והשתחוו לה' בהר הקודש
מאת: בנימין קוסובסקי, ערב יוה"כ תשע"ד
 |
| משתחווים במקדש |
מחשבות אלו עוררו אותי לחשוב מה עתיד להיות כאן ביום קדוש זה. מה חלקנו בו ביום הכיפורים כאשר הוא בבניינו. שהרי עליה לרגל אין, קרבנות פרטיים גם כן לא, ואפילו הכוהנים לא עובדים, אלא הכהן הגדול בעצמו.
מקומו של הציבור מוזכר בקצרה במשנה – "והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש... כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו".
משתחוים. בפישוט ידיים ורגלים.
הביטוי הגדול ביותר להתבטלות למלך היא השתחוויה להדום רגליו. וכמו שקורא המשורר: "רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להדום רגליו".
בבית המקדש לא רק אומרים בפה שה' הוא המלך, אלא גם מקיימים בגוף – והמעשה משמעותי יותר מהדיבור.
ההשתחויה היא מהמיוחדות שבעבודות המקדש. מאחר שרובנו איננו כהנים, הביטוי המעשי העיקרי של עבודתנו במקדש היא ההשתחוויה. וכך מתואר במסכת שקלים (פ"ו, בדילוג): "שלש עשרה השתחויות היו במקדש, והיכן היו משתחוים כנגד שלשה עשר שערים". 1
להשתחוויה ביטוי רב בפסוקי התנ"ך. להמחשת העניין, ראו את הפסוקים שאומרים האשכנזים לפני הסליחות – מחציתם עוסקים בהשתחוויה לה'.
הרמב"ם בהגדרת מצוות התפילה מביא את המדרש "ואותו תעבוד, עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו", ומבאר "כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו" (עשה ה').
הרמב"ן הסובר שהתפילה אינה מצוות עשה, סובר שעבודתנו במקדש היא "בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה שם" (בהשגות).
מה חשיבותה הגדולה של השתחוויה? ננסה להבין את עבודת הנפש המיוחדת הזו.
השתחוויה היא בפישוט ידיים ורגלים, "עד שנמצא מוטל על פניו ארצה" (הל' תפילה פ"ה). כלומר שטוח לגמרי, כאשר הפנים דבוקות לקרקע, והידיים והרגליים פשוטות לצדדים. במצב כזה אני מרגיש מבוטל לגמרי לקב"ה. אין אני. ביטול מוחלט.
כל אחד מאיתנו למד בספרי המוסר על יראת הרוממות, ובשכלנו זה די ברור. אבל עבודת ה' היא בהרגשה – צריך להרגיש את הביטול לה', ואף לקיימו בגופנו. לחיות ולחוות את הביטול.
ההשתחוויה היא דרך מופלאה לזה.
ההסבר המועט שלי לא יכול להעביר את החוויה למי שלא ניסה – צריך פשוט לנסות.
כך מתאר זאת השפת אמת: "וידוע שהשתחויה היא ביטול המהות, והיינו שביטלו את עצמם לשרשם". ור' צדוק כתב: "ועל ידי זה מגיעין להתדבקות השורש למעלה מתפיסת שכל האדם".
קשורים הדברים לעבודת הקרבנות, עליהן כבר דיברנו. וכך כותב ר' צדוק במקום אחר: האדם צריך למסור נפשו להשם יתברך, שאם אינו כרצון השי"ת אז מוסכם אצלו לילך מן העולם... וזה ענין נפילת אפים אחר כל תפילה, ואיתא בזהר ריש פרשת קרח כי נפילת אפים הוא מסירת עצמו למיתה...
כפי שמזכיר ר' צדוק, נפילת אפים היא לא דווקא במקדש. עושים את זה בכל תפילה. ואכן הרמב"ם מונה את השתחוויה בפישוט ידיים ורגלים כאחד משמונת היסודות של התפילה (הל' תפילה פ"ה).
זו עבודה שחשוב לתרגל אותה, ועי"כ להגיע לדרגות ביטול גבוהות. כמו שכתב רבי צבי מזידיטשוב: אין לך מובחר העת להתבודדות כי אם בשעה זו אחר חצות הלילה, לעמוד ולבקש על נפשו האומללה... וידבר מעל ליבו כעבד לפני רבו בפישוט ידיים ורגליים בדברים רכים לאמור, כבן לפני אביו...
במקדש יש ייחודיות להשתחוויה מכיוון שנעשית ישירות על רצפת אבנים, שלא כמו בגבולין. השתחוויה על הקרקע באופן ישיר בלי מחיצות, מגדילה את עוצמת הביטול.
מיוחד הוא יום הכיפורים שהכהנים והעם נופלים על פניהם בזמן הזכרת השם המפורש, ומוסיפים ומברכים "שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בכל יום היו הכהנים מזכירים את השם המפורש בברכם את העם, אך העם לא היו נופלים על פניהם.
רב האי גאון מבאר שביום הכיפורים היה הכהן מזכיר שם בן מ"ב, שלא כבכל יום אשר היו מזכירים רק שם בן ד' אותיות. ביום הכיפורים, "בהיותו קרוב", היה בבית המקדש גילוי שכינה גדול יותר מאשר בכל השנה, ובהתאם לכך העם נדרש לקיים בגופו ביטול גדול יותר לקב"ה. 2 זו גם הסיבה לגילויים המיוחדים שהיו לכהנים הגדולים ביום זה. 3 זוהי עבודה ציבורית שבמקדש. הקהל יחד מברך את שם כבודו, בהשתחוויה.
ביום הכיפורים השנה הר הבית עומד שומם. ואנחנו בבית הכנסת, ננסה להמחיש מעט את עבודת הכהן הגדול לה אנו מצפים. התרגול של ההשתחוויה יכולה לתת לנו קצת תחושה והבנה של עבודתנו הציבורית במקדש. כחלק מהשתוקקותנו לבניין הבית מן הראוי לחדש את ההשתחוויה בבית הכנסת.
ולסיום נביא את דברי חז"ל במדרש (בר"ר נו, ג): אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם.
ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד') ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו.
התורה לא ניתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות כ"ד) והשתחויתם מרחוק.
חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמואל א' א') וישתחוו שם לה'.
הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כ"ז) והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים.
בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צ"ט) רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו.
המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם צ"ה) באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו.
1 ביטוי יפה לזה בהל' ביאת מקדש (ב,ד). נאסרה ביאה ריקנית למקדש, אך אם הכהן משתחווה שם אין זו עוד ביאה ריקנית. תפילה לא תועיל לזה, אך השתחוויה תועיל.
2 גבורת ארי יומא סו ע"א. וראה ברמ"ק עבודת יוה"כ, שהסביר את השינוי בהזכרת השם באופן אחר, אבל לענייננו העקרון דומה. וראה גם צי"א טו,טז.
3 הגילוי לר' ישמעאל בן אלישע (ברכות ז ע"א), וכן הגילויים ליוחנן כה"ג ולשמעון הצדיק (סוטה לג ע"א) היו ביוה"כ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה