למה דווקא אייל?

עקידת יצחק הפכה לסמל הניסיונות שניסה הקב"ה את אברהם. אבל מדוע זימן הקב"ה לאברהם אבינו איל? למה דוקא איל ולא חיה או בהמה אחרת?

מאת: רבקה שמעון

עקידת יצחק בהר המוריה באדיבות מכון המקדש

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל, אַחַר, נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו; וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל, וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. (בראשית כ"ב, י"ג)

ה' ניסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות אך עקידת יצחק הפכה לסמל ומודל לניסיון באהבת ה' ובאמונה בו גם בקרב עמי העולם ורישומה ניכר אצל גדולי הציירים והסופרים. לכאורה די היה בניסיון ופרסומו. למה זימן הקב"ה לאברהם אבינו איל? למה דוקא איל ולא חיה או בהמה אחרת?

הרמב"ן בפרושו על השם 'מוריה' מביא את פרקי דרבי אליעזר שאומר:" באצבע הראה הקב"ה לאברהם אבינו את המזבח אמר לו זהו המזבח שהיה אדם הראשון מקריב מקדם הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו."..ושם מוריה עשאו מן  מורא ששם יראו האלוהים ויעבדו לפניו...ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם..."

כלומר, האיל הוא בעצם מתנה לנו, בניו של אברהם אבינו, שכל פעם שנקריב קרבנות במקדש בהר המוריה זכות העקידה תעמוד לנו כאילו השתתפנו בה.

בימינו קשה לנו להבין את הטעם בקרבנות. אמנם פשוט לנו לערוך מנגלים בטבע, אבל רובנו לא עדים לתהליך השחיטה, מראה הדם והקרבת קרבנות נתפסת בעינינו פרימיטיבית. לפי פירושו של הרמב"ן, בהעדר הקרבת קרבנות במקדש אנו מחמיצים מהות יסודית בעבודת ה' , שאותה קבלנו מניסיון העקידה.

הכלי יקר מסביר שהבחירה בבהמות בעלות קרניים היא לא מקרית. האדם החוטא כביכול זוקף קרן מזדקרת כלפי הקב"ה וכלפי החברה.לכן הבהמות המוקרבות במקדש הן בעלות שתי קרניים לימין ולשמאל. אם האדם נושא משרה ציבורית חשובה, כוחו להזיק גדול וחטאו כלפי שמיא גדול ואז הוא יקריב שור או פר. אם האדם הוא עני, חסר אמצעים, המסוגלות שלו להיזק חברתי קטנה ולכן הוא יביא קרבן מן העוף כי גם בכנפיים אפשר להזיק אך בצורה פחותה. אדם הראשון הקריב שור בעל קרן אחת מזדקרת במצחו כי חטאו היה רק כלפי ריבונו של עולם, בעוד שלעתיד לבוא רוב האנשים יקריבו תמיד מהבהמות בעלות שתי הקרניים, כשב, או עז. התמונה של האיל נאחז בסבך בקרניו היא המודל של החוטא. האדם החוטא מסתבך בקרניו, לימין או לשמאל. מה גורם לו לחטוא? אותו חטא של אדם הראשון באכילה מהעץ, מעץ הדעת. 

אברהם אבינו, כשהוא מקריב את האיל, מביע את תשוקתו להתקרב לה'. אהבת ה' שלו גדולה כל כך שהוא היה מוכן להקריב את בנו כי ה' ציווה אותו. ריבונו של עולם השאיר לנו מודל להתקרבות אליו.בעקידת יצחק וקורבן האיל שהיה תחליף ליצחק אבינו ה' נתן לנו מודל לכפרת עוונות. זוהי ירושה מיוחדת עבורנו, בניו של אברהם, להוכיח אהבת ה' ולכפר על חטאינו שמסבכים אותנו בסבך.

היום, כשהר המוריה בידינו, וממשלת ישראל היא ממשלה חזקה ועצמאית, אך פלא הוא שאין אנו מזדרזים ללכת בדרכו של אברהם אבינו. במקום להקריב בעלי קרנים על המזבח, אנו מסתבכים בסבך הפוליטי והפלפולים הרגילים ומתפתלים בתירוצים שונים, כאילו לא ראינו את הענן קשור להר וכאילו התכחשנו למסורת אבותינו שאנו קוראים עליהם בבית הכנסת בקריאת התורה כל שנה.

המאמר מוקדש לקומץ המעטים שהתהלכו לאחרונה על הר הבית, הר המוריה, והביעו את אהבתם לה' וכמיהתם למקדש בגלוי וללא מורא, הולכים בדרכו של אברהם אבינו.

פורסם לראשונה באתר כיפה