8 ההרוגות בתאונה: 'שהידיות שנהרגו למען אל אקצא'

נהרגו בתאונה בחזרה מפעילות טרור || ראאד סאלח מבכה את מותן

8 הרוגות באוטובוס התנועה האיסלמית בחזרה מפעילות טרור בהר הבית

ניחוח פוליטי ולאומני משתרבב לתוך פרשת מותן הטרגי השבוע של שמונה הנשים הבדוויות בתאונה בדרום. ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, רא'אד סלאח, הכריז בביקור בבתי ההרוגות כי "מקומן וערכן של השהידות שהקריבו את חייהן למען מסגד אלאקצא גדול ורב". 

↓ מאת: ארנון סגל/ מקור ראשון

סלאח עצמו הוא האיש שמושך בחוטי הפעילות הלאומנית של נשים מוסלמיות בהר הבית, פעילות שממנה שבו שמונה הנשים שנהרגו בתאונה. הן היו חברות באחד המפעלים המרכזיים של התנועה האיסלמית – המוראביטאת. מדובר במיזם שתכליתו להציף את הר הבית במוסלמים בשעות המצומצמות שבהן מתאפשר ביקור יהודים בהר, ולהתקהל סביב הקבוצות היהודיות באופן מאיים הכולל צעקות רמות ובלתי פוסקים, גידופים ואף דחיפות. הקבוצה הבדואית מחורה פקדה את ההר מדי יום שלישי בשבוע כחלק מתוכנית המוראביטאת.

יש לציין שהתוכנית הנשית הזו, יחד עם מקבילתה הגברית – ה'מוראביטון', הצטיירה בקרב רשויות הביטחון בישראל ככאב ראש של ממש ואף כסוג של טרור. בסתיו האחרון ביקש השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' להוציא את התנועה האיסלמית מחוץ לחוק בשל מעשי המוראביטון והמוראביטאת הפועלות מטעמה בהר. לפי שעה התוכנית הזו לא התממשה. 

לפני כשלושה שבועות פשטה יחידת להב 433 במשטרה, בשיתוף השב"כ על משרדיהן של שתי עמותות, "אלפג'ר" בנצרת ועמותת "מוסלמיות למען אלאקצא" בירושלים, מכיוון ש"על פי החשד מימנו הגעת פעילים בשכר למתחם הר הבית, על מנת לנקוט באלימות מילולית ופיזית כלפי המבקרים בו – תוך פגיעה חמורה בחופש הדת שלהם ובביטחונם האישי". הפשיטה הזו באה להמשך מעצרו בקיץ שעבר של פעיל חמאס מחו"ל שלדברי השב"כ היווה דמות מפתח בהעברת כספים מהחמאס לידי התנועה האסלאמית, לצורך מימון מיזם שבמסגרתו במעטה של לימודי דת נשארים על הר הבית יום וליל צעירים אשר תפקידם האמיתי הוא הפגנת נוכחות מוסלמית מתמדת במקום ומניעת עליית יהודים להר.

בשבועות האחרונים הורע מאוד היחס ליהודים בהר הבית בעקבות הפעילות המקצינה והולכת של הגופים הללו. ביום ראשון השבוע נעצרו שישה נערים יהודים, חמישה מתוכם קטינים, בשל ויכוח שניהלו עם השוטרים על רקע התנכלות של נשות ה'מוראביטאת'. יש לציין שפעמים רבות מדובר בנשים מבוגרות, על סף גיל העמידה או מעבר לו. רק אתמול בבוקר נעצר בהר הבית הרב פרופסור יואל אליצור מעפרה לאחר שהשיב בקריאת "ה' הוא האלוקים" לעבר קבוצת מוסלמים שהקיפו את הרב וקבוצת היהודים עימה עלה, וקראו "אללה אכבר". כעבור זמן מה הוא שוחרר ללא שנחקר. הוא סיפר כי קציני המשטרה הודיעו לו כי ידאגו להרחיקו מהר הבית באמצעות סעיף מיוחד הנמצא בסמכות המשטרה, אותו הסעיף באמצעותו הורחק בזמנו יהודה גליק מהר הבית.

עו"ד רחביה פילץ מארגון חוננו מסר בתגובה: "אנחנו מציעים למשטרה לטפל במעשיהם הפסולים של חלק ניכר מבכיריה, במקום להתנכל ליהודים העולים להר הבית"

בראיון שקיים כתב ערוץ 2 אהד חמו עם כמה מנשות המוראביטאת לאחר ההתנקשות ביהודה גליק התבטאה אחת מהן: "כולנו נמות, אנחנו, הילדים והגברים שלנו, ולא ניתן לאף יהודי להיכנס לאל אקצה. כולנו נקריב את עצמנו למענו. כשאני רואה אותם [את היהודים - א"ס] שם אני רוצה לשחוט את כולם עם סכין במו ידיי". (מתוך כתבה על התאונה בדרום ב'יומן')

סגור לרגל תירוצים

מעולם לא נאסר רשמית על יהודים לקיים פולחן בהר הבית, אבל החלטת ממשלה מ־ 67‘ שאפילו לא עלתה להצבעה, נשמרת בקפדנות כמו שאף חוק אינו נשמר. פעיל ההר יהודה גליק מקווה כי כעת, בעקבות שביתת הרעב שקיים, נפתחה הדרך לשינוי. אך עד שהשינוי הזה אכן יתרחש, חבישת כיפה, השתחוויה ואפילו הזזת עפר ימשיכו להיחשב לפרובוקציות מסוכנות

מאת: ארנון סגל / מקור ראשון

 

יהודה יעלה

האישום: תפילה לשלום המדינה. יהודה גליק

אחרי 12 ימי שביתת רעב וחמישה שבועות של הרחקה מהר הבית, סוף סוף יש ליהודה גליק סיבה לחייך, וזה לא דבר של מה בכך. ב-46 השנים החולפות לא היו לפעילי הר הבית היהודים הרבה סיבות לחיוכים. מפקד מחוז ירושלים, זה שבדרך כלל גליק ואנשיו רגילים לרדוף עד בוש אחרי פקודיו, התקשר ביוזמתו לגליק והפציר בו לקטוע את שביתתו ולשוב ולעלות במעלה העץ בואכה שער המוגרבים.

כזה דבר עוד לא קרה. גליק ללא ספק קבע כאן סטנדרטים חדשים של מאבק. ימי הרעב שלו שסוקרו היטב בתקשורת, מעורבלים בסערה שעוררה ועדת הפנים של הכנסת בשל פיצוץ ישיבתה בידי הח"כים הערבים וגם נושא התקנות שעליהן שוקד סגן שר הדתות אלי בן דהן – הביאו את נושא הר הבית בשבועות האחרונים לפתחם של מאות אלפי ישראלים שעד כה הנושא היה רחוק מאוד מעולמם. לפתע החלו רשויות הביטחון לספוג ביקורת בשל מדיניותן כלפי יהודים דתיים בהר. פתאום נחשפו רבים לצד המגוחך של התנהלות רשויות החוק. למשל לעובדה שהמשטרה הוסיפה בכתב ההרחקה של גליק מההר את המשפט המרתיע: "לא למותר לציין כי התנהגותו של הנדון בימים רגישים ונפיצים אלו עשויה היתה להוביל לאירוע סדר בהר הבית ולגבות נפגעים בנפש" – אך הודתה לבסוף במכתב לעורך דינו של גליק ש'התנהגותו המדוברת של הנדון' היתה פשוט אמירת תפילה לשלום המדינה וחיילי צה"ל ותפילת 'עלינו לשבח'.

אגב, הייתי שם איתו באותו בוקר שבו נעצר בהר והורחק ממנו, ו' בחשוון, יום ציון עליית הרמב"ם להר הבית לפני 848 שנים. טענות המשטרה נגדו (נגד גליק, לא נגד הרמב"ם) אינן נכונות אפילו במקצתן. הביקור ההוא נפתח כרגיל בצעקות של נשים מוסלמיות המקבלות מילגה חודשית מראאד סלאח כדי לצווח נגד היאהוד, אבל המשטרה, במקום להשתיק אותן, הורתה דווקא לגליק להנמיך קול בעת ההדרכה. כמה מחברי הקבוצה התרעמו על הדרישה, אבל גליק עצמו ציית ללא עירעור לכל הוראות השוטרים, על המקוממות שבהן, ואף שידל את שאר הנוכחים לא להשקיע אנרגיה בוויכוחים עימם.

אם כך למה הורחק גליק? מכיוון שהמשטרה כנראה מאוד לא אוהבת את המיזם החדש שהפעיל, מיזם הליב"ה [=לחופש יהודי בהר הבית], שנועד להביא אל ההר המוני יהודים שעד כה הדירו רגליהם ממנו במשך 46 שנות השלטון הישראלי. רשויות החוק חוששות ככל הנראה שהיוזמה של גליק (בתמיכתה הכספית של קרן 'נחלת עצמאות ישראל') עלולה לשנות מהיסוד את הסטטוס קוו הנוח מבחינתן, שבמסגרתו ההר הוא נחלתם של מוסלמים ותיירים בעיקר, בתוספת קומץ יהודים שולי שהיחס הניתן לו בהתאם. לא עוד.

 

לקח למשטרה זמן לקלוט שגליק נהנה מתמיכה ציבורית נרחבת, שפירוסמיו בפייסבוק מעוררים גלי אהדה ואפילו התרגשות. באיחור הבינו שם שהעליה המשמעותית ברמת ההתעניינות של הציבור היהודי, בפרט הציוני-דתי בהר הבית, כבר איננו מאפשר למשטרה לפעול בכלים שבמשך 46 שנים ועד לפני שנתיים-שלוש היו עוברים ללא מחאה. כיוון הרוח השתנה.

הכותל? מקום ללא כל מורשת

“עם ישראל נעמד מול קיר שחוסם אותו פיזית,
פסיכולוגית ותודעתית“. הכותל המערבי

גליק עצמו נחשף לנושא הר הבית לגמרי במקרה, לפני שלושים שנה. כבחור ישיבה הוא הזדמן להרצאה של יהודי חרדי בשם הרב יוסף אלבוים בבית הכנסת של רחוב מקור חיים בירושלים, שדיבר על חשיבות העליה להר הבית. עד אז ההר היה מבחינת גליק, כמו רוב מוחלט של הציבור הדתי, מחוץ לתחום, איסור 'כרת'. גליק החל לרחרח אצל רבותיו בעניין וגילה להפתעתו שאין איסור, רק חובה לטבול ולהתרחק מנקודות מסויימות בהר. הוא עלה ההרה אבל כעדותו, "לא באינטנסיביות גדולה מדי".

האסימון נפל רק בתקופת ההתנתקות. גליק, שכיהן אז כדובר משרד הקליטה, התפטר מתפקידו והיה לעובד המדינה הבכיר ביותר שנטש את מִשֹרתו במחאה על עקירת היישובים. "כמו רבים מאיתנו גם אני חוויתי אז חווייה קשה מאוד, אבל עיקר המועקה אצלי נבעה מכך שחשתי שהציבור הדתי לאומי איננו 'מכוונן מטרה'. קיבלתי הצעה לנהל את מכון המקדש ומיהרתי לקפוץ עליה".

מאז הפכו הר הבית והמקדש למרכז חייו של יהודה גליק. "במהלך התקופה שעבדתי במכון המקדש הרגשתי שעם ישראל מתקשה להבין את מהות המקדש, מהסיבה הפשוטה שאפילו להר הבית הוא איננו מגיע. למדתי באותה תקופה בקורס מורי דרך כשכוונתי הברורה היתה להביא את עם ישראל להר הבית. לאחר שסיימתי את הקורס הקמתי את הקרן למורשת הר הבית כתגובה להקמת הקרן למורשת הכותל המערבי – מקום שלהבנתי אין לו מורשת כלל. התחלתי להביא אנשים להר הבית. לשמחתי הרבה בשנים האחרונות התאחדו כל הגופים הפועלים בנושא המקדש למטה משותף. אלא שעם הצלחתנו להביא יותר ויותר את ההר לעם ישראל ואת היהודים להר, גילינו שהמשטרה עדיין מתייחסת ליהודים המבקשים לעלות להר כמטרד במקרה הטוב ולעיתים, אני מצטער שאני מתבטא כך אבל זו התחושה, ממש כאוייב.

"הר הבית הוא הלב של כל התנ"ך ובעצם של היהדות כולה. מצוות שבת, לשם השוואה, נזכרת בתורה בכשלושים פסוקים בלבד, ענייני כשרות בכחמישים פסוקים, ואילו המקדש מככב בלא פחות מאלף פסוקים. זה כל כך לא פרופורציונאלי, עד שהייתי אומר שניתן לסכם את כל חמשת חומשי תורה בכך שא-לוהים ברא את העולם במטרה שייבנו עבורו מקדש וכך הוא ישכון בעולם. להבנתי, סיומו של תהליך שיבת עם ישראל לארצו, הדבר המדהים ביותר שקרה בתולדות האנושות שאין בכל תולדות העמים אירוע מקביל לו, קשור בכך שעם ישראל, ובעצם כל העמים, יקראו בשם ה' מהר בית ה'.

"לצערי עקב תאונה היסטורית, בעשרות השנים האחרונות עם ישראל נעמד מול קיר שחוסם אותו פיזית, פסיכולוגית ותודעתית מהיעד הזה. חלק מהטרגדיה ההיסטורית היתה העובדה שמשום מה חדרה לתודעה הטענה שכביכול קיים איסור הלכתי לעלות להר הבית, טענה שאין לה שחר. האיסור היחיד על עליה להר הוא זה שהטילו עלינו אויבינו מאז הביזנטים, דרך הצלבנים, הממלוכים והעותמאנים".

משהו משתנה בזמן האחרון מבחינת היחס היהודי-מסורתי להר הבית?

"בשנים האחרונות מתרחש שינוי עצום. בסקר שערכנו ממש לאחרונה גילינו נתונים שלא התקרבנו אליהם מעולם והדהימו אותנו. לדוגמא, מתברר ש-78% מהציבור הדתי-לאומי רואים חשיבות בעליה להר הבית".

חשבת שהשביתה תסתיים ככה, במובן מסויים כל כך מהר? בעצם המשטרה התקפלה.

"להצלחה במאבק שלי חברו שלושה גורמים. ראשית, ידעתי במאת האחוזים שהצדק איתי. נעשה לי עוול ללא כל סיבה. המניע של מניעת כניסתי להר הבית היה לא מוצדק בעליל. לא עשיתי דבר וחצי דבר שונה מכל מה שעשיתי במאות ההדרכות שלי בהר הבית. הסיור היה מצולם מתחילתו עד סופו. גם המשטרה ידעה שהיא נקטה פה צעד שנבע מסיבות לא ענייניות והיתה צריכה איזשהו סולם כדי לרדת מהעץ.

הרב מיכה פלד.

שעות ארוכות באזיקים,

ב"עוון" שירת התקווה בהר הבית.

"סיבה נוספת להצלחה היא שהיעד שלי היה ברור ובר השגה. לא קבעתי יעד שההיתכנות שלו בעת הזאת קשה עד בלתי אפשרית. רציתי לחזור להר הבית מבלי צורך להיכנס למערכת המשפטית, שלמרות שידעתי שהיא בוודאי תגן עלי, היא איטית ברמות בלתי מתקבלות על הדעת. יתרה מכך, איימתי על המשטרה שכל יום שאני מורחק מההר יעלה לה ביוקר. מכיוון ששם ידעו שאין כל סיבה להרחקה, הם הבינו שתביעת נזיקין תעמיד אותם כשידם על התחתונה.

"אם המשטרה תרצה ללכת בדרך של הידברות ולפתור מחלוקות, היא תמצא באירגוני הר הבית שותפים מלאים. גם למען האינטרס שלה עדיף לה לקיים עמנו הידברות ולא לנהל מלחמה, אבל אנחנו בהחלט ערוכים לפעילות ונערכים בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותנו – לדורון, לתפילה ולמלחמה. אני מזהה באופן מובהק את גלי העלייה היהודיים להר הבית הצפויים בקרוב. אם המשטרה תעדיף להציב מחסומים, העסק עלול להתפוצץ. אם במקום זאת המשטרה תהיה קשובה לצרכים של היהודים המבקשים לעלות להר, נסייע ככל יכולתנו.

"אין לי ספק שבמאבק חוקי, אך נחוש ובלתי מתקפל נצליח להביא את השינוי. לשם כך אנחנו בהחלט זקוקים לכמה שיותר אנשים שיהיו מוכנים להיות שותפים במאבק הזה, שאין צודק ממנו. קשה לי לדעת מה תהיה תגובת המשטרה, אך אילו יכולתי הייתי מייעץ לה לאחד כוחות עמנו וביחד להביא את השינוי שכל עם ישראל ירוויח ממנו, כולל משטרת ישראל".

המפתחות נמסרו מזמן

ציציות בחוץ יוצרות עיכוב של שעה וחצי. מבקרים יהודים בהר

הבעיה היא שיש פיל גדול באמצע החדר שאסור לדבר עליו: הר הבית נתון בריבונות ירדנית. הסוד הכמוס של רשויות החוק, זה שממש אסור לגלות, הוא שבהר הבית הוואקף קובע. ליתר דיוק, השר הממונה על הוואקף, שר ירדני. ליתר דיוק, מי שמינה אותו – מלך ירדן עבדאללה. ולמה זה כה כמוס? כי בפשטות מדובר על עבירה על חוק יסוד ירושלים בירת ישראל: "חוק יסוד זה... בא לאסור על העברת כל סוג של סמכות שלטונית או עירונית המתייחסת לתחום ירושלים לידי כל גוף שאינו פועל מכוח חוק של מדינת ישראל". והרי המנטרה האהובה ביותר על הפוליטיקאים הישראלים היא "ירושלים המאוחדת תישאר בריבונות ישראל לנצח נצחים".

רק הבנת העובדה הזו תסביר כמה התרחשויות מוזרות מאוד בהר, כאלו שלא היו קבילות באף אתר אחר במדינת היהודים. למשל, העובדה שהמפתחות לכל מבני ההר, המקום הקדוש ביותר לדת היהודית, נתונים בידי הוואקף. למשל העובדה שהמשטרה נמנעת מלסגור את ההר כליל לכניסת מוסלמים (מלבד שלושה ימים בספטמבר 2000, לפני למעלה מ-13 שנים), אבל סוגרת אותו ליהודים על ימין ועל שמאל. רשויות החוק נרתעות אפילו מלמנוע אירועים ערביים שאינם דתיים המתקיימים בהר, כדוגמת משחקי כדורגל (מלבד למראית עין בעת שקבוצות יהודיות עוברות בסמוך ומבקשות להפסיק את המשחק, וגם זה לא תמיד) וזאת למרות צו בג"ץ מפורש המורה זאת ולמרות הוראת השר לביטחון פנים בעניין. דגלי כל העולם המוסלמי, מתורכיה ועד החמאס מונפים בהר, כרזות עם תמונת היטלר נישאות בו וקבוצות מוסלמיות יכולות להתקהל בו באופן בכל נקודה נתונה סביב יהודים שומרי מצוות העולים להר – והמשטרה איננה מעזה לקטוע זאת, ואוכפת באדיקות רק הכנסת דגלי כחול-לבן למתחם והנעת שפתיים יהודיות בו.

הצידוק החוקי לעניין הוא כמובן החלטת הממשלה מ-67'. מפקדי מחוז ירושלים ודובריו לדורותיהם כבר למדו בעל-פיה את סעיף ג' בהחלטת הממשלה 761. "משיעלו בכניסה להר הבית מתפללים יהודים יופנו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי". אף חוק יסוד בימי מדינת ישראל לא נשמר בקפדנות כפי שנשמרת החלטת הממשלה ההיא מי"ד באב תשכ"ז, 20.8.67. רק בשלה נעצרים עד היום יהודים בתחומי ההר אם אך הניעו את שפתיהם בתפילה או ההינו להשתטח על הרצפה.

אבל זו פשוט הטעיה. מעולם לא החליטה ממשלת ישראל לאסור על יהודים פולחן בהר הבית. אפילו להפך: רבים משרי ממשלת אשכול המנוחה הביעו בקול את חששם מהחלטה גורפת שכזו, אם וכאשר תועבר בממשלה. מרוב חשש להשלכות היסטוריות כתוצאה מהחלטה כזו, הם מעולם לא העזו להעלות אותה להצבעה. הנוהג הקיים בהר הבית, הרואה בנענוע שפתיים יהודיות בהר פרובוקציה, הוא פשוט תוצאה של התקבעות אי ההכרעה בעניין. של קריצות, העלמת עין מכוונת והסכמות שבשתיקה. 

נכון, אמנם קיימת החלטת ממשלה המסמיכה את המשטרה לאכוף בהר איסור פולחן יהודי, אך זאת במקרה מסויים וחד פעמי בלבד: תפילת יהודים שיזם הרב הצבאי הראשי דאז, הרב שלמה גורן, ושתוכננה להתקיים ברוב עם בשבת 'נחמו' תשכ"ז בתוככי הר הבית. שני הסעיפים הראשונים עוסקים במפורש בעניינו של הרב גורן.

אגב, בפרוטוקול וועדת השרים לענייני המקומות הקדושים מאותם ימים בקיץ 67' רשומות גם כמה הצעות החלטה שנדחו. אחת מהן היתה: "למנוע תפילה מאורגנת של לא מוסלמים עד ליום א' הקרוב". הוועדה קבעה אפוא שהמתפללים יופנו אל הכותל, אך סירבה לקבוע שאם בכל זאת יעלו אל ההר תיאסר עליהם התפילה, ואפילו באותה שבת. וחוץ מזה, גם אילו היתה החלטת ממשלה האוסרת תפילה, לא היה האזרח חייב לציית לה. אזרח בישראל איננו כפוף להחלטות הממשלה, אלא לחוקי המדינה.

אם לא די בהחלטת הממשלה שאיננה, באות 16 עתירות שונות לבג"ץ מאז שנת 93' ומבהירות היטב עד כמה רעועה המשענת החוקית שעליה מסתמכות הרשויות. בכולן כאחד פסק בג"ץ שזכות התפילה בהר איננה ניתנת לביטול. למשל אהרון ברק (בג"ץ 2725/93): "נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל יהודי הזכות לעלות להר-הבית, להתפלל עליו, ולהתייחד עם בוראו. זהו חלק מחופש הפולחן הדתי; זהו חלק מחופש הביטוי". ושוב בבג"ץ 4044/93: "זכותו של העותר לתפילה על הר-הבית אינה שנויה במחלוקת. בכל הנוגע לחופש הפולחן הדתי וחופש הביטוי, נדרש נזק ממשי שהסתברותו היא קרובה לוודאי כדי להצדיק הגבלתן של חירויות אלה".

ותיאודור אור בבג"ץ 3374/97: העותר, כמו כל אדם בישראל, נהנה מחופש המצפון, האמונה, הדת והפולחן. במסגרת זו עומדת לו הזכות לעלות אל הר הבית ולהתפלל שם". ודורית בייניש בבג"ץ 4776/06: "אין די בחשש ערטילאי או רחוק לשלום הציבור שייגרם אם תמומש זכות עלייתו של העותר להר הבית. יש צורך בחשש קונקרטי המצביע על סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בביטחון הציבור. הערכת קיומו של חשש כאמור תעשה על-יסוד מידע מבוסס המתייחס לא רק לניסיון העבר הרחוק אלא גם לניסיון העבר הקרוב או מידע באשר להווה; והכל בהתחשב בנתוני הזמן והמקום בעת בחינת הבקשה וכלל נסיבות העניין בכל מקרה קונקרטי".

אלא שבשטח דבר לא משתנה. בג"ץ יאמר את דברו, שרים יפנו למשטרה בבקשות בכתב, עורכי דין יוכיחו באותות ובמופתים שמעולם לא הועברה החלטה מחייבת האוסרת תפילה – ובשטח נראה שהשילטון הביזנטי בהר נמשך. האביב הישראלי עוד לא הגיע אליו, רק האביב הערבי, והמשטרה מזהה כאיום דווקא את חובשי הכיפה העולים להר, ולא את זורקי בקבוקי התבערה המוסלמים בו.

רק בשבוע שעבר הודה בכך במפורש נצ"מ אבי ביטון, מפקד מרחב דוד בירושלים במהלך עדות במשפט שמנהל נגדו יהודה גליק: "יהודי שעולה להר הבית מייצר איום כפול", התבטא שם ביטון בלשונו הזהב, "פעם אחת מצד המוסלמים, שרובם קיצוניים, כלפי הקבוצה". את האיום השני לא תיאר ביטון. כנראה חש מגוחך לומר שמילמול הפסוקים של בני הקבוצה מאיים גם הוא על שלום המזרח התיכון. עו"ד ויסולי, בא כוח התובע, ביקש מביטון לתאר את החזות החיצונית של אותם יהודים ה"מייצרים איום". ביטון לא התבלבל: "יהודים עם ציציות בחוץ".

לאחרונה חשף כתב ערוץ 10 רועי שרון את העובדה שלקבוצות היהודיות נוספים שוטרים סמויים, שוב מתוך חשש עצום ומשונה ממה שחברי הקבוצות הללו מסוגלות לחולל. צריך להזכיר שבעוד יידוי אבנים ובקבוקי תבערה מהצד המוסלמי הוא חזון נפרץ, לא ניתן למנות כמדומה אפילו אירוע בודד כזה שהתבצע בהר מהצד היהודי. יהודים נעצרים בהר הבית בעוונות אחרים לגמרי. ובכל זאת, בעשרת השערים שדרכם נכנסים להר מוסלמים בכל הימים וכמעט בכל השעות לא הציבה המשטרה אפילו מגנומטרים, אבל ליהודים דתיים מכניסים ידיים לכיסים וגם מפשיטים לעתים.

אל תיגע בגדר

נראה שההחלטה להכפיף את שוטרי ישראל לוואקף בכל הקשור למה שמתרחש בין כותלי המקום הקדוש בעולם הוא הרבה מעל לרמת קציני המשטרה שבשטח, ובכל זאת נראה שהללו הפנימו היטב את העניין ככלות 46 שנה. בהקלטה שנערכה בסתר במפגש שהתקיים לפני שבועיים וחצי בין עו"ד אביעד ויסולי, נציג תנועות הר הבית, לבין היועץ המשפטי של מחוז ירושלים במשטרה מיכה פרנקנבורג ומפקד מרחב דוד אבי ביטון, נשמעים נציגי המשטרה מסבירים לויסולי מדוע נוכחות אנשי הוואקף בצמוד לקבוצות של יהודים שומרי מצוות דווקא טובה ליהודים. אפילו אינטרס שלהם. לדעתם, כך במפורש, נוכחות אנשי הוואקף "מרגיעה את המוסלמים הקיצוניים בהר" וכך האחרונים אינם תוקפים את הקבוצות היהודיות. כך במפורש. פרנקנבורג, ביטון וחבריהם אינם מעלים כלל על הדעת לסגור את ההר בפני אותם קיצוניים מוסלמים.

מדגלי כל העולם המוסלמי ועד כרזות של היטלר. הפגנה בהר הבית

התנהלות רשויות החוק בהר נעשית באופן שונה לחלוטין מאשר כל מקום אחר בארץ. כך, למשל, הנהלים במתחם נותרים בכוונה תחילה בלתי כתובים. המשטרה מסתפקת בתידרוך בעל פה של קבוצות יהודיות 'עם ציציות', ובה מסבירים שאסור לחברי הקבוצות הללו להתפלל, אסור לקרוע קריעה, להשתחוות, להניף דגלים וכרזות, לקטוף עלים (!), ליטול עפר. מי שלא הקשיב קשב רב במהלך התדריך, או אפילו נקט במעשה של מה בכך שלא צויין במפורש בהוראות, אך שהיה נראה בעיני איש הוואקף המלווה או השוטרים כפרובוקציה, עלול למצוא עצמו במעצר, מורחק מההר לצמיתות – ללא שיידע כלל שהפעולה שבה נקט אסורה מבחינת המשטרה.

ביום ראשון השבוע הורה השוטר שליווה את הקבוצה שעמה עליתי להר לחברי הקבוצה שומרי המצוות לא להישען על גדר אבן במזרח ההר, וזאת לאחר שאנשי הוואקף העירו על כך. שעה קלה קודם לכן עוכב בהר לחקירה תום ניסני, צעיר ישראלי לא דתי מעפולה, לאחר שהוואקף זעם על העובדה שהבחור חבש כיפה בהר, בעוד שאת עמדת הבידוק עבר על תקן תייר מהמניין (מאחר שקבוצות של שומרי מצוות נאלצו להמתין באותו בוקר בכניסה במשך שעה וחצי בעוד התיירים זורמים פנימה). האם קיים איסור רשמי להישען על גדרות בהר או לחבוש כיפה רק בתוככי ההר? כמובן שלא, אבל שאלת החוקיות לא מפחיתה בכהוא זה מיכולתם של שוטרים לעכב יהודי שומר מצוות בעוונות פעוטים כאלה ואף להרחיקם מההר לנצח.

במפגש המדובר בין עו"ד ויסולי לקציני המשטרה לפני כשלושה שבועות, זה שהוקלט בסתר, הפציר ויסולי במשטרה להעלות על הכתב את נהליה אחת ולתמיד. ויסולי: "אם אתם חושבים שיש חוק בעניין הזה, בבקשה תכתבו תקנה ויאשרו את זה בכנסת, ויפורסם פרוטוקול, ואז נקיים את החוק. אם בחוק יהיה כתוב שאסור לומר 'עלינו לשבח', אבל מותר לברך 'שהכל נהיה בדברו', בבקשה. הרי בג"ץ קבע שעל המשטרה להגדיר ברחל בתך הקטנה מה מותר ומה אסור".

נצ"מ ביטון: "אני חושב שהדברים ברורים".

ויסולי: "אל תגיד ככה. לי אישית לא ברור".

פרנקנבורג: "מותר לאדם לשיח עם קונו בלי סממני תפילה גלויים".

ויסולי: "אז תכתוב את זה".

וכאן שלף פרנקנבורג את המרצע מהשק: "ההחלטה לא לכתוב היא על דעת היועץ המשפטי לממשלה בדיון שנערך בעניין הזה בסוף שנות התשעים".

בהמשך הדיון תהה ויסולי על ההפרדה שעורכת המשטרה במסוף הכניסה להר בין חובשי כיפות לנטולי כיפות, והכנסתם של הראשונים בקבוצות קטנות בנות עשרה בני אדם בכל פעם. קציני המשטרה השיבו לו שהדבר נועד להגן על חובשי הכיפות מהאיומים נגדם. ויסולי התרגז: "באותה מידה אפשר להחליט שאף מכונית לא נוסעת בתוך ירושלים בשביל למנוע תאונות דרכים, או לאפשר לעשרה רכבים בלבד לנסוע בכל פעם". קציני המשטרה שמולו לא התרשמו מהטיעון. 

ועוד דבר. המשטרה עוצרת בהר יהודים הנחשדים בתפילה או בהשתחוויה, אך כבר שנים רבות לא הגישה אפילו כתב אישום בודד נגדם. פשוט, אין בחוק הישראלי סעיף המאפשר לה להאשים אותם, וככל הנראה גם לא יהיה לעולם. מחוקקי ישראל, גם אלו מדגם 2013, יירתעו מלאסור בחוק את התפילה בהר או הנפת דגל ישראל בו. יש גבול. בהיעדר חוק, הענישה למעוכבים ולנעצרים בדרך כלל היא פשוט הרחקה מההר, לצמיתות או עד שיחתמו על טופס נהלים שבו הללו מתחייבים "לא להתבלט בהר", "לא לפרסם פירסומים אודות פעולות שיש בהן כדי להפר את תנאי הביקור בהר" וכן על זו הדרך. זהו טופס שהמשטרה הסתירה במשך שנים ארוכות, כנראה בשל בעיות קשות בחוקיותו (עד שנחשף לפני כשנה מעל דפי עיתון זה).

במקרים קיצוניים יבקשו במשטרה להאריך את מעצרם של מפירי הסטטוס קוו בהר. לא תמיד זה מצליח לה. לפני כחודש, כש-13 מפעילי הר הבית הניפו בו דגל כחול-לבן, השתחוו והתפללו, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המשטרה להאריך את מעצרם של הראשונים ביממה והורה לשחררם מיידית. כדי להוציא בכל זאת את החשק לעצורים מלשוב על מעשיהם, הקפידה המשטרה להותיר את המתפללים אזוקים במשך שעות ארוכות. על העצורים נמנה בין השאר הרב מיכה פלד, רב הישוב בית חורון, אדם בן למעלה משבעים. תמונותיו כשהוא אזוק הופצו ברחבי הפייסבוק ועוררו זעם ציבורי בלתי מבוטל.

מה שהיה קביל במשך כמעט יובל שנים לא יכול עוד לעבוד, ואת זה כבר מבינים היטב במשטרה. כל עוד היה מדובר במיעוט קטן של עולים 'עם ציציות' להר ניתן היה לנהוג בהם באופן מפלה מבלי לחולל מהומה ציבורית, אבל לא כן כשמדובר בעניין שיש לגביו הסכמה כמעט גורפת, לכל הפחות בציונות הדתית. הרי אם יש עניין אחד שלגביו קיימת הסכמה כמעט מקיר לקיר בציונות הדתית, מאירגון 'בית הלל' דרך הרב שלמה ריסקין, הרב יובל שרלו והרב עמיטל ז"ל ועד לרבני יצהר ולרב דב ליאור, הוא שחשוב לעלות להר הבית ולהתפלל בו. הרבנים הללו חלוקים זה על זה כמעט בכל, אבל בעניין הר הבית הם משדרים מסר אחיד. ומי שמקשיב היטב לקולות העולים מהשטח יודע שהשינוי קרוב.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

פרסום ראשון: הקלטה מביכה, שוב משטרת ישראל משקרת!

ההקלטה מוכיחה: המשטרה החתימה את מנועי הכניסה להר הבית על מסמכי הגבלה וסירבה לתת להם העתק

בהקלטה שהגיעה לידי 'מקור ראשון' נשמע סגן מפקד יחידת המקומות הקדושים כשאינו מאפשר למסורב כניסה להתייעץ עם עורך דינו ולקבל את טופס ההגבלות לידיו  ■  לטענת כחולי המדים, ההליך עבר אישור של היועץ המשפטי למשטרה

מאת: ארנון סגל/ מקור ראשון

לפני שבועיים, כזכור, חשף 'מקור ראשון' מסמך שהמשטרה התכחשה עד כה לקיומו, טופס התחייבות שהמשטרה מחתימה עליו יהודים שנחשדו בקיום טקסי פולחן יהודיים בהר הבית. בטופס נדרשים החותמים לשלל התחייבויות, בין השאר שלא לשבת במהלך ביקור בהר, לא לשאת בו דגל, לא ליזום ביקור קבוצות בו, להתחייב להימנע מפירסומים שונים אודות קיום פעולות פולחניות בו ובכלל – "לא להתבלט בהר בכל דבר ועניין". בכתבה הובאו עדויותיהם של ארבעה ממנוּעי-הכניסה היהודים להר שנדרשו לחתום על הטופס, שטענו שהמשטרה סירבה לספק להם העתק מהמסמך שעליו חתמו, או אפילו לאפשר להם לרשום לעצמם תזכיר מהתחייבויותיהם בו.

בכתבה הובאו דבריו של, פרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן שהתבטא בחריפות ביחס למסמך: "לא מוכר לי מקור סמכות של המשטרה להחתים אזרחים על התחייבות בנוסח שהועבר לי. בעייתיים במיוחד הם סעיפים שתוכנם אינו חוקי, כגון התחייבות לא לפרסם פרסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור המותווים במסמך, לרבות פירסום אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים, וכו'. התחייבות זאת, שהפרתה עשויה, כאמור במסמך, להוביל למניעת כניסה להר הבית, פוגעת ללא בסיס בחופש הביטוי".

בתגובתה הראשונה ל'מקור ראשון' לפני כחצי שנה, כאמור, התכחשה המשטרה לקיום המסמך וטענה אז ש"המשטרה לא מחתימה על כל מסמך כנטען". בתגובתה לפני כשבועיים, לעומת זאת, היא שינתה את גירסתה והפעם השיבה לנו: "...המשטרה לא מחתימה מבקרים בהר הבית, למעט אנשים שכבר הפרו את כללי ההתנהגות במקום ואת הסדר הציבורי בעברם. עוד נמסר מהמשטרה כי העתקים אכן נמסרים לחותמים".

ואולם בימים האחרונים הגיעה לידי 'מקור ראשון' הקלטה שבוצעה במשרדי הימ"ק (יחידת המקומות הקדושים) ומפריכה גם את הודעת המשטרה הזו. מדובר בהקלטה שנעשתה לפני למעלה משנה, בידי יהודי דתי, מסורב-כניסה להר הבית שזומן להגיע לפגישה בתחנת המשטרה של הימ"ק על מנת לחתום על הטופס הנ"ל. הוא פגש מולו את סגן מפקד ימ"ק, ארז תבור, מכיוון שמפקד ימ"ק עצמו, סנ"צ אבי ביטון, היה באותה עת בחופשה.

הרי עיקרי השיחה שהוקלטה, לאחר שתבור הניח לפני האדם שמולו את נוסח ההתחייבות:

מנוּע הכניסה: בוא נעשה כזה דבר, שכן שלי עורך דין, אני מראה לו את זה ושואל אם זה בסדר, ומחזיר את זה מחר.

תבור: אני יכול לתת לך העתק רק אחרי שחתמת על זה, או שאתה רוצה ללכת אליו ולשאול [כבר כעת, ללא העתק. א"ס]. העתק אני לא אתן לך להראות לו.

מנוע הכניסה: יש בעיה חוקית להראות לעורך דין מסמך לפני שאני חותם עליו?

תבור: אין עם זה בעיה חוקית, אבל זה מה שאנחנו עושים במשטרה. דרך אגב, זה עבר את היועץ המשפטי למשטרה, זה עבר את הכל, זה לא משהו שאנחנו עושים לבד.

הדיון בעניין עוד נמשך. תבור לא מניח למנוע הכניסה להתקשר לעו"ד בעודו מול הטופס.

מנוע הכניסה: מה כל כך כואב לך לתת לי את זה? אני מבין שיש פה משהו לא חוקי.

[...] תבור מקריא מהמסמך: "הנני מתחייב שלא לבצע בהר כל פעולה דתית בעלת סממנים חיצוניים או מופגנים".

מנוע הכניסה: ציצית מותר להכניס?

תבור: 'כל פעולה דתית'  כתוב כאן. אנחנו מדברים על פעולה.         

מנוע הכניסה: ותפילין?

תבור: אתה רוצה לשאול אותי מה מותר ומה אסור?

מנוע הכניסה: כן.

תבור: הבנתי, אז ברגע זה אני מפסיק את המריחה. אתה מכיר את הנהלים, מה מותר ומה אסור. את השאלות האלו שאלת כשעלית להר הבית? ...כנראה שאתה לא מבין את הכללים. עוד פעם אני אומר, זה מה שמותר ואסור ועל זה אתה חותם. דרך אגב, זה כדי לשמור עליך מהפרות סדר.

מנוע הכניסה: גם הערבים חותמים על כאלו דפים כשהם זורקים אבנים?

תבור: אנחנו פשוט לא נותנים להם להיכנס.

מנוע הכניסה: כל אחד צריך להראות תעודה לפני שהוא נכנס ביום-יום?

תבור: בטח, אנחנו בודקים אותם גם כן.

מנוע הכניסה: אני עומד כל יום בשער הכותנה ולא רואה את זה.

תבור: אני מבין שאתה בא לבקר אותנו על העבודה שאנחנו עושים.

מנוע הכניסה: לא, פשוט שיקרת, אז העמדתי אותך על הטעות.

תבור: לא, אנחנו לא בודקים כל אחד, אבל אנשים חשודים אנחנו בודקים. יש ערבים שהם מורחקים, שעושים הפרות סדר, ואנחנו לא נותנים להם להיכנס.

מנוע הכניסה: לא בודקים להם תעודות.

תבור: הם מורחקים, הם לא נכנסים בכלל. ומוסלמים שנכנסים לתוך ההר – יש כאלו שבודקים ויש כאלו שלא, סלקטיבית, אותו הדבר כמו יהודים. אבל זה מה שבאנו לדון, בהסדרי הכניסה למוסלמים?

מנוע הכניסה: באנו לדון למה אני צריך לחתום על זה. למה אני לא יכול עכשיו לעלות.

[...]

מנוע הכניסה: אני רוצה לחתום על ההתחייבות. תביא לי את זה, אני אחזיר לך את זה. אני אחתום בנוכחותך.

תבור: אתה רוצה להתקשר לעורך דין? אז לך תתקשר.

מנוע הכניסה: עצם זה שאתה לא מביא לי את זה [את הטופס. א"ס], זה לא חוקי.

תבור: אז לך תתלונן עלי, תצא בבקשה מהמשרד, תודה רבה.

מנוע הכניסה: אתה יכול בבקשה לתת לי את זה [את הטופס. א"ס]?

תבור: לא, אני לא רוצה לתת.

איפול בהוראה מגבוה

מה אפשר ללמוד מכאן? ראשית, שבמלחמת הגירסאות שבין המשטרה לבין אלו שהחתימה על טופסי ההתחייבות – רק האחרונים דוברי אמת. המשטרה, חד-משמעית, איננה מוכנה לאפשר את הוצאת המסמך הזה משערי תחנותיה. ואין לטעות, בניגוד להתחייבותו של תבור בהקלטה, העתק המסמך לא סופק למסורב-הכניסה מההקלטה שלפנינו גם לאחר שנאלץ לבסוף לחתום על המסמך ללא נוכחות עורך דין, ממש כשם שלא ניתן העתק לאף אחד מהחותמים האחרים על ההתחייבות.

אבל זה לא הכל. אפשר שוב לראות את המאמץ המשטרתי שלא להותיר עקבות כתובים של נהלים הנוגעים ליחס ליהודים בהר הבית. תבור מעט מסתבך בעניין הזה כשמנוע-הכניסה מתחקר אותו על מהות ההגבלות וטעמיהן, כמו גם על ההבדלים שבין בידוק היהודים בכניסה לבין בידוק הערבים, אבל מיד מתעשת, חוזר למדיניות השוּ-שוּ בעניין וטוען ש"אתה מכיר כבר את הנהלים".

תבור טוען בהקלטה ש"זה לא מאיתנו", דהיינו שכל ההגבלות נעשות על סמך אישורו של היועץ המשפטי למחוז ירושלים במשטרה. אין סיבה לפקפק בנכונות הטענה הזו. קשה להניח ששוטרי ימ"ק היו מנפיקים מסמך משפטי כזה לבדם.

ממלא מקום היועץ המשפטי של מחוז ירושלים במשטרה כיום [היועץ המשפטי עצמו הלך לעולמו לפני כחצי שנה] הוא מיכאל פרנקנבורג, יהודי חובש כיפה, תושב ראש צורים ובוגר ישיבת ההסדר בירוחם. גורמים שמעורים בנושא הר הבית והמדיניות המשטרתית בעניינו מציינים שפרנקנבורג הוא נציג פרקליטות המשטרה בכל דיון משפטי או מדיני המתקיים בשנים האחרונות בעניין היחס ליהודים בהר הבית.

בתשובה לפנייה חוזרת שלנו לפרופ' בנדור מאונ' בר אילן בשאלה בעניין העובדה שהמשטרה מסרבת לאפשר לעורכי הדין לחזות בטופס המדובר וכן מסרבת לספק העתק ממנו, הוא השיב: "כפי שכבר כתבתי, לא מוכר לי מקור סמכות להחתמה על התחייבות כזאת, שיש בה גם הוראות שעל-פניהן אינן נראות חוקיות. מכל מקום, מאחר שמדובר במסמך הנחזה כהתחייבות משפטית, מן הדין לאפשר להיוועץ בעורך-דין לפני החתימה עליו, לרבות מתן אפשרות לעורך-הדין לעיין במסמך – עיון ההכרחי למתן יעוץ מקצועי ראוי לשמו. ככלל, גורמי הרשות המבצעת מחוייבים לפעול בהתאם לייעוץ המשפטי שהן מקבלות ממנגנון הייעוץ הפנימי של המדינה, בראשותו של היועץ המשפטי של הממשלה. מהחומר שנמסר לי לא עולה אם ייעוץ כזה אכן ניתן, ואם פעלו על פיו".

מההקלטה שלפנינו נראה שאפילו להפך. לאור הדברים הללו, לא מופרך להניח שמדיניות הסתרת הנהלים הכתובים בנושא הזה, ההתכחשות המשטרתית לקיום המסמך בתחילה וגם הסירוב לספק העתק מהטופס לחותמים עליו – כל אלו מגיעים גם הם מגבוה, בהוראה ישירה של היועץ המשפטי של משטרת המחוז. כלומר, ביתר בהירות, נראה שהגורמים המשפטיים שמודעים לחוק האוסר על קיום טופס התחייבות כזה, במקום לציית לחוק ולוותר על השימוש בו, הורו להסתיר אותו מרשויות החוק האחרות ומגורמים שהיו מסוגלים לדווח עליו לבית המשפט. האם רק נדמה שהממונים על אכיפת החוק מתודרכים כיצד לעקוף אותו?

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה: "מזה כמה חודשים, מבקר החותם על המסמך ומבקש העתק, אכן מקבלו".

אנחנו מודים לעיתון מקור ראשון על הסכמתו לפרסום ועל דבקותו בחשיפת האמת ללא בושה.

חשיפה ראשונה: המסמך שהמשטרה מתכחשת לקיומו

כאילו לא מדובר בחלק ממדינת ישראל, מתברר שקיים טופס התחייבות סודי שהמשטרה מחתימה עליו יהודים שעצרה על הר הבית באשמת תפילה, ומסרבת לאפשר להם אפילו להעתיקו * בין ההתחייבויות: לא לשבת בעת סיור בהר, לא לארגן קבוצות עליה יהודיות למקום הקדוש, לא להתראיין בעניינו, ובכלל: "לא להתבלט בכל דבר ועניין", כך במפורש * מסמך כזה הגיע לידי 'מקור ראשון', והוא חושף לראשונה את אופן ההתנהלות המחתרתי של משטרת ישראל כלפי יהודים הבאים בשערי המקום הקדוש ביותר

משהו השתנה בהר הבית בחג הסוכות. אולי זו העצבנות הגוברת והולכת של הוואקף הערבי, שמעידה שהטאבו היהודי בן 45 השנים על העיסוק בהר הולך ומתמוסס. בביקורי הראשון בהר בחול המועד סוכות לפני 13 שנים בדיוק, זה היה אחרת לגמרי. הוכנסנו אז ארבעה-ארבעה לביקור קצרצר בהר, אך על אף המכסה המחמירה לא נרשם דוחק מיוחד בכניסה. כעת, לעומת זאת, מוכנסים להר כשלושים יהודים חובשי כיפה בכל קבוצה, לעתים אפילו חמישים, ואף על פי כן הלחץ בכניסה הולך ורב.

כיוון הרוח השתנה. תעיד על כך השתוללות הוואקף בשלהי השבוע שעבר, כשילד יהודי שמעד בהר נחשד על-ידי אנשיו שהלה, לא עלינו, השתחווה. אנשי הוואקף פצחו בזעקות שבר מוזרות שגלשו גם לאלימות, עד שנוצר הרושם כאילו בעוד רגע קט שלושים היהודים במקום יכריזו על הקמת מדינה עצמאית בתחומי ההר, לעיניהם המשתאות של אלפי המוסלמים במקום.

דווקא ריבוי מעצרי היהודים בהר, 12 איש לפי הספירה שלי, נטל את העוקץ מצעדי ההרתעה המשטרתיים הקלאסיים. משה פייגלין סירב לחתום על הרחקתו מההר בתחילת חול המועד, ובית המשפט גיבה אותו ולא את המשטרה. באופן משונה, המשטרה עצמה התנדבה להפוך את פייגלין לגיבור תקשורתי, ולנטרל את כלי הנשק שהפעילה עד כה נגד מתפללים יהודים ביעילות לא מבוטלת במשך זמן רב. בהמשך השבוע כבר שוחררו לא מעט מעוכבים יהודים על אף שסירבו, גם הם כפייגלין, לחתום על ההגבלות המשטרתיות. השימוש האינפלציוני בכלים הרתעתיים בידי המשטרה נעשה בלי להבין שבכך היא מקוממת עליה ציבור הולך וגדל, שעד כה ישב על הגדר במרחק בטוח מההר.

מפני שעדיין, המצב היהודי בהר נחות מאוד בהשוואה לתיירים הבאים בשעריו, שלא לדבר על מוסלמים. יהודים שומרי מצוות נכנסים להר בחזקת חשודים – תעודות הזהות שלהם נבדקות, הם מתועדים, עוברים בידוק ידני על מנת לוודא שהם חפים מספרי תהלים. על רבים הדבר הולך ונמאס. המשטרה, אגב, לא נרתעה השבוע מלעכב לחקירה גם הורים עם ילדיהם על ההר, לאחר שהראשונים נחשדו על ידה בפולחן אסור. אחד המבקרים בהר שאל אז את השוטרים אם יש גננת בתחנת ה'קישלה'. השוטרים לא צחקו. לא היה להם מצב רוח לבדיחות.

בינתיים, המצוקה היהודית הגוברת בהר הגיעה עד לכנסת. ח"כ חוטובלי כבר ביקשה לכנס בדחיפות את הוועדה לביקורת המדינה לדון בעניין. ח"כים כדוגמת חוטובלי ומירי רגב היו מעורבים גם בחילוצם של מעוכבים יהודים בהר מתחנת המשטרה במהלך חול המועד.

תורה שבעל פה

כשבכנסת ידונו בהר הבית, יודעים במשטרה, נושא הנהלים הבלתי-כתובים שלה בהר יותקף יותר מכל. ובעצם, ההתקפה כבר החלה. ערב ראש השנה תשע"ג זומן הרב ישראל אריאל לפגישה עם מפקד ימ"ק (יחידת המקומות הקדושים), סנ"צ אבי ביטון, על מנת להתיר לו לשוב ולבוא בשערי הר הבית. לאחר ארבעה חודשי הרחקה של הרב מההר באשמת השתחוויה, נאלץ ביטון להתיר לו לשוב אליו. זאת ככל הנראה בשל לחץ שנוצר ב-ימ"ק מהעובדה שהרב אריאל פנה למבקר המדינה בעניין הרחקתו, וביקש לבדוק את תקינות התנהלות המשטרה בנושא. ביטון איפשר לרב לשוב להר, אך הבהיר לו בסיכום הפגישה שעליו 'לשמור על הנהלים הקיימים במקום'. הרב שיער באילו נהלים מדובר, ואולם ביקש בכל זאת לקבל אותם בכתב. זו היתה כמובן בקשה מיתממת. ביטון לא היה מעלה בדעתו למסור לרב רשימה כזו. המשטרה נזהרת מלהודות שיש בידה נהלים כאלו בכתב.

עם השנים פיתחה המשטרה מערך שלם של נהלים, תקנות ועונשים המיועדים ליהודים בלבד העולים להר הבית. ייחודם של אלו הוא העברתם בעל פה, בחקירות, בפגישות בארבע עיניים ובתדריכים ישירים שניתנים לעולים היהודים להר. מה נחשב לעוון בעיני כוחות הביטחון בהר? הנעת שפתיים יהודית, עצימת עיניים, השתחוויה, ברכה יהודית, נשיאת כפיים, נענועים, נטילה מעפר המקום ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה.

אגב, המשטרה נשמרת מלהעמיד לדין יהודים שעברו על תקנותיה בהר. יש לה סיבה טובה לכך: מה שמוגדר על ידה כעבירה, לא בהכרח נחשב ככזו בעיני בית המשפט. בשל כך לא נותר למשטרה אלא להשתמש נגד אלו שנחשדו על ידה בביצוע מעשים כאלו, בכלים המסורים בידיה בלבד ללא צורך בשופט: עיכוב בתחנת המשטרה לשעות רבות ושיחרור בערבות ובהרחקה מההר לזמן מוגבל – שהופכת לאחר מכן תמיד להרחקה לצמיתות.

או כמעט תמיד. מתברר שהמשטרה דווקא מחזיקה בידיה מסמך כתוב ובו דרישות מפורטות מיהודים הפוקדים את המקום הקדוש בעולם. נתקלו בו לא מעט מאלו המוגדרים בעגת תנועות המקדש 'מסורבי עליה', כלומר כאלו שנאסרה עליהם הכניסה להר באשמת קיום טקסים יהודיים במקום. לרבים מהם הציעה המשטרה לחתום על מסמך נהלים מותאם אישית, בהתאם לאופי ה'עבירה' שבשלה נעצרו. "אם תחתמו", הובטח להם, "תינתן לכם האפשרות לשוב להר". חלקם התפתה לחתום, לעתים בלית ברירה, מכיוון שהאפשרות האחרת היתה איסור קבוע להיכנס בשערי ההר.

חשוב לדעת: אלו שחתמו על הטופס, לא זכו לקבל ממנו אפילו העתק. הרב יוסף אלבוים (59), ותיק פעילי המקדש וחבר המטה המשותף לתנועות המקדש ביקש מהחוקר שיתיר לו לפחות להעתיק בכתב את תוכן הדברים על מנת לזכור למה התחייב, אך גם הדבר הזה נאסר עליו.

מה נכלל במסמך הזה? הרב אלבוים, שהאיסור לעלות להר נגזר עליו לאחר שהתראיין בערוץ 7 וקרא להקים 'כולל' לימוד בהר הבית, מצליח לשחזר ולומר שמדובר במסמך ארוך ומפורט שבו עשרות סעיפים. ביניהם, הוא זוכר בוודאות, נכלל איסור להתראיין בתקשורת בעניין ההר.

"לא אנופף בדגל בהר"

יוסף רבין, פעיל אחר שהכניסה להר נאסרה עליו באשמת השתחוויה, מספר שבטופס 'שלו' הוא נדרש לחתום על התחייבות שלא לשבת במהלך הביקור בהר. רבין זוכר גם סעיף שבו נאסר עליו להניף את דגל ישראל במקום הקדוש, וסעיף שאסר עליו להתפלל ולהפגין. 'אם לא תחתמו', הוזהרו הרב אלבוים, רבין ואחרים, 'לא תראו יותר את ההר'.

גם לירעם נתניהו, עיתונאי ויועץ לשוני בטלוויזיה החינוכית, שעוכב בהר לאחר שבירך עליו ברכה ביום ירושלים האחרון, הוצע לחתום על מסמך כזה וכך תותר לו הכניסה להר. נתניהו סירב בסופו של דבר לחתום, בשל התעקשות המשטרה שלא לספק לו העתק. זו הסיבה שעד עתה אסורה עליו העלייה להר, כך לדבריו הסביר לו במפורש ביטון, מפקד הימ"ק בשיחה טלפונית. גם נתניהו איננו זוכר את כל רשימת האיסורים הארוכה שנכללה בטופס, רק את העובדה שאחד הסעיפים כלל איסור על אירגון עליית קבוצות יהודיות להר. לאחר שתהה על הסעיף הזה באוזני קצין החקירות שמולו, השיב לו הלה שהכוונה לקבוצות 'שייבצעו פרובוקציות' בהר. נתניהו טען שמתוכן הסעיף נראה שהאיסור גורף וכוונתו לכל אירגון של עליית קבוצות. קצין המשטרה שמולו סירב להקשיב.

 יהודה גליק 

לאחר שהונפק האיסור המשטרתי על עלייתו של יוסף רבין באביב האחרון, פנה 'מקור ראשון' למשטרת ירושלים בשאלה הבאה: לפי טענות כמה ממוגבלי הכניסה להר הבית, המשטרה נוהגת להחתים את החשודים בקיום תפילה בהר, על גבי מסמך שבו הם מתחייבים בין השאר שלא להתראיין בתקשורת בעניין הר הבית. האם זה נכון?

דובר משטרת ירושלים, שמוליק בן רובי, טרח אז להתקשר אלי, והתעקש שהמשטרה איננה מחתימה על כל מסמך שהוא בעניין ההר, ושאלו עלילות מצוצות מהאצבע שממציאים ה"מסורבים". לאחר מכן שלח אלי את התגובה הרשמית בה נכתב אותו הדבר בצורה לאקונית, כהרגלו: "ממשטרת ירושלים נמסר כי המשטרה לא מחתימה על כל מסמך כנטען".

אלא שבמקרה אחד בכל זאת הסגירה המשטרה מסמך כזה. נראה שהדבר נעשה בטעות, במהלך משפט שמנהל דובר המטה המשותף לתנועות המקדש, יהודה גליק, נגד בכירים במשטרת ירושלים בעניין איסור העלייה להר שהוטל עליו. המשטרה הגישה לבית המשפט שני מסמכים שעליהם החתימה את גליק. גליק, שבזמנו רצה מאוד לעלות להר עם בתו ביום חתונתה, נאלץ לחתום על ההתחייבויות הללו. במבט לאחור הוא מצטער על כך. וכן, גם לו סירבה המשטרה להעניק עותק מהמסמך שעליו הוחתם. רק בשל המשפט שערך, כאמור, הגיע לידיו ההעתק.

בין השאר נכללו בהתחייבויותיו המשפטים הבאים: "הנני מתחייב שלא לבצע בהר כל פעולה דתית או פולחנית בעלת סממנים חיצוניים או מופגנים. הנני מתחייב שלא להכניס לשטח ההר כל חפצים העשויים לשמש לפולחן דתי או לפעולה הפגנתית, ובכלל אלו ספרים, צילומים, דפים, תשמישי קדושה, כרזות, שלטים או דגלים. עוד הנני מתחייב ש... לא להתבלט באופן ייחודי בכל דבר ועניין (בשטח ההר. א"ס)".

'פירסומים מטעים'? האם לאסור על גליק להתראיין בתקשורת בעניין ההר באופן שאיננו תואם את עמדת המשטרה? אגב, גם במסמך השני שעליו הוחתם גליק נכלל משפט דומה, המפרט זאת מעט יותר: "הנני מתחייב שלא לפרסם פירסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור, ובכלל זאת פירסום אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים, פירסום בדבר כוונה להציב אביזרי פולחן בשטח ההר וכדומה".

גם אם נפרש את המסמך באופן מקל, ולא נסיק ממנו שכוונתו לאיסור גורף על קיום ראיונות לתקשורת שבהם מובעת עמדה השונה מדעת המשטרה בעניין ההר, עדיין נראה שדובר המשטרה לפחות לא דיבר אמת כשטען שאין כל מסמך כזה, ובוודאי כשטען שלא נכלל בו איסור בנוגע לראיונות בנושא ההר.

מעבר לכך שלא ברור לגמרי שמותר למשטרה מבחינה חוקית לדרוש את כל הדרישות הללו, עצם העובדה שהמשטרה מנסה להסתיר את המסמך – באי מסירת העתק ממנו לחותמים עליו ואף בתגובה לשאלתי בעניין – נראית כשלעצמה חמורה מאוד. כך מתנהל מי שיש לו מה להסתיר. בדרך כלל פועלים כך עבריינים, לא אלו שממונים על חקירתם. 

בעקבות חשיפת המסמך הפנה 'מקור ראשון' לדוברות משטרת ירושלים מספר שאלות:

ב-29.5.12 הפנה אליכם 'מקור ראשון' שאלה בנוגע למסמך שמנוּעי-הכניסה היהודים להר הבית טוענים שהמשטרה מחתימה אותם עליו. אז הכחשתם את קיום המסמך, אך כעת מסמך שכזה הגיע לידינו, מסמך שעליו החתימה המשטרה את יהודה גליק.

שאלותינו:

א. כיצד הדבר מתיישב עם הכחשתכם את קיומו של מסמך כזה?

