שוויון דתי או נקודתי

בעוד המוסלמים זוכים לחופש פולחן מלא, על היהודים נאסר להתפלל בהר הבית. הכניעה לאיום המוסלמי דוחה את הסיכוי לחיות יחד בכבוד

מאת: ד''ר אמיר שני/ nrg  מעריב

יהודים חרדים בהר הבית: המשטרה אוסרת עליהם להתפלל

ימי בין המצרים, המציינים את חורבן בתי המקדש, מהווים הזדמנות לדון בחופש הדת בישראל.

חופש הדת, הפולחן והמצפון הוא אחד מעקרונות החירות המרכזיים והוא מקבל מקום של כבוד בכל חוקה דמוקרטית וליברלית. בין היתר, חופש דת פירושו זכותו של כל אדם לדבוק בדתו ובאמונתו ולקיים את הטקסים, התפילות והמנהגים המתחייבים מדתו ללא הפרעה.

בהיעדר חוקה או חוק יסוד מפורש בנושא, בישראל חופש הדת והמצפון מעוגן במגילת העצמאות. נציגי המדינה נוהגים להתהדר בחופש פולחן מלא לכל הדתות במקומות הקדושים, אך אינם מדייקים דווקא ביחס למקום הקדוש ביותר על פי המסורת היהודית - הר הבית, מקום משכן בית המקדש הראשון והשני.

למרבה האבסורד, זכותם של יהודים לחופש פולחן על הר הבית מופרת מדי יום ביומו. בהר הבית - המצוי תחת ריבונות ישראלית רשמית, אך מנוהל בפועל על ידי משרד הוואקף הירדני - נאסר על יהודים להתפלל, להשתחוות, לקרוע קריעה או אפילו להתנועע. קיפוח זה של חופש הדת והפולחן מעלה תהיות רבות, כפי שמציין העיתונאי קלמן ליבסקינד: "אם לערבים מותר להתפלל בכל מקום ברחבי המדינה, החל במסגד שלהם וכלה במדרכה שליד הבית שלי בעת ההפסקה מעבודתם אצל השכן - אז איך זה שרק עלינו, היהודים, חלים כללים אחרים, מחמירים יותר?"

המפרים את הנהלים המפלים בהר הבית מורחקים ואף נעצרים על ידי המשטרה, והכל בשם "שלום הציבור". אכן , יש חשש שתפילות יהודים על הר הבית יביאו להתפרעויות מצד מוסלמים, אבל אין בכך עילה למניעת חופש הפולחן במדינה דמוקרטית. תמוהות במיוחד תגובות של פוליטיקאים שמגנים בלהט על חופש הדת של מיעוטים, אך מצדיקים - במרומז או במפורש - את אפליית היהודים על הר הבית.

החשש הפתולוגי

ח"כ מיכל רוזין (מרצ), אשר נאבקת על זכותן המוצדקת של נשות הכותל להתעטף בטלית ולהתפלל כרצונן ברחבת הכותל המערבי, נשמעה הרבה פחות נחרצת ביחס לזכות יהודים להתפלל בהר הבית כשטענה כי "סוגיית הר הבית תבוא לפתרונה רק מתוך הסכם שלום שיכיר באזור האגן הקדוש כמקום מקודש לשלוש הדתות ובכך יאפשר לכלל הדתות לקיים את אמונתן באופן הראוי ביותר". כלומר, כשיבוא המשיח נקיים את עקרון חופש הדת והפולחן. עד אז - העיקרון הזה שמור רק למוסלמים ולפמיניסטיות.

מכעיסה לא פחות בפרשת הר הבית היא ההתייחסות המתנשאת - הכמעט גזענית - כלפי המוסלמים עצמם. החשש הפתולוגי לפגוע ברגישויות המוסלמים לא נובע מתוך כבוד לאסלאם, אלא מחוסר אמון מוחלט ביכולת או בנכונות המוסלמים לחיות בשלום בדו-קיום דתי. מכיוון שאין סיכוי להבנה ולהתנהגות רציונלית ומכבדת מצדם, יש להיכנע לכל גחמה ואיום מצדם, גם אם מדובר באיסור על יהודים לממש את חופש הדת שלהם.

הפטור המוסרי המוענק למוסלמים עבור כל עוולה שהם מבצעים לא רק שדוחה את הסיכוי לחיות בשלום מתוך כבוד הדדי בעתיד, אלא גם פוגע בהווה בעקרונות החירות שעליהם נוסדה המדינה ושלפיהם ראוי לחיות בה כיום ובעתיד.

הכותב הוא חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה