יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ יוֹשְבִים עַל אַדְמָתָם

מאת:  אביאל אליצור

יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ יוֹשְבִים עַל אַדְמָתָם,

הָיוּ כְּחֹלְמִים בְּשוּבְךָ אֶת שְבוּתָם,

וַיְטַּמְּאוּ אוֹתָה בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם,

הַזֵּה עֲלֵיהֶם מַיִם טְהוֹרִים וְטַהֲרֵם מִכָּל טֻמְאוֹתָם.

אָתִינוּ לְפָנֶיך בִּלְבָבוֹת נִשְׁבָּרִים,

אֶת חֲטָאֵינוּ הַיוֹם אֲנַחְנוּ מַזְכִּירִים,

בּוֹאֵנוּ לֹא בְּחֶסֶד וְלֹא בְּמַעֲשִׂים יְשָׁרִים,

 בִּבְכִיוֹת וּבְתַחֲנוּנִים אֶת פָּנֶיךָ מְשַׂבְּרִים.

גְאַלְתָּנוּ בַּשְׁלִישִׁית כִּימֵי צֵאתֵנוּ מִמִצְרַיִם,

גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ מִפָּנֵינוּ וַתִתְּנֵם לְמִרְמַס רַגְלַיִם,

דַּרְכְּךָ אֵיךְ מָאַסְנוּ וַנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִים,

דִּבַּרְנוּ לִהְיוֹת גַּם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם.

הוֹשַׁעְתָּנוּ מִשִׁעְבּוּדֵנוּ וְהוֹצֵאתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים,

הֶעֱלֵתָנוּ לְאַרְצֵנוּ לִהְיוֹת קוֹמְמִיוּת עוֹמְדִים,

וְאֵיךְ הָיוּ שָׂרֵינוּ מִקוֹל עָלֶה נִדָּף רוֹעֲדִים,

וְנָע לְבַב עַמֵּנוּ מִפְּנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים.

זְרוּיֵינוּ לְאַרְצְךָ קִבַּצְתָּ עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים,

זָבַת חָלָב הִנְחַלְתָּנוּ וְנָשְׂאוּ פִּרְיָם הֶהָרִים,

חֲבָלֶיהָ אֵיךְ מָאַסְנוּ וַנִתְּנֵם בְּיַד זָרִים,

חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִָם לִסְפּוֹת עַל עָוֹן הַתָּרִים.

טוֹבָה וּרְחָבָה הִנְחַלְתָּנוּ מַבָּט עֵינְךָ מִמֶּנָּה לֹא סָר,

טוּבְךָ גָּבַר עָלֵינוּ וְתָמִיד לָנוּ לֹא חָסַר,

יְשׁוּרוּן אֵיךְ בָּעַט וַיֵשֶב עַל סִיר הַבָּשָׂר,

יָשְׁבוּ עַל נַהֲרוֹת הִיא לָהֶם הַסִּיר וְהֵם הַבָּשָׂר.

כְּבוֹדְךָ הִשְׁכַּנְתָּ בְּתוֹכֵנוּ בְּתַבְנִית מִקְדָּש וְכֵלִים,

כָּל זְכוּרֵנוּ צִוִּיתָ לְהֵירָאוֹת בּוֹ לְפָנֶיךָ שָׁלֹשׁ רְגָלִים,

לִמְקוֹם קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֵיךְ הִכְנַסְנוּ שׁוּעָלִים,

לְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשְׁךָ בְּהַבְלֵיהֶם וְאֵין מַכְלִים.

מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים הַקֵמוֹתָנוּ וְלִסְגֻּלָּתְךָ קִדַּשְׁתָּנוּ,

מִשְׁפָּטֶיךָ לְפָנֵינוּ שַׂמְתָּ וְדֶרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ הוֹרֵתָנוּ,

נְתִיבוֹתֶיךָ אֵיךְ עָזָבְנוּ וְסַרְנוּ מִדֶּרֶך צִוִּיתָנוּ,

נִשְׁמַת חַיֵּינוּ אֵיךְ שָׁכָחְנוּ וְלֹא זָכָרְנוּ בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ.

סֵפֶר חֶמְדָּתְךָ מָסַרְתָּ לָנוּ וְנָתַתָּ לָנוּ תּוֹרָתְךָ,

סָלַלְתָּ בָּה דֶרֶך דִין עַמִּים וּמִשְׁפָּט הַמְלוּכָה,

עוֹסְקֶיהָ מִיעֲטוּ עַצְמָם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶל הֲלָכָה,

עִנְוְתָנוּתָם הוֹתִירָה בְּחוּרְבָּנוֹ אֶת הֵיכָלְךָ.

פְּאֵרְךָ חָבָשְתָּ בּוֹ יִשְרָאֵל גּוֹי אֶחָד נִזְכָּרִים,

פְּדוּיֶיךָ הִבְטַחְתָּ לִהְיוֹת גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בֶּהָרִים,

צֹאנְךָ אֵיךְ נָפוֹצוּ וְהָיוּ עֲדָרִים עֲדָרִים,

צְמוּדִים אֵיךְ נִפְרָדוּ וְהָיוּ לְאָח זָרִים.

קִבַּצְתָּנוּ מִן הַאֲרָצוֹת וְהוֹצֵאתָנוּ מִן הַאֻמּוֹת,

קוֹמַמְתָּ הַנֶהֱרָסָה נָטָעְתָּ הַנְּשַׁמּוֹת,

רַעַשׁ שָׁמַעְנוּ וְהִנֵּה קָרְבוּ עֲצָמוֹת,

רָאִינוּ וְהִנֵּה עֲלֵיהֵם גִּידִים וּבָשָׂר וּרְקָמוֹת.

שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנֶחָמָה,

שְׁכִינָתְךָ תַחֲזִיר לְצִיוֹן בְּשׁוּבְךָ אֵלֶיהָ לְרַחֲמָהּ,

תָּבוֹא בָּנוּ רוּחֲךָ וְנָפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ נְשָׁמָה,

תּוֹרָתְךָ כְּתוֹב בְּלִבֵּנוּ וְהָיְתָה לָנוּ תְּקוּמָה.

אֲבִי אֵל חָזָק פְּתַח קִבְרוֹתֵינוּ וְהַחֲיֵה נִרְדָּמִים,

וְאֵלֵינוּ מִצִיּוֹן תוֹפִיעַ וְהָקֵם לָנוּ בֵּית עוֹלָמִים,

הֲשִׁיבֵנוּ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדְּשֵׁנוּ כִּימֵי קְדוּמִים,

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים.

השיר התקבל במערכת בערב יום כיפור, אולם לא הספקנו להעלותו עד כה, עם הכותב סליחה.