ב. בסעיף 7 נכלל איסור על גליק 'לפרסם פירסומים... אודות פעולות פולחניות' – כיצד הדבר מתיישב עם הכחשת הדובר אז הטלת הגבלות כלשהן על מסורבי העליה בעניין קיום ראיונות בתקשורת?

האם גם המחבל הזה הורחק מהר הבית?

ג. גם גליק, כמו מנועי כניסה אחרים, טוען שהמשטרה סירבה לספק לו העתק מההתחייבות הזו, והיא הגיעה אליו בסופו של דבר רק באמצעות בית המשפט. האם מותר למשטרה להחתים על טופס כזה בלא לספק ממנו העתק לחותמים? ומדוע בעצם סירבתם לספק העתק של המסמך?

ד. אנו מבקשים הסבר להוראה ש"לא להתבלט (בהר) באופן ייחודי בכל דבר ועניין".

תגובת המשטרה הגיעה, איך לומר, מעט מבולבלת:

"ממשטרת ירושלים נמסר כי אין כל סתירה בין הדברים, וכי המשטרה לא מחתימה מבקרים בהר הבית למעט אנשים שכבר הפרו את כללי ההתנהגות במקום ואת הסדר הציבורי בעברם. עוד נמסר מהמשטרה כי העתקים אכן נמסרים לחותמים. באשר לסעיף ההתחייבות ממשטרת ירושלים, נמסר כי הסעיף אוסר על המבקרים להפר את הסדר בהר הבית, וכי עליהם לנהוג על פי מנהגי המקום".

ואולם פרופ' אריאל בנדור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן חושב מעט אחרת מהמשטרה. לבקשתנו הוא עיין במסמך של גליק ואחר כך כתב את הדברים הבאים:

"לא מוכר לי מקור סמכות של המשטרה להחתים אזרחים על התחייבות בנוסח שהועבר לי. החובה לציית לחוק, ובמסגרת זאת להוראות חוקיות של המשטרה, אינה זקוקה להתחייבות כלשהי. בעייתיים במיוחד הם סעיפים שתוכנם אינו חוקי, כגון התחייבות לא לפרסם פרסומים בדבר פעולות שיש בהן כדי להוות הפרה של כללי הביקור המותווים במסמך – לרבות פירסום על אודות פעולות בעלות סממנים פולחניים או הפגנתיים, וכו'. התחייבות זאת, שהפרתה עשויה, כאמור במסמך, להוביל למניעת כניסה להר הבית, פוגעת ללא בסיס בחופש הביטוי".

רוב תודות למקור ראשון ולארנון סגל על הרשות לפרסם את הכתבה שפורסמה היום ביומן

יו"ר עמותת אל אקצה: תחליטו כבר איפה המקומות הקדושים שלכם

מאת: ארנון סגל

מנהל עמותת קרן אל אקצה

על מה מסתמכים מנהיגי האיסלאם בהר הבית בהתנגדותם לנוכחות יהודית בו? נכון, על דעות הרבנים האוסרים לעלות אליו * ומה עלול לחלל את קדושת המסגד? משחקי כדורגל יומיומיים בפתחו? ממש לא. תפילה יהודית בחצרותיו מסוכנת לשלומו הרבה יותר * שיח' כאמל ריאן (54) מתגורר בכפר ברא שבמשולש, אך הוא אחד מאלו שעל פיהם יישק דבר בהר הבית בירושלים * ממש לא אכפת לו שהיהודים יבנו את בית המקדש השלישי, או אפילו העשירי, רק לא בהר הבית או על קרקע פלשתינית גזולה * וכן, הוא בהחלט חושש שמדינת ישראל חופרת תחת יסודות אל אקצה במטרה למוטטו * ראיון נינוח למדי עם יו"ר עמותת אל אקצה לרגל השנה היהודית החדשה

יש מקרב המוסלמים מי שרואים בכם כופרים, מכיוון שלטענתם אתם מקדשים את אל אקצה על חשבון מכה. הרי ירושלים כלל איננה נזכרת בקוראן.

"ירושלים דווקא נזכרת בקוראן, ואפילו עשרות פעמים. אמנם לא בשמה, אך בכינוייה, במיקומה ובקדושתה: 'המקום הקדוש', 'המקום המפואר'. אגב, מסגד אל אקצה עצמו נזכר בקוראן".

נכון, אבל יש מי שטוענים שאל אקצה הנזכר בקוראן כלל איננו מקום על פני האדמה, אלא אתר שמיימי. לחילופין יש הסבורים שהוא אמנם קיים על פני האדמה, אך הרחק מכאן, בין מכה למדינה.

"אלו סיפורי אלף לילה ולילה. הרי יש לנו היסטוריה, יש ספרים ויש חוקרים. אם יש חוקרים שטוענים אחרת, שיביאו הוכחות. על פי מה שאנחנו יודעים, מה שחקרנו, מה שקיים בהיסטוריה וברישומים שלנו, מסגד אל אקצה הוא המסגד שנמצא באל קודס – ירושלים. כיפת הסלע שנבנתה בימי עבד אל מאלכ אל מרואן [בשנת 691 לסה"נ. א"ס] עדיין צווחת וצועקת זאת בעצם נוכחותה ומיקומה".

למה בעצם אתם מתנגדים לתפילת יהודים בהר?

"לא רק אנחנו מתנגדים – רוב הרבנים במדינת ישראל מתנגדים לכך, רוב אנשי הדת הבכירים והמוסמכים. התפילה בהר היא התגרות. הרי למדתי תנ"ך, וגם פרקי אבות ותלמוד, ואני יודע שלפי ההלכה היהודית אסור לכם לדרוך בהר הבית. יהודי שמגיע לשם להתפלל בא ליצור פרובוקציה ולעשות תעמולה, להתגרות, להסית, להציק ולהרחיב את השסע בין העמים".

רק שאם נדייק, לפי אותם מקורות גם ללא-יהודים אסור להיכנס לאותם תחומים בהר.

"לא תוכל לכפות עלי את מה שהדת שלך אוסרת. זו לא הדת שלי. למען האמת זו הפעם הראשונה שאני שומע שהדת היהודית אוסרת על מוסלמים להיכנס לשם. אני יודע אחרת. הקמתי אירגון בשם קד"ם – קול דתי מפייס, ובמסגרת זו נפגשתי עם רבנים וחכמים יהודיים, ולא שמעתי מהם דבר כזה".

ככלות הכל מדובר בכ-9,000 יהודים שעלו להר בכל שנת 2011, וזאת לעומת מאות אלפי תיירים ומיליוני מוסלמים שבאו בשעריו. כלומר העליה היהודית להר היא תופעה שולית למדי. אז למה האדיקות הזו, שבה אתם עוקבים אחרי תפילת היהודים שם, מתעדים אותה ומצמידים איש וואקף לכל קבוצה כדי לוודא שחלילה איש לא משתחווה או מניע את השפתיים?

"תאר לך שאכנס לבית כנסת בחולון ואתפלל. מה תהיה התגובה? כאן מדובר באדם שפורץ למקום התפילה השלישי בקדושתו למוסלמים, ובא להתפלל בו. כמובן שמוסלמים יתנגדו ובצדק, מכיוון שהם אינם מעוניינים שהמסגד שלהם יהפוך לבית כנסת. צריך להתנגד לתופעה הזו. אם יהודי מגיע להר כתייר – זה מקובל, אבל להפוך את ההר למקום יהודי קדוש, זה בוודאי אסור בתכלית האיסור".

למה? אתה מתכחש לעובדה שפעם עמד במקום כיפת הסלע מקדש יהודי?

"לא מעניין אותי אם עמד שם פעם בית מקדש או לא. מבחינתי זה מסגד מוסלמי. קדושת המקום, שאני מאמין בה, נגזרת מהיותו מסגד ולא מהיותו בית מקדש. לכן אינני נכנס לסוגיה מה ואיך היה במהלך ההיסטוריה. אני ירשתי את המקום הזה כמסגד, וחובתי לשמור עליו כך ולהחזיק בו. אפילו אם עמד שם פעם בית מקדש, שלמה שבנה אותו הוא גם הנביא שלנו. הוא אחד משושלת השליחים של א-לוהים".

אבל מה אכפת לכם שיהודים יתפללו שם לא-ל האחד? הרי כולנו בני אברהם, לא כן?

"מעל 90% מהיהודים הדתיים מאמינים שאסור להם לדרוך בהר ולהתפלל בו. אלו שבאים להתפלל עושים זאת מטעמים אידיאולוגיים או פוליטיים בלבד, שלגמרי אינם קשורים לדת. יש להם אג'נדה פוליטית שכוונתה לנשל את המוסלמים מהמקום הקדוש להם".

"אל תקשיבו לרב ליאור, צייתו לרב עובדיה"

אינני מכיר הרבה יהודים שרוצים לא לאפשר לכם להתפלל במסגד אל אקצה גם במקרה שיוקם לצדו מקדש. אפילו הרב דוב ליאור הכריז שיש לכל אדם מכל עם זכות להתפלל בהר. מצד שני, אינני מכיר מוסלמים שמוכנים להשלים עם פולחן יהודי שם. אז מי כאן מתחשב יותר?

"מדינת ישראל גזלה מעל 1,200 מסגדים, הפקיעה מאות אלפי דונמים והשחיתה מאות ואלפי בתי קברות. כבר לא נשארו הרבה אתרים מקודשים למוסלמים בארץ הקודש. לכן, לפחות כלפי מה שנשאר צריך להתייחס בכבוד. אסור שיפגעו במקום הזה, כי יש בו רגישות יתר ומעמד מיוחד לא רק עבור מיליון וחצי המוסלמים שגרים במדינת ישראל, אלא עבור מיליארד וחצי המוסלמים בעולם. במדינה יש הרבה מקומות קדושים ליהודים שבהם הם יכולים להתפלל. במקום כזה, שיש לגביו מחלוקת כה גדולה, לא צריך ללכת דווקא על-פי תפיסת הרב ליאור. עדיף לאמץ, למשל, את תפיסת הרב עובדיה בעניין".

אל אקצה, כפי שאמרת, נחשב המקום השלישי בחשיבותו באיסלאם, אבל עבור היהודים הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר. לא ראוי לתת גם ליהודים דריסת רגל במקום הקדוש להם?

"היהודים דווקא לקחו חלק מהמתחם הקדוש למוסלמים, את הכותל, שלפי ההלכה האסלאמית גם הוא חלק מהמסגד. אז אם כבר לקחתם, תתפללו שם. אתם רוצים לקחת את הכל? הרי הכותל קדוש לכם יותר מאשר הר הבית. האם הוסרה קדושתו בעיניכם?".

הכותל הוא רק קיר תמך של הר הבית, שהוא המקום הקדוש ביותר.

"אני יכול להביא לך 14 תשובות יהודיות שונות לשאלה היכן המקום הקדוש לכם ביותר. יש אומרים שזה בכלל לא באזור ירושלים, יש אומרים שזה בירושלים אך מחוץ למתחם אל אקצה, יש סבורים שזה בשכם. יש המון גירסאות, אז למה צריך לקבל דווקא את הגירסא הכי קיצונית, מסיתה, בעייתית ופרובוקטיבית? ליהודים יש היום מקום להתפלל – אז הַשאירו למוסלמים את מקום התפילה שלהם".

הרי כל יהודי דתי מתפלל להקמת הבית השלישי בהר.

"אינני מסוגל להיכנס לנפשו של כל יהודי ולדעת מה הוא רוצה ואיך הוא שואף לקיים את מצוות דתו. מבחינתי אפשר להקים לא רק את הבית השלישי, אלא גם את הבית התשיעי. שיקימו אלף בתים, לא אכפת לי, אבל לא על המקום הקדוש שלי. שיקימו אותו על קרקעות שלא הופקעו מערבים, כי אחרת זה יהיה טמא. אסור לייסד מקום קדוש על אדמה גנובה. זה לא ייתכן".

למה מבחינתכם כל רחבת ההר מכונה 'אל אקצה'? הרי המקום הקדוש לכם בהר הוא רק המסגד עצמו, שעליו הכיפה הכסופה.

"לא נכון. לא רק המבנה של המסגד. זו טעות פטאלית. כל 144 הדונם [של הר הבית. א"ס] נחשבים מסגד אל אקצה. מבחינתנו גם חצר של מסגד קדושה כמו המבנה עצמו".

לאחרונה עלו הצעות לחלוקת ההר בין יהודים למוסלמים באופן דומה לחלוקה המתבצעת במערת המכפלה. מה דעתך?

"קיימים שני זרמים בקרב הפלשתינים. יש זרם רציונאלי, כמוני, שאומר שאוי ואבוי ליהודים אם הם יעשו זאת. לעומת זאת, יש זרם פנאטי, קיצוני, שאומר 'הלוואי, מי ייתן, שהיהודים יחלקו את ההר'. לא ארחיב מעבר לכך. תבין מכך את מה שתבין. אני אדם רציונאלי, ולכן אני אומר למדינה ולמנהיגים היהודיים שטוב שלא יעשו זאת.

"נכון, גם מערת המכפלה היא מסגד, אבל אל אקצה הוא ה-מסגד בה' הידיעה. מדינת ישראל ריבונית ויכולה להחליט בעצמה בעניין, אבל דעתי כאדם מפוכח שקורא את המפה ויודע מה הולך, היא שטוב למדינה, לעם היהודי ולהיסטוריה היהודית, שלא יפגעו במסגד אל אקצה".

"היהודים אינם גאוני היקום"

יש כאלו המפקפקים בטענותיכם לגבי הקדושה שאתם מייחסים להר, וזאת מהסיבה שיום יום ילדים ערבים משחקים ברחבה שעליו בכדורגל. משחקים כאלו מקובלים עליך?

"אלו טענות שטותיות. מותר לילדים לשחק! קדושת המסגד לא תיפסק כתוצאה ממשחק של ילד. קדושת המקום היא מא-לוהים, ומותר לילדים לשחק, להתאגרף ולהתעמל בתוכו. בימי הנביא מוחמד, את ההתעמלות וכל שאר המשחקים היו עושים בתוך המסגדים. זה לא מבטל בשום פנים ואופן את קדושתם. זו רק שטחיות של אנשים הטוענים כך".

כי בעיניים יהודיות משחק כדורגל בהר נתפס כזילזול בקדושת המקום.

"אתה חושב שהיהודים הם הגאונים של היקום? לא. לפעמים הם מנתחים דברים באופן שטותי ביותר".

אתה יכול להבין לליבם של  היהודים שומרי המצוות המבקשים להתפלל בהר?

"אני מכבד כל אדם ואת מורשתו, אך בתנאי שלא יפגע באחרים ובאמונתם. היהודים לקחו יותר מדי מקומות המקודשים לנו והחריבו יותר מדי. אינני מבין איך עם שסבל כל כך, וראה על בשרו מה שלא ראו שאר העמים – עושה דברים איומים כאלו. אינני מבין איך העם היהודי מתיר לעצמו להפוך מסגד באָזור, בצפת או בתל אביב לבית כנסת. תאר לך מה היה קורה אם היו הופכים בתי כנסת במדינות ערב או באירופה למסגדים".

לו היית יהודי, איך היית מגיב אם היו מונעים ממך להתפלל בהר?

"אני מוסלמי, ובכל זאת מונעים ממני להתפלל שם לא פעם. ממני, ראש העמותה למען ההקדש המוסלמי, מנעו פעמים רבות להיכנס למסגד. לפעמים מגבילים את הכניסה בגיל, לעתים מתירים רק לנשים להיכנס, לפעמים אוסרים זאת לגמרי. חוץ מזה, בעשרות מסגדים במדינת ישראל כף רגלי איננה יכולה לדרוך, כי הפכתם אותם לבתי כנסת".

קיימת טענה שנפוצה לא מעט בקרב הגורמים האיסלאמיים, לפיה הישראלים חופרים מתחת יסודות מסגד אל אקצה במטרה למוטטו, או לחילופין שמטוסים עומדים להתרסק עליו. אתה מאמין בזה?

"הייתי שם, באתר החפירות היהודיות מדרום-מערב למסגד. נכנסתי כמעט 25 מטר בתוך האדמה. מעבר לכך לא יכולתי להמשיך, כי כמעט נחנקתי. המדינה טוענת שאין חפירות, אבל אנחנו המוסלמים טוענים שיש ויש. אם זה לא נכון, מדוע אינכם מניחים לנו להביא לשם צוות בינלאומי נייטראלי על מנת להפריך את הטענות הללו? כל עוד המדינה משאירה את העניין מעורפל, ולא מניחה לארכיאולוגים מטעמנו להיכנס לשם, אני מאשים אותה בניסיון לפגוע במסגד, כי כנראה יש לה מה להסתיר. לו היית מוסלמי, איך היית מגיב על חפירות כאלו?".

באופן פשוט אלו דווקא החפירות שאתם ביצעתם בדרום ההר, וגם כלי הרכב הכבדים שאתם מסיעים עליו ממקום למקום, שמערערים את יסודות אורוות שלמה ודרום ההר. טוענים שדווקא אתם השמדתם שם שרידים מבית המקדש היהודי.

"עדיף שתתווכח עם ארכיאולוגים יהודיים, ולא איתי. שמעתי וקראתי פרופסורים יהודים, ארכיאולוגים, שאומרים שאין בשפכים שהוצאו מאורוות שלמה שריד אחד של המקדש".

לגבי הנחת הפיגומים בידי הוואקף על אבן השתיה: זה הרי המקום הכי קדוש ליהודים, אבל גם למוסלמים הוא קדוש. במשך שנים המוסלמים לא נגעו בסלע הזה כלל מרוב יראה. איך התרתם לעצמכם להניח שם פיגומים?

"תקשורת איננה יכולה להתבסס על רכילויות ועל סיפורי אלף לילה ולילה. לנו כמוסלמים אסור בתכלית האיסור לפגוע בכל מורשת ששייכת לאיזושהי דת. עובדה שבתי כנסת ובתי קברות נשארו בשלמותם במדינות ערב. לך למצרים, לתוניסיה ולמרוקו ותראה איך המקומות הללו נשארו מטופחים  ושמורים".

מה יקרה לדעתך אם יתנו ליהודים להתפלל בהר, להקריב בו קרבנות וכד'?

"רק א-לוהים יודע. אני יכול רק לומר כאדם רציונאלי, שכדאי שלא יעשו זאת".

אנחנו צופים לא פעם באלימות ערבית, באיומים, בזריקות אבנים ואף יותר מכך, כתגובה למדיניות הישראלית בהר. האם אלימות זו הדרך? זה כלי קביל בעיניך?

"אני נגד אלימות, ועובד כמעט 24 שעות ביום נגד אלימות. כבר לפני שלוש שנים הקמתי את 'המרכז הערבי למלחמה באלימות'. העניין חשוב לי, והוא חלק ממשימתי ושליחותי בחיים. אני משקיע בזה המון. אינני מאמין באלימות. אלימות תמיד חוזרת אל האדם שהשתמש בה. זה יכול להצליח פעם, פעמיים ושלוש, אדם יכול להצית כנסיה, לשרוף מסגד או לקרוע את הברית החדשה, אבל בסופו של דבר זה יחזור כבומרנג אל האיש הזה.  כל ערבי שזורק אבנים בתוך המסגד – אני מגנה אותו. זו לא דרך שמסתדרת עם הדת שלי. מי שמשתמש בדת כהצדקה לאלימות לא שייך לדת שלי.

"אינני רוצה למצוא תירוצים לאדם שמשליך אבנים. כל הסיבות שבעולם אינן מצדיקות שאדם ירים אבן בתוך מסגד. בוודאי שזה גם לא מצדיק ירי של כוחות ביטחון, וגם לא מצדיק ניסיונות יהודיים למנוע ממוסלמים להתפלל במסגד שלהם, אבל אפילו אם מנעו ממני להתפלל במסגד אל אקצה, אסור לי להשתמש באלימות".

מה אתה מאחל לעם היהודי לרגל השנה החדשה?

"אני מאחל לעם היהודי, לעם הפלשתיני ולכל העמים שיחיו בשלום, בשלווה, בשקט, בהנאה, באושר ובעושר".