כנס עיר עמים: רצה לקלל ויצא מברך

הדין, ההר, ומה עושים כשהמסר לא עבר???
דיווח מכנס שאיכשהו התהפך על יוצריו...

 מאת: ארנון סגל / עולם קטן



בתנועת השמאל הקיצוני 'עיר עמים' יעדיפו כנראה לשכוח את הכנס שקיימה התנועה ביום ראשון השבוע במשכנות שאננים בבירה. המסקנה שיצאה משם פשוט איננה תואמת את המסר שמנסה הארגון להנחיל כבר שנים.

 רצו לקלל ויצאו מברכים:
 הזמנה לכנס עיר עמים במשכנות שאננים



די לראות את כותרת הידיעה שדיווחה על הכנס באתר 'קרן אל–אקצה' מיסודו של ראאד סלאח, בכדי להבין שמשהו בתכניות הראשוניות של ראשי 'עיר עמים', שמאל דה–לה–שמאל, השתבש לגמרי. "קונצנזוס ישראלי על זכותם של יהודים להתפלל באל–אקצה", טענה הכותרת הערבית. ובגוף הכתבה ההיא: "המשתתפים בכנס היו תמימי דעים בדבר זכותם של יהודים להתפלל במסגד אל–אקצה... היה ברור שהקונצנזוס של המגזרים השונים בחברה ישראלית מכיר בזכותם של יהודים להתפלל שם".

לא ברור איך זה קרה להם. הכנס 'הדין וההר' של עיר עמים התקיים לציון הוצאתו לאור של דו"ח בשם 'קשר מסוכן - דינמיקת ההתעצמות של תנועות המקדש בישראל ומשמעויותיה'. בתוככי הדו"ח נכתב: "לפני עשרים שנה היו ארגונים אלו בשוליים הסהרוריים של המפה הפוליטית או הדתית, אולם מאז שנת 2000 הם תופסים מקום מכובד בזרם המרכזי של הימין ונהנים מקשרים הדוקים עם רשויות מדינת ישראל". הדו"ח טען גם שהמדינה תומכת תקציבית בתנועות המקדש ובעצם מעודדת מאחורי הקלעים את דחיקת המוסלמים מההר.
פעילי המקדש קראו את הדו"ח והסמיקו.



הם בכלל לא ידעו שהם כאלה. קשריהם עם השלטון מתמצים בדרך כלל במפגש בבתי המשפט או במגרש הרוסים לאחר מעצרם הכרוני של הראשונים בעוון תפילה על ההר. כמה מאנשי המטה המשותף לתנועות המקדש נהרו ביום ראשון השבוע לכנס המדובר רק בשביל לשאוב ממנו עידוד. בשטח הם הרי מרגישים קטנים וחלשים מול הממסד שמונע מהם למלמל בהר, להשתחוות בו בפישוט ידיים ורגליים (מצווה ייחודית להר) או אפילו להניף בו את דגל ישראל, אבל בכנס הם חשו לראשונה רבי עצמה ויכולי–כול. מחמאות שוגרו לעברנו שם בסיטונאות, מאדירות את כוחנו הרבה מעבר למה שהיה נדמה לנו עד עתה כאמתי. "רגע, אל תגזימו", כמעט צעקתי שם. הרי אני יודע כמה מועט מספר היהודים הפוקדים את הר הבית ועד כמה מתנכר היחס כלפי אלו החולמים על חידוש עבודת המקדש בימינו - אפילו בתוככי הציבור הדתי–לאומי.

אין ספק: 'עיר עמים' טעתה בגדול כשבחרה להביא לבמה את דובר המטה המשותף של תנועות המקדש, יהודה גליק. אולי חשבו שם בטעות שגליק יצדיק את התדמית ההזויה שנוטים לייחס במחוזות ההם למוקירי המקדש בימינו, אבל גליק לימד אותם שיעור בתקשורת, וזכה למחיאות כפיים ממאתיים הנוכחים הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות מקהל פרו–פלשתיני שכזה.

גליק נזף בארגוני השמאל לזכויות האדם, וטען שלוחם זכויות אדם אמתי נבחן בכך שהוא מגן גם על זכויותיהם של אלו שאיננו מסכים עמם. גליק סיפר שכאשר נעצר בשייח' ג'ראח מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד, יצא גליק במכתב תמיכה בו אף שהסתייג ממטרותיו של אלעד.

"אני מבקש שתיתנו בי אמון שאינני מגיע להר הבית בכדי לדחוף את האצבע שלי בעין של מישהו", הפציר גליק בנוכחים וזכה שוב למחיאות כפיים. "חיפשתי ולא מצאתי בשום מקור יהודי לא את קדושת אומן ולא את מערת המכפלה ולא את קבר רשב"י. רק את בית המקדש. אם אני לוקח את התנ"ך ומוציא מתוכו את הפסוקים העוסקים בהר הבית ובמקדש, הספר יצטמצם בחמישים אחוזים. אין נושא כה מרכזי בתולדות ישראל כמו המקדש, כה מפורט, כה נוגע לנו".

 רצו לקלל ויצאו מברכים:
 כנס עיר עמים במשכנות שאננים

'החלקה' נוספת מבחינת המארגנים הייתה הזמנתה של ראש ארגון 'קולך' הפמיניסטי–דתי, חנה קהת. מבלי משים הביכה נציגת 'קולך' את המארחים, בתוכם גם את נשות הכותל (שמשום מה נכחו באולם בהרכב מלא כמעט, וניכר שחוג המשתתפים הזה הוא למעשה ביתן האידאולוגי), לאחר שגזרה גזרה שווה בין המאבק על זכות התפילה בכותל לבין חופש הפולחן בהר הבית.

קהת סיפרה על עלייתה להר: "הייתה חוויה קשה מאוד. לא האמנתי שזה יהיה כל כך משפיל כאישה, כמעט בגדר הטרדה מינית. הווקף משפיל נשים בצורה שאפילו החרדים בכותל לא משפילים. המדינה הפקירה את הכותל והפקירה את הר הבית. את הכותל היא הפכה לשטיבל חרדי ואת הר הבית היא נתנה לאנשי ווקף קיצוניים. גם אני רציתי לומר בהר פרק תהילים, ולא יכולתי. זה היה בלתי נסבל שעומד לידי כל הזמן מישהו ומאיים עלי אם אעז למלמל איזושהי תפילה. לא ייאמן שזה קורה במדינת ישראל".

סגנית יושבת ראש נשות הכותל, בתיה קלוש, נזעקה מיד אחרי קהת להבהיר ש"בעניין הר הבית אין לנו עמדה לכאן או לכאן", אבל למיטב התרשמותי זה כבר היה מאוחר מדי מבחינת הקהל. ניסיון האבחנה בין לוחמי חופש לגיטימיים ללוחמי חופש שאינם כאלו לא ממש שִכנע אותו.

אחר כך עוד הוסיף עיתונאי 'הארץ' דני רובינשטיין לתקוף את יהודה גליק ולטעון שדבריו יובילו את שומעי לקחו לנסות להחריב את מסגד אל–אקצה, והמנחה, פרופ' מנחם קליין מאוניברסיטת בר–אילן, יהודי חובש כיפה אך גם ממובילי יזמת ז'נבה, חש כנראה מוכרח להזכיר בסיכום הערב את עיקר האמונה: "זה בעצם לא שלנו. זה שטח כבוש". וכמובן גם: "אין מקום ביהדות המודרנית לפולחן בית המקדש. זו הידרדרות אחורה למקומות שברוך ה' נחלצנו מהם כיהדות". והפטיר שעצם הדרישה היהודית להתפלל במקום הנתון בלב מחלוקת הוא "מתכון לבעיות". נו טוב, הוא פשוט לא הצליח להתאפק.