בית חלומותי / ח"כ עליזה לביא – 'יש עתיד'

תפילת "מי שברך" – רחל לוצאטו מורפורגו:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, יְבָרֵךְ אֶת כָּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנַעֲלֶה לְהַקְרִיב פְּסָחִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

בפעם הראשונה שבה נתקלתי בתפילתה של רחל מורפורגו לבניין המקדש – נדהמתי. התפילה הכתובה עברית של המשוררת היהודייה הלמדנית מאיטליה, רחל מורפורגו לבית לוצאטו [תק"ן-תרל"א (1790-1871)] השאירה אותי נרגשת. העובדה שלא שמעתי על רחל ועל עבודתה התגמדה מול תכני תפילה זו. תפילה לבניין המקדש של אשה שנולדה וגרה באיטליה אך ראשה בבניין המקדש. בתפילתה זו מייחלת מורפורגו שהמקדש ייבנה ושייזכו בני-ישראל לעלות אליו ולהקריב את קורבן הפסח.

הזיכרון, הידע, הגעגוע של נשים הוא זה שהוציא אותי להתחקות אחר תפילות הנשים. המפגש עם עבודתה של רחל מורפוגו היה זה שהכעיס אותי במיוחד. איך זה שאיני מכירה אותה? מדוע לא למדתי את קורותיה ואת תפילותיה לבגרות? ואיך זה שהגעגוע שלה לבניית המקדש חזק יותר משלי? מורפורגו חיברה בשנת תר"י (1850) את תפילת ה"מי שברך". התפילה נכללת במכתב ששיגרה לבן-דודה, הוגה, משורר וחוקר היהדות הנודע שמואל דוד לוצאטו (שד"ל). שד"ל ראה ברחל שותפה ליצירה ולכתיבה ובחלופת מכתביהם עודד אותה להמשיך ליצור ואף שלח כמה מהם לפרסום.

התפילה לבניין המקדש נדפסה באסופת שיריה וכתביה 'עוגב רחל', שראתה אור בשנת תר"ן (1890), במלאות מאה שנה להולדתה. במאה ה-19 התקיימו דיונים הלכתיים בדבר חידוש הקרבת קורבן הפסח, אף בלא מקדש העומד על תילו. תפילת מורפורגו משקפת אווירה זו. היא כמו בני דורה מייחלים לעלות לישראל, להגיע לירושלים ולחדש את עבודת הקורבנות בבית המקדש: "שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנו"ּ. עבור רחל זה אינו דמיון ואינו חלום. היא מייחלת, עורגת ומייצרת תפילה להחשת התקווה. היא זוכרת ומבקשת לחדש את שהיה.

את תפילות ואת שירי רחל ניתן למצוא כיום בפרוייקט בן יהודה, ובקרוב תוציא פרופ' טובה כהן מהדורה מוארת בלוויית הקדמה.