לא עלֵינו

כל ילד בממלכת ישראל היְהואית ידע אותה בעל פה * בבתי הספר הממלכתיים למדו אותה בכיתה א' ונבחנו עליה בבגרות. מנהיגי המדינה הישראלית הקדומה ציטטו אותה בנאומיהם. הנבואה הזו הפכה לצידוק המוסרי העיקרי של בית יהוא * האם גם אנחנו נראים כה מגוחכים?

הרבה דברים יפים למדתי מהרב יואל בן נון, אבל יותר מכל זכור לי פיענוח פשוט וגאוני שלו לפרקים א' ו-ב' בספר הושע. "קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים", מצטווה שם הושע בלשון חריפה במיוחד, "כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה'". הנבואה עוד ממשיכה ומשתלחת: "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ, כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ". "כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנוֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם".

 אשת זנונים היתה רק אחת בתנ"ך, טוען הרב בן נון, וזו איזבל אשת אחאב. הרי יהוא, מחסל בית אחאב תוהה בפני יהורם בן איזבל רגע אחרי שזה ברך אותו לשלום: "מה השלום, עד זנוני איזבל אמך". צרפו לכך את ההתייחסות האינסופית בפרקים הללו בהושע ליזרעאל, עירו של אחאב ומקום חיסולה של איזבל, ותשתכנעו סופית שהכוונה לאיזבל.

 תור תיירים בכניסה להר הבית 

יש רק בעיה אחת: בת המלך הצידוני כבר מתה מזמן כשהושע מנבא את נבואתו. היא כבר חלק מההיסטוריה. ירבעם השני מושל אז בכיפה, השליט החזק ביותר שהעמיד בית יהוא – השושלת שירשה את הממלכה השומרונית ואת מלכתה הצידונית. אז למה להושע לצאת בחריפות כזאת נגד המלכה הרשעה שכבר מזמן בשאול?

זו נבואה ישנה, טוען הרב בן נון. זו נבואה שנאמרה במקורה כביקורת כלפי בית אחאב, והפכה למגילת העצמאות של יורשה – בית יהוא. כל ילד בממלכת ישראל היְהואית ידע אותה בעל פה. בבתי הספר הממלכתיים למדו אותה בכיתה א' ונבחנו עליה בבגרות. מנהיגי המדינה הישראלית הקדומה ציטטו אותה בנאומיהם. היא הפכה לצידוק המוסרי העיקרי של בית יהוא. "פעם מלכו כאן הרשעים, אחאב ובניו ואשתו המרשעת שהביאה לכאן את תרבות הבעל הצידונית", גרסו המסבירים הלאומיים בעת ההיא. "אחר כך באנו אנחנו, הטובים, והחלפנו אותם. בורא עולם בכבודו ובעצמו אמר לבית יהוא לחסל את קברניטי התרבות הקלוקלת, ולהשיב את השפיות ואת האמונה בו לממלכה החוטאת".

ברור שמשפחת יהוא חיבבה מאוד את הפסוקים הללו, אבל אז בא הושע והורס להם את ההצגה: "כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא", הוא מנבא, "וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל".

"על בית אחאב!", "על בית אחאב!", הם מתקנים אותו בעצבנות. "איך הוא טועה בציטוט פסוקים שכל תינוק מכיר?!", כעסו שם מן הסתם. "ומה הקשר בכלל בין יזרעאל ליהוא?". אבל הושע בהחלט התכוון למשפחת יהוא. נכון, הם כבר לא עובדים לבעל, אבל הרי גם על כל מלכי השושלת החדשה, מראשיתה ועד אחריתה, נאמר בספר מלכים הפזמון החוזר, המייאש: "ויעש הרע בעיני ה'. לא סר מכל-חטאות ירבעם בן-נבט אשר החטיא את ישראל".

בית יהוא רוקן כבר מכל תוכן ערכי כשהושע בישר לו את גזירת השמדתו. כעת לא היה לו יתרון משמעותי על פני קודמו, אך מתברר שגם שלטון מושחת מוצא צידוק לקיומו בנבואות ראשית הדרך, שבאותה עת הן כבר קליפה ריקה. הושע נוטל את הנבואה הישנה ומשתמש בה באירוניה כנגד מצטטיה הגדולים. ולא, הוא לא מבשר רק על החלפת השלטון כפי שקרה לבית אחאב, אלא על חיסול טוטאלי קרוב של הממלכה כולה והתרוקנות הארץ מיושביה.

ואולם איש איננו מתייחס.

***

למה זה מזכיר כל כך את המצב בימינו? לא בשל נבואות זעם מעין אלו של הושע, ה' ישמור, אלא מכיוון שגם בימינו נהוג ומקובל מאוד לצטט נבואות, פסוקים ותפילות חופשי חופשי, בלי לחוש מחוייבות כלשהי לדרישות האמיתיות הנובעות מהם, ובעיקר, בלי להעלות על הדעת שהעיקר חסר מהספר.

המונח המקודש 'ציונות' נראה מגוחך משהו כשהר ציון שעל שמו היא נקראת מוזנח בישראל תשע"ג בהוראת המדינה הציונית עצמה. בהר ציון האמיתי עוצרת כיום המשטרה הציונית יהודים שמניפים בו את דגל ישראל הציוני, קוראים בו קריאת שמע או שרים שירה יהודית. גבורת תוקעי השופר בכותל מול עיני שוטרי המנדט מונחלת בציבור הדתי לאומי, אך בינינו, הרי משטרת ישראל תעשה את אותו הדבר בדיוק ליהודים שיעזו לתקוע בשופר בהר הבית: יוליכו את התוקע ואת שופרו ל'קישלה', תחנת המעצר שאליה הושלכו גם הרב משה צבי סגל וחבריו, תוקעי השופר בכותל בטרם מדינה.

מלמולי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" בתוככי ירושלים הבנויה כבר אינם מעוררים בנו כיום איזו אי נוחות או מבוכה קלה. תור התיירים הגרמנים והיפנים המתארך מהר הבית עד מעבר לשער האשפות גם הוא לא מעורר בנו את השאלה מדוע מספרם של אלו העולים בבוקר אחד, גבוה ממספר היהודים הפוקדים את ההר במהלך חודש שלם. גם לא מתעורר בנו רצון לחשבון נפש למשמע דיווח באתרי החדשות על כך שכמעט מיליון מערביי יהודה ושומרון פקד את המקום הקדוש במהלך הרמדאן, ואף לא אחוז אחד מהמספר הזה של יהודים הפוקדים את ההר במשך השנה כולה.

כמעט כמו בית יהוא, אנחנו אלופים בהיצמדות למנטרות, וחלשים מאוד בהעמקה במהותן. בית יהוא לא הצטווה רק להכרית את בית אחאב, אלא גם את האלילות שהביא עימו, ואת הסעיף הקטן הזה שכחו שם לגמרי. ממש באותה מידה לא ייתכן שהמדינה היהודית תשכח את המקום שהעניק לה את הגדרתה וצידקת קיומה. היא הרי הוקמה רק על דעת כך.

מוטציה בגן היהודי שלנו מאפשרת לרבים, גם לרבנים, לקרוא בדמעות התרגשות את סדר הקרבת קרבן הפסח, בלא להעלות על הדעת תהייה קלה מדוע בישראל החופשית 2012 לא מתאפשרת הפעולה הזאת. אותו דפקט גורם לנו לשאת עיניים לשמיים בבקשה מבורא עולם שיחדש ימינו כקדם, בלא לנסות לשאול עצמנו כיצד 45 שנים לאחר שיחרור מקום המקדש הדבר טרם קרה. להכריז בתפילת מוסף חגיגית 'ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך", בלי להודות שבעצם אנחנו בהחלט יכולים, כי באופן אובייקטיבי יש לנו אפשרות כזאת, אבל איך לומר? אנחנו ממש ממש לא מעוניינים. 

באדיבות מקור ראשון