"ירויון מדשן ביתך"

גיליון 301 | י“ב ניסן תשע“ג | פרשת צו - שבת הגדול

"ירויון מדשן ביתך"

השעה הייתה מוקדמת מאד, עוד לפני זריחת החמה. הכל ישנים. רק בבית המקדש, ניכרת תכונה. אש התמיד שבערה ללא הפסק על ראש המזבח האירה כהן יחיד ובודד, שנראה שאיננו מתחשב בשעון וקם מוקדם מוקדם.

הוא עלה בזריזות על המזבח, זהרורי אור בשערותיו מנצנצים מן המים הקרים בהם טבל לפני דקות אחדות. הוא קרב בנחישות אל שרידיה העשנים של המערכה הגדולה, בה התעכלו לאיטם השאריות של קרבנות האתמול, וחתה בעזרת מחטת הכסף הגדולה שהייתה ידו מן קרביה של ערימת האפר. את האפר הזה הוא נשא בזהירות במחתת הכסף מטה, במורד המזבח, אל פינה קטנה בה הייתה קבועה מרצפת מיוחדת שנקראה ’בית הדשן‘.

באותו הזמן בערך במאות אלפי בתי הכנסת ברחבי העולם התכנסו משכימי קום, מתפללי מנייני ה ‘ ותיקין ‘, והחלו לקרוא את ’ סדר הקרבנות ‘ הפותח את התפילה. מכל המקראות שבתורה העוסקים במגוון ובשלל הקרבנות הם קראו קטע מיוחד וספציפי מאד - "ולבש הכהן מדו בד, ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו, ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה - אל מקום טהור" (ויקרא, ו, ב - ד)

ניקיון בית ה‘

מהו ייחודה של תרומת (תרומה - מלשון הרמה) הדשן? הרי היו הסדרים קבועים לשטיפת רצפות העזרה, או הברקת המנורה. אפילו סביר להניח שהיו הסדרים יומיומיים קבועים לניקיון בית המקדש, אך מתוכם בחרה התורה להנציח עבודה האחת בלבד, ולקדש אותה, ולרומם אותה - להפוך אותה לאחת העבודות החשובות בבית המקדש, מצווה מפורשת מן התורה, שכל כולה - פינוי שאריות האפר מראש המזבח.. אם כן - מהו ייחודה? מהי חשיבותה הרבה? על פניו נראה, כפי שהיטיבו לומר הפרשנים הקלאסיים, מטרת הניקיון היא פשוטה - לנקות את המערכה הגדולה לקראת יום חדש של הקרבת קרבנות. לדוגמה נוכל להביא את דברי ספר החינוך, המונה את מצוות התורה ומפרשן: ” משורשי מצווה... להגדיל כבוד הבית ולהדרו בכל יכולתנו... ונוי הוא למזבח לפנות הדשן במקום שראוי להדליק בו האש, ועוד שהאש דולק יפה כשאין תחתיו הדשן“ (ספר החינוך, מצווה קלא)

”אנכי עפר ואפר“

אך מעבר לפשט נראה שכוונת הכתוב עמוקה הרבה יותר, שכן מצוות נוספות אנו מכירים שנועדו להדר את בית המקדש, והן הרי אינן כתובות בתורה במפורש. הרי אם כל תכליתה של המצווה היא להדר את האש ביום למחרת ולהרבות את ניקיון המזבח וודאי היינו יכולים להבין זאת מעצמנו!

את הרובד העמוק יותר חושפים שני פרשנים, כל אחד בדרך שונה ומיוחדת. נתחיל מן המוקדם - ” הכלי יקר “ - רבי שלמה אפרים מלונטשיץ. הכלי יקר לוקח את מדרש חז“ל, המפרש כי הפסוק ”זאת תורת העולה “ מדבר על אדם שחצן, שנענש באש מן השמיים. הוא מסביר על פי דרך עומק הפשט כי הרמת האפר בפתיחת היום מדריכה את האדם לנהוג בענווה ובשפלות, וכלשונו של הכלי היקר: ” אמר ” היא העולה על מוקדה “, כי מוקד אש המזבח העולה למעלה הוא כפרה על הגס רוח העולה בגדולות ונפלאות ממנו (הגאוותן). ועל כוונה זו הזכיר הרמת הדשן, כי התיקון הוא הדשן, שיאמר ” ואנכי עפר ואפר “ (בראשית, יח כז) כאברהם, ואז ירום ונשא וגבה מאד, כי כל המשפיל עצמו הקב“ה מגביהו” (כלי יקר, ויקרא, ו ג)

”לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית“

אל פירושו היקר של הכלי יקר מצטרף הרש"ר הירש. הוא מפרש את תרומת הדשן כביטוי לסגירת העבודה של יום האתמול ופתיחה ליום המתחדש הנוכחי, ובלשונו היפה: "כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן ברמיזה לעבודות יום האתמול, וזכרונן לפני ה' תמיד, כך לעומתה הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום מתחדשת ההתחייבות לשמור לעשות ולקיים כל מה שנצטווינו עליו. תהי נא מדי יום ויום חובתנו לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה, ועלינו לשקוד ולהזדרז בכל מאודנו לקיים המצוות, ומצווה שקיימנוה בעבר - אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום מתוך אותה שמחה - כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה."

ואם נשים לב נראה כי התורה טומנת במצוות תרומת הדשן רובד נוסף, גובהה מעל גבוהה. מדוע התורה, בבואה לעסוק באפר המזבח, מכנה אותו בשם דשן? מדוע היא אינה אומרת ’ אפר ‘? האפר, כפי שאנו רואים היטב בפרשת פרה אדומה, הוא המוות והחידלון הכי סופיים. לאחר השריפה דבר לא נותר מלבד אפר ואבק. לעומת זאת, הדשן, המשמש לזיבול ודישון האדמה, הוא התחלה של חיים חדשים ופריחה חדשה. הוא הקרקע לצמיחה המוחדשת.

וזאת מבקשת התורה ללמדנו, כי דווקא הנמוך והשפל, ודווקא עבודת הניקיון הנראית על פניה בזויה - היא זו שפותחת את סדר היום בבית המקדש, היא זו המכוונת אותנו לשפלות קומה וענווה, היא זו המדריכה אותו כיצד לעזוב את יום האתמול מאחורינו להביט לעבר הזריחה ויום המחר מחדש. ויום יום, בקוראנו את פרשת תרומת הדשן ונתפלל נזכור "ירוין מדשן ביתך, ונחל עדניך תשקם, כי עמך מקור חיים - באורך נראה אור!" (תהילים, לו, ט - י)