עולים להר הבית || או מפקירים אותו
 |
| יהודים חרדים בהר הבית |
בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ.
להלן המאמר השלישי מתוך העלון 'הלבנון'
↓ או שאנחנו על ההר או שההר לא שלנו
חשיבות יתרה נודעת בדורות האחרונים למצוות ירושת הארץ, ומאבקים רבים מתנהלים סביבה. בדומה למה שכתב הרמב"ן לבנו: "כל המקודש מחברו חרב מחברו, וירושלים חרבה יותר מן הכול, וארץ יהודה מן הגליל...", נראה בימינו, שהמאבקים על ארץ ישראל מתמקדים במקומות המקודשים יותר לעמנו; מקומות בהם קבורים אבות האומה ובהם פעלו הנביאים: יהודה ושומרון, ירושלים, וכמובן - הר הבית.
זאת ועוד, דרשו רבותינו בספרי על הפסוק "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה": "מפני מה כבש דוד ארם נהריים וארם צובא ואין מצוות נוהגות שם? אמרו, דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה משתכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חוץֿלארץ, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהריים וארם צובא ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש. אמר לו הקב"ה, סמוך לפלטרין שלך לא הורשת, האיך אתה חוזר ומכבש ארם נהריים וארם צובא?!" (דברים יא, כד. ובספרי פיסקה נא). מלשון הספרי נראה, שישנה הקפדה מיוחדת על כיבוש ירושלים יותר משאר ארץֿישראל, ולכן הדגישו: "סמוך לפלטרין שלך לא הורשת". כלומר, ככל שהמקום מרכזי וחשוב יותר - כך גדל החיוב לכבשו.
סדר עדיפויות זהה נמצא בדברי חז"ל על אברהם אבינו ביחס להר הבית: "משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. אמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכיסא שלך היאך הכול יודעים שאתה מחבבני? אלא כשתיתן לי מקום הכיסא שלך הכול נותנין לי קילוס. כך נתן האלוקים לאברהם העולם שנאמר: 'וד' אמר המכסה אני מאברהם' (בראשית יח, יז), כיון שנתן לו הכול אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ונתן לו הקב"ה כל מה שבקש" (שמות רבה, טו). כלומר, כביכול לא היה חשוב העולם כולו כלום בעיני אברהם אבינו ללא הר הבית!
ומכאן לענייננו: ניתן לשער כיצד היה משתנה המצב הנוכחי והמצער בהר מן הקצה אל הקצה לו היו עולים אליו מדי יום לא כמה עשרות יהודים, אלא כמה אלפים. במצב שכזה, לא ניתן היה לעקוב אחר כל אחד ואחד אם הוא מתפלל, משתחווה או מקיים מצוות אחרות כחפצו. רדיפות הווקף והמשטרה היו הופכות אז לחסרות סיכוי, הוויכוח למי שייך ההר ומהו צביונו - היה מסתיים מכבר ללא ספק , וייתכן שאף היינו זוכים לחידוש עבודת הקרבנות [שכן הלכה פשוטה היא, שמקריבים אף כאשר אין בית המקדש בנוי (רמב"ם הל' ביה"ב ו, טו)]. נמצא אם כן, שהמצב הנוכחי והמביש בהר, נגרם בעיקר בגלל מיעוט העולים, וכל עולה משנה באופן ישיר את צביונו של ההר ומחזק את הנוכחות והריבונות היהודית במקום (וכבר הבאנו בגיליונות קודמים מדבריהם של ראשי מערכת הביטחון הרואים אף הם את התועלת המרובה שבעליה).
המוסלמים הנמצאים בהר, מבינים היטב שכל תפילת יהודי בו שומטת את הקרקע מתחת רגליהם, ונלחמים בתוקף על מנת שלא יעז שום יהודי להבליט את יהדותו במקום זה. ידועים ומפורסמים הם דברי הרב חרל"פ ש"בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת" (מי מרום, מעייני הישועה ח"ב, פרק מד). אם כן הדבר ביחס לארץ ישראל – על אחת כמה וכמה ביחס למתרחש בהר הבית. נמצא אם כן, שה'חיילים' לכיבוש הר הבית היום הינם כל יהודי ויהודי העולה להר הבית בטהרה, ובכך מוסיף משמעות ונותן תוקף לתביעתנו על המקום. הרחבת הכיבוש מחייבת, כמובן, הקפדה יתרה על גדרי ההלכה ללא קולות אפשריות בגדרי "הוראת שעה" או משום "כיבוש", שהרי ריבוי "היתרים" אלו יגרום לכך שהעולם הרבני והדתי ברובו לא יצטרף לחוגי העולים ודווקא מיעוט ההיתרים יביא בע"ה להרחבת מעגלי העולים.
זאת ועוד, דרשו רבותינו בספרי על הפסוק "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה": "מפני מה כבש דוד ארם נהריים וארם צובא ואין מצוות נוהגות שם? אמרו, דוד עשה שלא כתורה. התורה אמרה משתכבשו לארץ תהיו רשאים לכבוש חוץֿלארץ, הוא לא עשה כן, אלא חזר וכבש ארם נהריים וארם צובא ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש. אמר לו הקב"ה, סמוך לפלטרין שלך לא הורשת, האיך אתה חוזר ומכבש ארם נהריים וארם צובא?!" (דברים יא, כד. ובספרי פיסקה נא). מלשון הספרי נראה, שישנה הקפדה מיוחדת על כיבוש ירושלים יותר משאר ארץֿישראל, ולכן הדגישו: "סמוך לפלטרין שלך לא הורשת". כלומר, ככל שהמקום מרכזי וחשוב יותר - כך גדל החיוב לכבשו.
סדר עדיפויות זהה נמצא בדברי חז"ל על אברהם אבינו ביחס להר הבית: "משל למלך שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו. אמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכיסא שלך היאך הכול יודעים שאתה מחבבני? אלא כשתיתן לי מקום הכיסא שלך הכול נותנין לי קילוס. כך נתן האלוקים לאברהם העולם שנאמר: 'וד' אמר המכסה אני מאברהם' (בראשית יח, יז), כיון שנתן לו הכול אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ונתן לו הקב"ה כל מה שבקש" (שמות רבה, טו). כלומר, כביכול לא היה חשוב העולם כולו כלום בעיני אברהם אבינו ללא הר הבית!
ומכאן לענייננו: ניתן לשער כיצד היה משתנה המצב הנוכחי והמצער בהר מן הקצה אל הקצה לו היו עולים אליו מדי יום לא כמה עשרות יהודים, אלא כמה אלפים. במצב שכזה, לא ניתן היה לעקוב אחר כל אחד ואחד אם הוא מתפלל, משתחווה או מקיים מצוות אחרות כחפצו. רדיפות הווקף והמשטרה היו הופכות אז לחסרות סיכוי, הוויכוח למי שייך ההר ומהו צביונו - היה מסתיים מכבר ללא ספק , וייתכן שאף היינו זוכים לחידוש עבודת הקרבנות [שכן הלכה פשוטה היא, שמקריבים אף כאשר אין בית המקדש בנוי (רמב"ם הל' ביה"ב ו, טו)]. נמצא אם כן, שהמצב הנוכחי והמביש בהר, נגרם בעיקר בגלל מיעוט העולים, וכל עולה משנה באופן ישיר את צביונו של ההר ומחזק את הנוכחות והריבונות היהודית במקום (וכבר הבאנו בגיליונות קודמים מדבריהם של ראשי מערכת הביטחון הרואים אף הם את התועלת המרובה שבעליה).
המוסלמים הנמצאים בהר, מבינים היטב שכל תפילת יהודי בו שומטת את הקרקע מתחת רגליהם, ונלחמים בתוקף על מנת שלא יעז שום יהודי להבליט את יהדותו במקום זה. ידועים ומפורסמים הם דברי הרב חרל"פ ש"בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת" (מי מרום, מעייני הישועה ח"ב, פרק מד). אם כן הדבר ביחס לארץ ישראל – על אחת כמה וכמה ביחס למתרחש בהר הבית. נמצא אם כן, שה'חיילים' לכיבוש הר הבית היום הינם כל יהודי ויהודי העולה להר הבית בטהרה, ובכך מוסיף משמעות ונותן תוקף לתביעתנו על המקום. הרחבת הכיבוש מחייבת, כמובן, הקפדה יתרה על גדרי ההלכה ללא קולות אפשריות בגדרי "הוראת שעה" או משום "כיבוש", שהרי ריבוי "היתרים" אלו יגרום לכך שהעולם הרבני והדתי ברובו לא יצטרף לחוגי העולים ודווקא מיעוט ההיתרים יביא בע"ה להרחבת מעגלי העולים.
אבל עובדה היא שהתיאוריה שלך כי המעטת ההיתרים ליציאה מגדרי ההלכה יביא להרחבת מעגלי העולים ההרה לא מתגשמת בפועל... אלא שמתרבים העולים להר דווקא כשכמות ההיתרים גוברת. ונראה לי כי הסיבה הראשית לכך היא שכמות רבה יותר של חילונים ושומרי מצוות לפי פשוטו של מקרא משתכנעים בנחיצות עלייה אישית ההרה מאשר שומרי מצוות אורתודוקסים, ובקצב מהיר יותר מאשר עמיתיהם האורתודוקסים. ממש לא משנה אם אשמים בכך האחרונים או רבניהם המובהקים.
השבמחקישנם אורתודוקסים, חלקם רבנים, שכבר החליטו לעלות ועלו מ"דין כיבוש" לרמה המוגבהת של מחנה השכינה, מפני שהם השכילו להבין כי למרות מה שקבעה ההלכה הרבנית חשוב לנסות לכבוש גם את אותו השטח מהערבים כדי למנוע מהם שליטה מוחלטת בו, וחלק מטיעוני כבודו להצדקת עליית כמה שיותר יהודים להר המוריה יפים גם להנמקת דריכה במחנה השכינה.
תתחילו להפיץ את העלון בבתי כנסת!!! צריך שהנושא יכנס לתודעה של הציבור הדתי, לא רק זה שנכנס לאתר!!!
השבמחקגם אם זה אומר לשים פרסומות