כ"ו אלול ה'תשע"ב
"עיר הקודש והמחוזות, היו לחרפה ולביזות, וכל מחמדיה טבועות וגנוזות, ואין שיור רק התורה הזאת"
שורה זו לקוחה מתוך סדר סליחות לאשכנזים ויש מקום להתעמק בה.
מה הן אותן מחמדים שקשורים לעיר הקודש?
מה הקשר בין התורה לעיר הקודש?
במבט ראשון נראה שסוף השורה הוא מעין נחמה אך עדיין לא מובן הקשר בין הסוף להתחלה, וכשמסתכלים על כל הפזמון נראה שכולו עוסק בצער הגלות כך שגם "אין שיור רק התורה הזאת" הוא חלק מהגלות!
הסבר הענין הוא שמדובר בסנהדרין שישבה בלשכת הגזית מול המזבח וה"מחמדים" המדוברים הם כל חלקי התורה לרבדיה השונים שאבדו והרעיונות והערכים שנשכחו ועוותו במהלך הגלות.
התלמוד הבבלי קורא על עצמו את הפסוק "במחשכים הושיבני" כי חז"ל ירדו לפרטי פרטים של הלכות שמסתירות את גדלות המצוה, לדוגמה: בקידוש יש הרבה הלכות שנוגעות במוציא ידי חובה, בשומעים, בכוס, ביין, במקום, בזמן ובכל מה שמסביב אבל האם מישהו יודע שהקידוש נקרא "שירה" (לא שצריך לשיר אלא המילים הם סוג של פיוט) .
בגמרא ובמדרשים יש הרבה דוגמאות לסנהדרין שפוסקת הלכות שאין להן שום מקור בשולחן ערוך ובפוסקים, כמו הלכות אחדות ישראל, כבוד מלכות, צורת התנהגות של מלך ועוד הרבה ערכים שהם מופשטים וקשה לפרוט אותם לפרטי הלכות.
בזמן הבית פסקו הלכות בצורה אינטואיטיבית כך שהערכים עיצבו את ההלכה ובימינו כשאנו נתקלים בענין חדש אנו מחפשים בש"ס ובפוסקים כדי למצוא סימוכין להחלטה הערכית.
אנו עומדים באשמורת הבוקר ובוכים לפני בורא עולם ואומרים: התורה הזאת שבידינו היא רק פרורים משולחן גבוה ואנו מתאוים לתורה שלמה ותמימה שתקיף את כל החיים בטבעיות .
כתיבה וחתימה טובה
תורת הגאולה והמקדש by איל ספיר is licensed under a Creative Commons Attribution 2.5 Israel License.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה