גיליון 321 | ד‘ אלול תשע“ג | פרשת שופטים
לאחר שהעתירה לבית המשפט המחוזי התעכבה בשל סיבוכים וקשיים משפטיים הוחלט להעביר אותה לבית המשפט העליון בירושלים. פירושו של דבר שעל התובע ועל הנתבע לעלות לעיר הקודש, ושם לעמוד לדין לפני הרכב גדול במיוחד של שופטים. העלייה לבית המשפט העליון לא דרשה אך ורק הכנות משפטיות ומנטליות, אלא גם היטהרות מטומאת מת וטבילה במקווה. מלבד זאת על בעלי הדין גם להביא קרבנות ראיה. הפרוצדורה המשפטית חייבה כניסה לבית המקדש הצמוד, דבר שהוסיף למערכת החוק והצדק פן מחייב של פולחן דתי.
מקום מושב בית המשפט העליון
בפרשת שופטים אנו נפגשים מול המערכת המשפטית שמציגה התורה. המערכת הזו מורכבת מבתי דין שמפוזרים בכל יישוב ועיר, ובית משפט מרכזי וגדול במיוחד, שבתקופת המשנה יקבל את הכינוי ” סנהדרין הגדולה “, שיושב בצמוד ל “מקום אשר יבחר ה‘” - בית המקדש. התורה מדגישה לפנינו בצורה מיוחדת - חזור והדגש, כי מיקומו של בית הדין הגדול הוא זה שנותן לו את התוקף המחייב על כל אדם ואדם מישראל. מיד מתעוררת בליבנו השאלה - מדוע?
השאלה אף מתחדדת כאשר אנו מקבילים את המערכת המשפטית הזו למערכת שהנהיג משה בעצת יתרו במדבר ארבעים שנה. התהליך המשפטי במדבר התווה דרך לפיה המקרים הפשוטים היו נפטרים אצל ”שרי האלפים“ - השופטים הנמוכים יותר, וככל שהמקרה היה סבוך יותר הוא הגיע לפני שופטים ברמה גבוה יותר - שרי מאות, שרי עשרות. המקרים הקשים ביותר הובאו לפני משה רבנו, ואצלו היו נפתרות כל השאלות. בהקבלה למערכת המשפטית שמוצגת בפרשתנו אנו רואים כי הסנהדרין אשר על יד בית המקדש שווה למשה רבנו! מה השוואה זו מלמדת אותנו? ומה הקשר בין משה רבנו - האדם, לבין בית המקדש - המקום, בנתינת הסמכות והכוח המשפטי?
ארכיון המשפט וכן של נבואה
לשאלות שהצבנו כעת ניתן לענות בשתי תשובות. הראשונה היא שאצל משה רבנו הצטבר ידע רב - בתורה, במשפט, בחוקי הא-ל. ידע זה הביא לכך שכל שאלה שהוא נתקל בה הגיע לידי פתרון. מתוך כך ניתן להבין כי הסנהדרין הגדולה מתייחדת במעין ”ארכיון המשפט העברי“, מקור עצום של ידע, שהפך את הסנהדרין הגדולה לסמכות העליונה בבעיות משפטיות. התשובה השנייה היא שמשה רבנו היה אדון הנביאים, אדם בקשר ישיר עם א-להים. הקשר הזה הביא לכך שבכל בעיה שבה ניתקל הוא היה יכול לפנות לקב“ה, אשר היה עונה לו ישירות. דוגמא לכך אנו מוצאים בפרשת בנות צלופחד, שם אנו רואים כיצד פונה משה לה ‘ בבקשת תשובה. אם כן - הקרבה של הסנהדרין לבית המקדש הביאה לקשר בין הדיינים והחכמים לבין ה‘, מה שהביא לפתרון ללא עוררין של כל שאלה שהובאה לפניהם.
שתי התשובות הללו, יפות וטובות ככל שיהיו, אינן עונות על השאלה מדוע נבחר מקום המקדש למקום שכינת בית המשפט העליון. שהרי ארכיון משפטי ניתן להקים בכל מקום, ונבואה איננה משמשת בבית הדין (לא ניכנס לסוגיית ”לא בשמיים היא“ ו“תנורו של עכנאי“, אך וודאי הוא שלאחר משה לא היה נביא משמש כשופט או פוסק הלכה), מה גם שניתן להתנבא בכל מקום, ואין צורך דווקא בבית המקדש.
עיר הצדק, קריה נאמנה
בלב הפרשה הסוערת והוויכוח בין ה‘ לאברהם בדבר החרבת סדום חושף הקב“ה את הסיבה לבחירה באברהם ובזרעו: "כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' - לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית, יט, יח) ה‘ בוחר באברהם מפני דרך הצדק והמשפט בה הוא הולך ובה הוא נוהג. גם בנביאים - נביאי החורבן ונביאי הגאולה - חוזר יסוד בסיסי זה. דין אמת, משפט הוגן, צדק חברתי - זה רצונו של ריבון העולמים. ייסוד חברה מתוקנת והוגנת, בה צדק, משפט, שלום ואחווה שוררים בלב כל. "ענן וערפל סביביו, צדק ומשפט מכון כסאו" (תהילים, צז, ב) ובסיס היסוד הזה, אבן התשתית שלו, ניצבת בירושלים - עיר ה‘: "כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד" (תהילים, קכב, ה).
זאת אומרת - מהותה של העיר ירושלים, המשתקפת במספר רב של שמותיה היא עיר הצדק, קריה נאמנה, משכן החוק והמשפט. ירושלים, ובית המקדש אשר במרכזה, אינה אך ורק מעוז רוחני או מרכז לעבודת ה ‘, אלא גם מוקד של צדק חברתי, דין בין אדם לחברו. מהות זו, של צדק ומשפט, היא דרכו של ה‘, היא מכון כסאו והיא רצונו. ועל כן ניצבת הסנהדרין הגדולה, בית המשפט העליון, דווקא בסמוך לבית המקדש.
בימים אלו, בהן נשמעות קריאות ”צדק חברתי“ במחוזותינו ובערי א-להינו אנו נדרשים להצטרף אליהן ולצעוק אותן בעוז, ולא לעמוד מן הצד בחיבוק ידיים ובשתיקה, שכן - "ציון - במשפט תפדה, ושביה בצדקה" (ישעיה, א, כז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה