זה היה עוד יום חפירות שגרתי לארכיאולוגית ד"ר אילת מזר, ואז היא מצאה אוצר: מטבע זהב מהתקופה הביזנטית עם ריקוע של מנורה, שופר וספר תורה. בראיון מיוחד מסבירה מזר את משמעויות הגילוי שקושרות יהודים לירושלים כבר במאה השביעית, מספרת על שיחת הטלפון שקיבלה מראש הממשלה, ומזהירה מפני ההרס המתמשך של עתיקות הר הבית: "מכניסים לשם טרקטורים, הורסים את אחד האתרים החשובים בעולם, ואנחנו צריכים לשתוק בשם השלום"?
 |
| הארכיאולוגית אילת מזר והתגלית שלה צילום: אילת מזר ואוריה תדמור |
אפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להסתיר את התלהבותו. זמן קצר אחרי שפורסם שהארכיאולוגית ד"ר אילת מזר מצאה בסמוך לכותל הדרומי של הר הבית אוצר בדמות חפצי זהב וכסף ומדליון עם ריקוע של מנורת שבעת הקנים, התקשר אליה נתניהו.
"זה ממצא כביר", הוא אמר למזר, "זו עדות כבירה לנוכחות היהודית ארוכת השנים בירושלים ולקדושה של המקום. מדובר בעדות היסטורית ראשונה במעלה לקשר של עם ישראל לירושלים".
הגילוי התפרסם לפני שלושה שבועות, כחמישה חודשים אחרי שמזר מצאה את המטמון בחפירה בהר הבית. מזר אומרת שזו תגלית ייחודית. "הגילוי של מנורת שבעת קנים למרגלות הר הבית הוא תגלית עוצרת נשימה, שמוכיחה קשר יהודי מיידי, עמוק ומובנה אל המקום, אל ההיסטוריה.
"זה לא עוד סמל, זהו סמל רב משמעות, וברגע שהוא נמצא בתוך מכלול של שופר וספר תורה הוא מדבר בקול רם, כמעט צועק, את השייכות שלנו למקום".
ד"ר יובל ברוך, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות, נלהב הרבה פחות. "לא כל הנוצץ זהב", הוא פוסק. "זו תגלית מאוד מושכת את העין, אולם היא לא שינתה את הבנתנו לגבי הארכיאולוגיה.
"זו לא המנורה הראשונה שנחשפת בירושלים. כארכיאולוג אני מתרגש מכל גילוי, אבל זה לא הגילוי המרגש ביותר בארכיאולוגיה של ירושלים. יש בעבודה הארכיאולוגית יותר מאשר הודעה לתקשורת. כארכיאולוג אני שמח יותר כשאני מצליח למנוע פגיעה באתר ארכיאולוגי".
גם הארכיאולוג מאיר בן דב, שחפר בהר הבית ואף כתב ספר על החפירה, מתקשה להתרגש. "אני מכיר טוב מדי את המקום", הוא אומר, "ואני לא מבין איך הממצאים, שחלקם הם מטבעות רומיים מהתקופה הביזנטית, מחזקים את הקשר שלנו לירושלים ולהר הבית. על כל זה כתבתי כבר לפני שלושים שנה, אין בזה שום דבר חדש".
מדליון זהב מרוקע במנורה ובספר תורה - זה לא סממן יהודי שמוכיח את הקשר שלנו לירושלים?
"מצאנו מטמונים כבר לפני 30 שנה. מצאנו הרבה מנורות. הכל מתועד בספרי".
אפילו ראש הממשלה התלהב והתקשר למזר.
"ארכיאולוגיה היא לא פוליטיקה. מה זה חשוב מה הוא אמר לה? מה הוא, היסטוריון? ארכיאולוג? אני מקווה שראש הממשלה יתקשר לנשיא איראן רוחאני כמו שהוא התקשר למזר".
מחפשות את המטמון
 |
| אוצר זהב בדגם המנורה התגלה בחפירות בהר הבית צילום: אילת מזר ואוריה תדמור |
השיחה עם נתניהו תפסה את מזר בהפתעה. היא יצאה מהאולפן של לונדון וקירשנבאום בערוץ 10 אחרי ראיון על התגלית כשנתניהו התקשר. "הייתי במונית שלקחה אותי מהאולפן במרכז ירושלים לביתי בגבעה הצרפתית. חשבתי שהשיחה תימשך דקה, אבל ראש הממשלה דיבר איתי במשך שמונה דקות.
