יום שישי, 12 באוקטובר 2012

חמש שאלות לרב הראשי


המטרה היתה לקבל פיסקה קצרה ובה דברי הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, וחזונו-חזון ההנהגה הרבנית ביחס למקדש. ואולם הרב העדיף לענות בכתב לשאלות שאשגר בעניין. שיגרתי. השאלות שלי כנראה סיבכו את העניין עוד יותר, ובעצם לא זכו למענה של ממש. הרי השאלות והמענה הקצר, לשיפוט הקוראים.
1. בית המקדש בימינו: הבעת לא פעם את דעתך שהמקדש עתיד לרדת מהשמיים, ואין צורך לנקוט בפעילות מעשית בעניין. ואולם בפשטות, המצווה הזו, ככל המצוות, מוטלת על בני האדם ולא על גורם שמיימי כלשהו. בתורה נכתב "ועשו לי מקדש", והרמב"ם כתב "מצווה לבנות בית לה'". כך סבר גם הרב קלישר, ואף החת"ם סופר כתב שלכל הפחות יש להקריב בימינו את קרבן הפסח.
2. הרי גם בהימנעות מפעולה בנושא, בהכרעת 'שב ואל תעשה' כפי שנוהגת הרבנות כבר שנים רבות בענייני ההר והבית, נעשים איסורי תורה חמורים. חיוב כרת, למשל, חל על מי שנמנע מלהקריב את הפסח במועדו. האם הרב איננו חושש שאי העשיה שהרבנות נוקטת בעניין גורם לציבור לחטוא? 
3. באופן מסורתי הרבנות הראשית אוסרת עליה להר הבית. האם אין בכך אישור לטענות רשויות הוואקף שההר שייך למוסלמים בלבד? ואולי הרבנות השלימה עם הפקרת ההר לזרים?
4. בעצם יכולנו להיות כבר באחרית הימים. לאחר מלחמת ששת הימים ניתנה בידינו האפשרות הטכנית לחדש ימינו כקדם, לכונן את המקדש, ולכאורה נראה שמנענו אותה במו ידינו ומבחירתנו. כיצד ניתן להסביר את ההימנעות מכך?
5. מדוע הרבנות הראשית איננה מביעה דעתה בענייני חילול הקודש, כדוגמת הנחת הפיגומים בידי הוואקף על אבן השתיה?

תגובת דובר הרב מצגר, אבי בלומנטל:
השאלות ששיגרת קשות מאוד, ותשובות עליהן מחייבות אחריות עצומה. באופן עקרוני, כמדיניות, נהגה הרבנות הראשית בנושא זה ברגישות גדולה, ונקטה כמעט תדיר באופן פעולה שקט. אין ספק כי הפעולות המתבצעות במקום מצערות ומכעיסות, אך ישנו ערוץ פוליטי-מדיני המתנהל מול אנשי הוואקף ונציגים מן העולם הערבי. כשביקשנו לסייע ולנהל ערוץ-שיח דתי מקביל, הובהר לנו שהעניין רגיש ועלול לחבל באינטרסים כבדים של מדינת ישראל, ובכך אין חפצנו. אי לכך, כאמור, מתבצעות פעולות שתדלנות שונות ושקטות מול גורמים דתיים איסלאמיים ונוצרים ברחבי העולם, אך הרחק מעין התקשורת ותוך שמירת דיסקרטיות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה