לשוב בתשובה - בלי עבר!

גיליון 421 | י“א אלול תשע“ג | פרשת כי תצא

לשוב בתשובה - בלי עבר!

בצעדים מהוססים היא נכנסה לאט לאט בדלת העץ המעוטר בציורים של נשרים ואיילות. הדלת הייתה קטנה ויפה, והובילה לחדר קטן מרוהט בכבדות. חי“ת של מושבים מרופדים פנתה לכיוון במה נמוכה, אשר מולה עמד ארון קטן. בית כנסת ספרדי פשוט. בבית הכנסת ישבה קבוצת נשים, ועל יד ארון הקודש עמדה הרבנית - אישה נמוכה, ספרדייה וחייכנית. היא הזמינה בתנועת יד חמימה את האורחת להצרף לנשים בפנים, ובהיסוס קיבלה האורחת את הזמנתה. היא הרגישה ניגוד עז בקרבה. העולם ממנו היא באה כל כך שונה, כל כך סותר. היא סידרה את כיסוי הראש החדש והלא -נח על ראשה, ופתאום נזכרה כיצד הגיעה לידה אותה מטפחת יפה. זו מתנה מהבוס שלה במקום עבודתה הקודם - קולנוע ידוע במרכז תל אביב, שלא שמר על כשרות, צניעות או שבת. היא הרגישה כאילו המטפחת על ראשה בוער - צועקת לכולם: תראו מאיפה הגעתי! תראו על יד מי אתן יושבות!

פרשתנו עמוסה דינים והכלות, קלים כחמורים. בתוכם נמצא עוד פרט הלכתי מעולם הקרבנות, פרט לכאורה שולי ולא מהותי: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' א-להיך לכל נדר, כי תועבת ה' א-להיך גם שניהם" _{(דברים, כג יט)} התורה אוסרת להביא לבית המקדש קרבנות שנתנו כתשלום עבור שירותי זנות, או כסחר חליפין בעבור כלב. זאת אמרת - אם נתתי לאדם כלב, ובתמורה הוא נתן לי שה - השה פסול לקרבן במקדש. הלכות רבות מקופלות בפסוק קטן זה, וחז“ל מתחבטים רבות בגדרים של האיסורים הללו ובתנאיהם. אנו ניצבים מול הפסוק, ותוהים - מדוע הייתה צריכה התורה להזכיר פרט כה שולי, ולציין כי הוא תועבה?

מחיר הכלב האכזר

כדי להעמיק בתוך הפסוק עלינו לקרוא את אשר מבקש להגיד לנו התורה בין השורות. ראשית עלינו להבין מה בעייתי בכבש שהוחלף בכלב, ומה הקשר בינו לבין התשלום לזונה. המפרשים השונים מציינים כי כלב היא חיה מבוזה, ולכן הבאת תחליפה למקדש זו דרך בזיון. בין הפירושים השונים, הדומים זה לזה, מנצנץ הרמב“ן, המביא פירוש יפיפה, הקרוב לדרך המציאות: "ענין מחיר כלב בעבור כי הצדים בכלבים ושומרי החומות יגדלו כלבים עזי נפש, מזיקים את הרבים... וכן המנהג עד היום בפרשים אנשי הציד" למי באותה התקופה היו כלבים? מי באותה התקופה שכר בכלבים תמורת כבשים? ודאי שמדובר פה באנשים שגידלו לכלבים לצורך שמירה או התקפה. אנשים שכאלו הם ללא ספק אנשים אלימים, המתפרנסים משפיכות דמים. דוגמאות לכך ניתן למצוא באצילי ימי הביניים, שהיו מגדלים כלבים מיוחדים על מנת לשסות אותם בחיות בר בעת מסעות ציד לשם הנאה ושעשוע, וקצרה הדרך לשיסוי הכלבים באנשים.

לא ניתן לגיטימציה לחוטאים!

קווי דמיון נפרשים פתאום בין מחיר הכלב, אשר ניתן כתשלום לאדם שמקצועו בשפיכות דמים ואכזריות, לבין זונה, שמשלח ידה הוא גילוי העריות וזנות. התורה מכריז כי בעלי חיים שכאלו, אשר שימשו כתשלום עבוד חטא, אינם יכולים לעלות כקרבן. קבלת קרבנות שכאלו נותנת לגיטימציה לעיסוקים המפוקפקים הללו, או כפי שאומר בצורה בהירה הרמב“ן: ”לכך אסרה תורה אתנן לכל נדר, כי עתה יוסיפו לחטוא!“

אך דווקא מכאן מבצבצת שאלה נוספת, חזקה עד מאד. כיצד ידעו הכהנים בבית המקדש איזה קרבן הוא אתנן זונה או מחיר כלב? הן על הנכנסים למקדש לא הוטל למלא שאלון העוסק במקור הקרבן או בעבודתו של המקריב! כיצד ניתן לאסור הקרבה על המזבח של דבר, שאין לכהן כל דרך לדעת אם הוא אסור או מותר? שאלה נוספת שמבצבצת היא למה שתביא הזונה או יביא מגדל הכלבים נדר למקדש? הרי אדם שמשלח ידו הוא בחטא גמור לא ירגיש כל צורך לנדור לבית המקדש קרבן כחרטה על מקור פרנסתו או על כל דבר אחר. הוא חוטא במהותו, ומצדו יכולה עבודת הקרבנות ללכת לכל הרוחות! ועוד שאלה - למה שיחליף מגדל הכלבים כבש תמורת כלב? הן הוא איננו רועה צאן, ועיסוקו הוא בכלבים, ולא בכבשים!

לשוב בתשובה - בלי העבר

נראה שהתורה מדברת כאן על בעל תשובה. הזונה שחדלה לאחר כל השנים לעסוק בזנות, או מגדל הכלבים שסגר את העסק. כחלק מתהליך התשובה מגיע החוטא לבית המקדש ומביא קרבן, כפרה על חטאיו הרעים. כאן מלמדת אותנו התורה שיעור גדול לבעלי התשובה - את חטאי העבר יש לנטוש לחלוטין, ואין כל אפשרות ליהנות מהם או להרוויח מהם! הזונה בדימוס יודעת בינה לבינה כי הכבש אותו היא מובילה כעת למזבח ניתן כתשלום מלקוח, ורק היא יכולה לבחור אם להביא אותו כקרבן או לא. חלק מתהליך התשובה שלה, מלמדת התורה, הוא לעזוב את רווחי העבר, את התשלום על החטא. לפתוח דף חדש לגמרי. מגדל הכלבים שחיסל את העסק צריך לדעת – את הכלבים הוא לא מחליף בכבשים, אפילו אם ייעודם הסופי הוא למקדש!

אנו ניצבים כעת בפתח אלול, חודש התשובה, ונותנים ליבנו על מעשינו הרעים. לב יודע מרת נפשו, במה חטא ובמה לא, ואת צפונות הלב לא ידע אחר מלבד בוחן הלבבות. על המבקשים לשוב בתשובה לדעת כי את חטאי העבר הם צריכים לעזוב לגמרי, ללא כל אחיזה, אפילו לצורך של קדושה, ואפילו לצורך של תשובה!

שנזכה לטהר ליבנו, ולעבוד את ה‘ באמת ובתמימות.