”כחיבת זכר ונקבה“

גיליון 501 | י“ט ניסן תשע“ג | שבת חול המועד פסח

”כחיבת זכר ונקבה“

הכהן עלה בזהירות ובאיטיות המעלה המדרגות, בעוד מבטיו של הקהל שהתאסף בין המזבח וההיכל עקבו אחריו בדריכות. הוא הגיע לראש המדרגות, אל סף השער העצום של ההיכל. הוא הציץ אחורה, וחייך חיוך כממתיק סוד. לאחר מכן, בזריזות ובזהירות, הוא גלל את הפרוכת שכיסתה את הפתח. אל מול עיניהם המשתאות של הצופים התגלה אט אט תוכו של בית המקדש - הקירות מצופי הזהב, השולחן, המנורה, המזבח. הכהן קרא לעבר, תוך שהוא מצביע בידו - ” ראו! ראו את הקישוטים המעטרים את קירות ההיכל! כרובים מחובקים זה עם זה! וכך הקב“ה אוהב אתכם - כמו שאיש אוהב את אשתו!“

את הטקס הזה מתאר רב קטינא בגמרא במסכת יומא (נד ע"א) במילים כה פשוטות וכה מדהימות - ” אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן - ראו חיבתכם לפני המקום, כחיבת זכר ונקבה!“

שיר השירים - קודש הקודשים

בעז “ ה בשבת הקרובה, שבת חול המועד פסח, נקרא כמדי שנה את מגילת שיר השירים. מגילת שיר השירים קיבלה מעמד מיוחד בקרב שאר ספרי התנ"ך. רבי עקיבא אמר עליה ש"שאין כל העולם כלו כדאי כיום שנתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש, ושיר השירים קדש קדשים." (משנה, ידיים, ג ה). המגילה מתארת את הקשר העדין והמורכב שבין עם ישראל לקב “ ה בצורה של זוג אוהבים, שמתקרבים ומתרחקים, עורגים זה לזו. השאלה המבקשת שעולה היא - מדוע אנו קוראים את המגילה היפיפיה הזו בפסח?

הביאני המלך חדריו

בעלון של פרשת תרומה שאלנו מדוע הוצרך בית המקדש, שהרי כל אדם ואדם מישראל צריך להשכין שכינה בלבבו פנימה. ענינו שדרך העלייה הפיזית לבית המקדש, בתנאים מסויימים ובמידות מסויימות, כך זוכים להשכין שכינה גם בלב. כעת נוסיף עוד תשובה. בית המקדש הינו נקודת החיבור של עם ישראל, כאומה, עם הקב"ה. המקדש הוא נקודת ההתייחדות שלנו, כעם, עם הקב“ה, המקום בו עיניו של ה‘ נחות, באהבה, על בניו מקדשי שמו.

מתוך קריאה במגילת שיר השירים אנו מגלים כי המקדש איננו רק מקום בו מבטיהם של עם ישראל ומבטיו של הקב “ ה נפגשים, אלא הרבה מעבר לכך. ” משכני אחריך - נרוצה! הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך. נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך." (א, ד) בית המקדש הוא בעצם חדר האוהבים האינטימי, בו נפגשים הקב“ה ועם ישראל, הרעייה והדוד יחדיו. ” הנך יפה דודי, אף נעים, אף ערשנו רעננה“ (א, טז)

חדר המיטות

ואם נראה לכם ביטוי זה נועז ושלא במקומו - אנא עיינו בספר מלכים ב ‘ (פרק יא) סיפור על עתליה, המלכה המרושעת ששלטה בממלכת יהודה. מתוך תאוותה לשלוט היא ציוותה לרצוח את כל בניה ונכדיה! רק אחד מהם ניצל - יואש. דודתו, יהושבע, הבריחה אותו מבין הגוססים והסתירה אותו בבית המקדש, לשם ידה של עתליה לא תגיע. ובמקבילה לסיפור, בספר דברי הימים, כתוב במפורש: ”ותיקח יהושבעת בת המלך את יואש בן אחזיהו ותגנוב אתו מתוך בני המלך המומתים, ותיתן אתו ואת מינקתו בחדר המיטות... ויהי אתם בבית הא-להים“ (כב, יא –יב) ומהו אותו חדר המיטות? עונה רש"י בשם רבותיו - מדובר כאן בלא פחות מקודש הקודשים! חדר המיטות של הקב"ה ושל כנסת ישראל!

ועל כן מגילת שיר השירים, המתארת את האהבה הזו, מכונה על ידי רבי עקיבא כ"קודש הקודשים “. ובחג הפסח, בו הוציא הקב"ה את כנסת ישראל מתוך מצריים, ובו הכריז הקב"ה שבה הוא בוחר ואותה הוא אוהב, עולים כל בני ישראל לרגל אל בית ה', ושם מכריזים שזוהי אהבה הדדית! שאכן אוהבים אנו את הקב“ה כשם שאוהבת אישה את בעלה!

המאמר מבוסס על מאמר שכתב חנן פורת בספרו ”מעט מן האור - שמות“