יום ראשון, 8 ביולי 2012

הארת העבר והעתיד בנחמה

                                                                                                        יום גבר אויב ותבקע העיר
"נחמו נחמו עמי "


"וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו"

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר: משל למה הדבר דומה?  למלך שהיה לו כרם ומסרו לאריסו , כשהיה מוציא יין טוב הוא היה אומר : טוב היין של כרמי . כשהיה מוציא יין רע הוא היה אומר: רע היין של אריסי.
אמר לו האריס: אדוני המלך, כשטוב שלך וכשרע שלי? בין טוב ובין רע שלך!



כך בתחילה אמר ה' למשה:" ועתה לכה אשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל"
ואחרי שעשו אותו מעשה כתוב:" לך רד כי שיחת עמך"
אמר לו משה: כשחוטאים שלי וזכאים שלך? בין חוטאים  ובין זכאים שלך שנאמר:" והם עמך ונחלתך"
לא זז עד שקרה אותם "עמו" שנאמר "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו"

(מבוסס על ילקוט שמעוני על  ספר ישעיהו)

ואנחנו מבקשים להבין את עומק המשל ואת הקשר לפסוקים.

ויותר מזה אנו איננו מבינים כיצד המדרש קישר בין "נחמו" שמשמעו חיזוק ועידוד ל"וינחם" שמשמעו חרטה וחזרה!

"לא כעולם הזה העולם הבא: בעולם הזה על בשורות טובות: הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות: דין האמת.
בעולם הבא כולו הטוב והמטיב"

 נתבאר שברכת "הטוב והמטיב" שתאמר בעולם הבא היא על מאורעות העולם הזה שאז נבין שגם בצרות הגלות היה טוב נסתר ולמעשה בלעדיהן לא היינו מגיעים לגאולה.
מכאן מובן הקשר בין שתי משמעויות השרש נ.ח.מ. כי העידוד והחיזוק האמיתי הוא על ידי שינוי צורת ההסתכלות על העבר וחרטה על הדרך שבה ראינו את הצרות.
ומתוך כך אנו זוכים להבין את המדרש שבהתחלה עלתה הסברה שחשכת החטאים והגלות  היא "שלנו" ואין בהם שום מעלה ועתה אנו מבינים שגם אז הכל היה מה'.

ועכשיו אנו מבינים שבית המקדש השלישי לא בא רק מתוך רגש נוסטלגי אלא הוא המטרה העיקרית של כל הגלות והגאולה.
בבית המקדש הראשון התברר הפן הלאומי ובבית המקדש השני התברר הפן הפרטי ושניהם בשיא תפארתם היו הקדמה ואבטיפוס לקראת הדבר האמיתי.


                                                   בנה בית זבול והשב גבול הכרמל והבשן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה