרור הר הבית והעיר העתיקה • חוגגים יובל בהר הבית

↓ קריאת הרב ישראל אריאל שליט"א לעלות ביום ירושלים להר הבית

השעיר המשתלח וטעמי הקרבנות/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || אחרי מות קדושים תשע"ז

אחד הקרבנות הנזכרים בפרשת אחרי מות - השעיר המשתלח לעזאזל - מעורר סקרנות. הכהן הגדול, מקריב ביום קדוש וטהור זה - חמישה עשר קרבנות, ומתברר, שהשעיר המשתלח, אינו נמנה עמהם, שכן, אינו עולה על המזבח אלא משולח אל ארץ גזירה.

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מעשה בצייר מיוצאי רוסיה שעבד ב'מכון המקדש', והיה רחוק מאד מיהדות. הסברנו לו את תוכן הציורים שנתבקש לצייר, וכגון שילוח השעיר למדבר - כמבואר ביומא סז, א; שהכהן מעמיד את השעיר בראש הצוק – "ודוחפו לאחוריו. והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים". הרגשנו שפני הצייר משתנות. חשבנו שיסרב לצייר את הציור. 

לפתע הכה על ליבו בכוח, ואמר: "אני צריך לעצמי שעיר כזה!" בקשה לי אליכם: תנו לי לצייר ספר ציורים רק על עניין השעיר! והסביר: תבינו! כל אדם יש לו מצפון, ודברים רעים שעשה מעיקים על ליבו. לפי מה שאני שומע מכם, השעיר נותן פורקן לרגשות האשמה המצטברים בלב, ושילוחו עוזר לאדם לחזור בתשובה ולהרגיש שליבו נטהר.

צייר זה כיון לדברי חז"ל והראשונים, בדבר תפקידו של השעיר המשתלח, ותפקיד הקרבנות בכלל. כדברי הרמב"ם (מעילה ח, ח): "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו, ודבר שלא ימצא לו טעם... אל יהי קל בעיניו... קל וחומר למצוות שחקק לנו הקב"ה, שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן... ה'חוקים' - הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים: 'חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן'... כגון שעיר המשתלח... אמרו חכמים: שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד!" 

סוד השעיר הביא את הרמב"ם לפענח את סוד הקרבנות בכלל: מחד גיסא מדובר ב'חוק' שיש לקיימו בעינים עצומות, מאידך במורה נבוכים ג, מו; מוסיף הרמב"ם הסבר לחוק זה, באומרו, ששעיר אחד בלבד נועד לכפר על כל חטאי עם ישראל גם הכבדים שבהם, "וכאילו הוא נושא את כל החטאים". מסיבה זו אינו מיועד לשריפה על המזבח, אלא הורחק מן המקדש, "ויושלך בארץ גזרה שאין בה יישוב" ומסכם: אלו המעשים כולם משלים הם", לעורר את הנפש ליראה, התרגשות, תשובה וטהרת הלב. ובכך השלכנו את החטאים "אחרי גווינו והרחקנום תכלית ההרחקה".

עוד מביא הרמב"ם את המדרש (ספרא שמיני) שהשעיר מכפר על שעיר העיזים ששחטו אחי יוסף על כתונת הפסים: "אמר להם [משה]: יש בידכם עבירה - 'וישחטו שעיר עזים'... יבוא שעיר עזים [ביום הכיפורים] ויכפר על מעשה עזים", ותבוא כתונת הכהן הגדול ותכפר הכתונת הטבולה בדם. ומסבירים הרמב"ם והראשונים, כי ביום זה ישראל מצווים לחזור בתשובה ולהטהר גם על חטאים שבין אדם לחבירו, ומטרתה - "יום שימת אהבה ורעות, יום עזיבת קנאה ותחרות". 

הנה כיצד כיוון הצייר לדעת גדולים, והרגיש במצפון ליבו, שהשעיר המידרדר אל התהום, מטרתו, לעורר ולזרז כל יחיד לשוב מיד בתשובה – והיום! לבל יידרדר במעשיו אל השאול והגיהנום, שמשם אין חזרה. המסקנה: על כל אדם מישראל להאמין בתשובה, לקום ולהתעודד, ולהיוולד מחדש.