דן מרגלית - עיתונאי

דן מרגלית מספר לארנון סגל מה אומר לו בית המקדש 

ייתי ולא אחמיניה, יבוא ואל אראנו. בכל לבי אייחל למימוש חזון הנביא כי באחרית הימים נכון יהיה הר הבית בראש ההרים, נישא מכל הגבעות. כאשר העם היהודי יהיה אור לגויים יהיה מקום לבית המקדש, אבל ספק אם יהיה צורך בו.

בית המקדש המוחשי הוא מקום בו יזבחו שלא לצורך ממשי בעלי חיים וירבו הקנוניות (שיש לנו בגודש גם בלעדיו), ויש לי ספק כבד אם לאחר חתימת המשנה אשר הקימה את תשתית הלימוד של בתי המדרש יש צורך במרכז כוהני בעייתי כזה. בעייתי לעם היהודי בסכסוכיו מבית, ובעייתי ביחסיו עם העולם. לכן יש לי סבלנות להמתין לאחרית הימים, אם אכן יגיעו רגעים כאלה בתולדות אנוש. איני נמנה עם האסכולה המאמינה כי יש 'קץ ההיסטוריה'.

אך החלום שריר וקיים, וביטויו העיקרי בא למימוש במערכת הארכיאולוגית העוטפת את הר הבית, ובעיקר של עמותת אלע"ד בעיר דוד, וכן במנהרות הכותל ובאזור. אני מקווה כי יגיעו ימים אחרים ביחסי ישראל-ערב בארץ-ישראל ותהיה הסכמה לחפור את הר הבית בידי ארכיאולוגים מקצועיים ונטולי פניות מבין היהודים והערבים, ובסיוע הנוצרים המעוניינים מאוד, ואז ייהפך הר הבית לפארק שהוא 'בית תפילה לכל העמים', ושרידי המקדש המקוריים ייחשפו ויוצגו לעיני העולם כולו, והיהודים בראש ובראשונה.

עד לאחרית הימים איני מקווה לבנייתו מחדש ואיני מכיר את שלמה המלך או הורדוס המלך שיעשו כן, אבל עצם החתירה-חפירה אל שרידיו מעוררת התרגשות רבה ומחזקת את הקשר שיש ליהודים – ובעיקר הצעירים – אל ארצם-מולדתם, ולכך אני מייחל.