"הוא רצה לדעת פרטי פרטים, ושאל אם באמת מצאתי את המטבע של מאוריציוס, שהוא אחד המטבעות שנמצאו במטמון. הוא רצה לדעת הכל ובירך אותי על התגלית. ההתעניינות שלו הייתה עצומה. הייתי רוצה שהוא יהיה מעורב יותר בכל מה שקורה בתחום הארכיאולוגיה".
שתי חופרות צעירות היו הראשונות שראו את המטמון. "בחודש אפריל פתחנו עונת חפירות שלישית, בשטח חדש יחסית בעופל, מהתקופה הביזנטית", נזכרת מזר.
"חמישה ימים אחרי תחילת החפירה הגענו לשכבה נקייה, ואז התגלה האוצר. החופרות גילו עגיל גדול מזהב במצב השתמרות מצוין, ואז התגלה העגיל השני, ומיד אחר כך התחילו להתגלות המטבעות הביזנטיים מזהב. אז כבר היה ברור שיש כאן תגלית בעלת ערך".
התגלית עוררה התרגשות. מזר, שניהלה את החפירה, עדיין לא התקרבה לחופרות. "רציתי לא להפנות את תשומת הלב למקום הזה. חששתי ממהומה שתיווצר במהלך החפירה ותקלקל את החפירה, שרק הייתה בראשיתה. ביקשתי שכולם יורידו פרופיל וימשיכו לחפור בשקט.
מנהלי השטח המשיכו לחפור וגילו עוד ועוד מטבעות. כבר הגענו לספירה של עשרים מטבעות, וזה לא נגמר. עוד ועוד מטבעות המשיכו לצאת. בסך הכל מצאנו 36 מטבעות שהונפקו בתקופה של 250 שנה, ונזכרים בהם שמונה קיסרים ביזנטיים. בשלב מסוים אמרו לי שאני חייבת לגשת לחפירה. ניגשתי וראיתי מדליון זהב שקוע ברצפת הגיר. על המדליון רקועה מנורה של שבעה קנים, וליד המנורה שופר וסמל נוסף שעדיין היה מכוסה".
יום העבודה כמעט הגיע לקצו, אומרת מזר, אבל ההתרגשות הייתה בשיאה. "צילמנו ותיעדנו והוצאנו את המדליון בשיא הזהירות, וראינו שבצד המנורה רקוע סמל שנראה כמו ספר תורה. כולנו התרגשנו. המטמון נמצא חמישים מטרים מדרום לכותל הדרומי, כלומר, הקרבה לבית המקדש ולמתחם הר הבית איננה מקרית".
עבודת הבילוש הייתה מרתקת. "התברר שהמטמון היה ארוז בשני תיקי בד. במארז הראשון היו קישוטים לספר תורה והמדליון עם ריקוע המנורה, ובמארז השני היו מטבעות ועגילים", מספרת מזר. "כפי הנראה, בני קהילה יהודית מחו"ל הגיעו לירושלים עם הארנק ועם חפצים שנועדו לקשט ספר תורה. אני מניחה שהם הגיעו אחרי שנת 602 לספירה, מפני שהמטבע האחרון הוא משנת 602.
"אנחנו מניחים שחברי הקהילה רצו לבנות בירושלים מבנה שיקבל את פניהם של חברי הקהילה כשהם מגיעים לירושלים. הם היו חלק מתנועת התעוררות ליישוב ירושלים בידי יהודים. הם ניסו להחביא את המטמון אבל לא עשו זאת בהצלחה רבה, מפני שהמטבעות התפזרו, אם כי לא למרחקים. בסופו של דבר הם לא חזרו לקחת את המטמון. כפי הנראה נמנע מהם לשוב אל האוצר".
למה?
"הפרסים כבשו את ירושלים ב-614 מהביזנטים. תחת השלטון הביזנטי היהודים נרדפו. הכיבוש הפרסי עורר תקוות אצל היהודים, אבל אחרי כמה שנים התקוות נמוגו כשהפרסים התכחשו להבטחותיהם ליהודים, והביזנטים המשיכו לרדוף את היהודים. המהפך הזה של בוגדנות הפרסים קרה על חשבון היהודים, שלא קראו את המפה נכון ולא עיכלו את מה שקרה.
"הם כנראה קיוו לחזור לירושלים, אבל לא הצליחו לעשות את זה. אם הם היו חיים בעידן האינטרנט, אולי הם היו מבינים שהתקוות שלהם לגבי הפרסים אינן מציאותיות. אבל בלי מידע אינטרנטי הם כנראה הופתעו, ולא היו מסוגלים לשוב למטמון. הוא נשאר טמון בעופל במשך יותר מאלף שנים".
הקשר הפוליטי
במשך חמישה חודשים נשמר הגילוי בסוד. "הייתה לי תחושה של כובד ושל אחריות. הבנתי שיש לנו סיפור שצריך לבדוק בזהירות, ולא לפספס שום פרט טכני שאחר כך אצטער עליו. ניסינו למצוא מקבילות לסמלים, בדקנו בספרייה מטבעות דומים, ורק אחר חמישה חודשים, כשסיימנו את המחקר הבסיסי, יצאנו עם הגילוי ".
גם את וגם ראש הממשלה הדגשתם את החשיבות בגילוי שקושר את היהודים לירושלים. האם לא ברור שיש לנו קשר לירושלים גם בלי ריקוע של מנורה ומטבעות ביזנטיים?
"אין ספק שכשמוצאים את העוצמה של הביטוי המוחשי, את הדבר עצמו ללא הזמנה, את מבינה שיש כאן רמות אחרות מאשר עוד תגלית ארכיאולוגית. הגילוי לא מחדש, אבל מצטרף לשורה ארוכה של הוכחות לקשר בין היהדות לבין הר הבית. מבחינתי היה לזה אפקט מצמרר.
"סבא שלי, פרופ' בנימין מזר, חפר בבית שערים במשך ארבע שנים, עד 1940, וגילה במערכות הקבורה עשרות מנורות של שבעה קנים. ב-1941 סבא רבה שלי, חיים מייזלר, נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים. על מצבת הקבר שלו חרותה מנורה דומה לזו שרקועה על המדליון. בעיניי ההמשכיות של מאות שנות תרבות היא פנטסטית. לגילוי הזה יש ערך מוסף של המשכיות".
חלק מהחפירות שלך נעשו במימון ארגונים ואנשים עם נטייה פוליטית - מרכז שלם, עמותת אלע"ד, בני הזוג דניאל מינץ ומרדית ברקמן שמימנו את החפירה הנוכחית. לא רצוי להרחיק את המדע מהפוליטיקה?
"חפירה ארכיאולוגית היא דבר יקר מאוד שלא נמצא בדרך כלל בסדר העדיפות הלאומי. המממנים לא יכולים להשפיע על מהלך החפירה, על תוכנה ופרסומה.
"הם רק תורמים ומאפשרים את החפירה, אבל אין להם נגיעה לעבודה המקצועית. אני אחראית מקצועית לחפירה, ואני מביאה את הפירושים שלי לפי הבנתי. יש לי מקצועיות מוכחת וארוכת שנים".
משפחה חופרת
אילת מזר ידעה שתהיה ארכיאולוגית מאז שהיא זוכרת את עצמה. "קראתי כל מה שאפשר על ארכיאולוגיה, וכמה ימים אחרי שהשתחררתי מהצבא כבר התחלתי ללמוד בחוג לארכיאולוגיה", היא מספרת.
סבה, פרופ' בנימין מזר, חתן פרס ישראל במדעי היהדות ונשיא האוניברסיטה העברית, נחשב לאבי ענף הארכיאולוגיה המקראית בישראל. הוא חפר ברמת רחל, בבית שערים ובעופל שמדרום להר הבית. קרוב משפחתה, פרופ' עמיחי מזר, הוא חתן פרס ישראל לארכיאולוגיה.
בעלה, יאיר שוהם ז"ל, חקר את עיר דוד. הם הכירו כשהיו סטודנטים בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. "כשיאיר יצא למילואים החלפתי אותו בחפירות בעיר דוד, במשלחת של הארכיאולוג פרופ' יגאל שילה, וכשהוא חזר מהמילואים ביקשתי שטח משל עצמי והמשכתי לעבוד שם חמש שנים".
בשנת הלימודים הראשונה נישאו. בשנת הלימודים השנייה נולדה בתם הבכורה, מידבא. אחר כך נולדו שלושה בנים. שוהם נפטר לפני 16 שנים בפתאומיות ביום האחרון של השבעה על מות אביו. מזר, שנותרה אלמנה צעירה מטופלת בארבעה ילדים, אומרת שהיא מקדישה את כל זמנה לעבודתה כארכיאולוגית ולטיפול בילדיה. הפעם האחרונה שהייתה בחו"ל הייתה לפני ארבע שנים, כשנסעה לניו יורק לפגוש את התורמים ברקמן ומינץ. "נסעתי ליומיים, נפגשתי איתם ומיד חזרתי לארץ".
 |
| הארכיאולוגית אילת מזר. ''לא צריך לשתוק בשם השלום'' צילום אריק סולטן |
הייחוס המשפחתי עורר עניין כמעט מימיה הראשונים כארכיאולוגית. ב-1987 היא טענה שגילתה בעופל בניין ממלכתי, שמוכיח שהעופל היה רובע הארמון ותיארה את תגליתה כמיוחדת ומרעישה. מאיר בן דב, שחפר בהר הבית לצד פרופ' מזר והחליף אותו כראש אתר החפירות, מיהר לומר שהתגלית איננה כה מיוחדת, ושהוא גילה לפניה ממצאים דומים באתר.
ב-2005 היא טענה שגילתה את הארמון שבנה המלך דוד בירושלים אחרי שכבש אותה מהיבוסים. התגלית, שמזר כינתה אותה מרעישה, זכתה לקיתונות של ביקורת מארכיאולוגים שכינו אותה התפרצות משיחית.
בשנים האחרונות היא חופרת בעופל ומרבה להתריע על פגיעה פלסטינית באתרים ארכיאולוגיים בהר הבית. ב-2004, לפי הוראת בג"ץ, נאסר על הווקף לפנות עפר מהר הבית בטרם עבר סינון. לפני שש שנים התריעה מזר שעבודות חפירה באורוות שלמה גרמו לנזק ארכיאולוגי.
ב-2011 קבע מבקר המדינה שבשש השנים בין 2001 ל-2007 הווקף ביצע בהר הבית חפירות שגרמו נזק לעתיקות. מזר אומרת שההרס נמשך. "אין עם מי לעשות הסכמים. צריך למנוע מפורעי חוק לעבור על החוק. רשויות המדינה שותפות לפשע, מפני שכולם יודעים שזה קורה ולא עושים כלום".
הר הבית הוא מקום נפיץ. לא כדאי שכולם יורידו שם פרופיל, גם היהודים וגם המוסלמים?
"איך אפשר להגיד שלא נטפל בירושלים כמו שצריך מפני שהכל שם פוליטי? קל להדביק לעשייה בעיר תווית פוליטית, וזה מצדיק חוסר עשייה או עשייה ללא בקרה. הם הורסים מבנים בתוך הקרביים של הר הבית. יש כאן אתר ארכיאולוגי חשוב, תיעדנו וצילמנו כל אבן בכותלי הר הבית אחרי שגילינו שחלק מהכותל הדרומי התנפח מרטיבות.
"כשהתרענו אמרו שזו פרובוקציה. במה אפשר להיות זהירים? בעצימת עין? אני לא מכירה שיטה שבה עידוד העבריין הוא פתרון לבעיה. נכון שהקורבן כאן הוא לא אדם אלא אתר ארכיאולוגי, אבל אסור ללטף את העבריינים".
אפשר להגיע למצב שהארכיאולוגיה תחיה בהרמוניה עם הפוליטיקה?
"זה באחריותנו, אבל אסור שהר הבית ייהרס - לא בשם השלום והשקט והשלווה, ולא בשם שום דבר אחר. מה את מציעה, שנמכור את הארכיאולוגיה של הר הבית? אנחנו יכולים לוותר על זה? מכניסים למקום טרקטורים, זה הברבריזם בהתגלמותו, ואנחנו צריכים לשתוק?"
איך אפשר להגיע לסטטוס-קוו ארכיאולוגי בהר הבית?
"במשך הרבה שנים לא נערכו חפירות בהר הבית. הארכיאולוגיה ויתרה בזמן שהווקף המוסלמי הרס. אין פיקוח בהר הבית. יש הפקרה של הר הבית, מהאתרים החשובים בעולם, בשם 'אחריות מדינית'".
את יכולה להבין פוליטיקאים שמעדיפים להפקיר עתיקות כדי לא לעורר מהומות דמים?
"מה אני אמורה להבין? שהרס עתיקות יביא שלום עולמי? איך אפשר להשיג פשרה על חשבון הרס עתיקות? זה רע מאוד, מה שקורה שם, וזה באחריותנו".
הרס העבר
במשטרת ירושלים דוחים את טענותיה של מזר על הסף: "במתחם הר הבית לא נעשות כל עבודות ארכיאולוגיות אלא עבודות תחזוקה שוטפת בלבד, וכל העבודות האלו מפוקחות באופן הדוק על ידי כל גורמי האכיפה הרלוונטיים".
"אני לא מודע לחריגות שנעשו בהר הבית בתקופה האחרונה", אומר ד"ר ברוך. "המצב בהר הבית הוא הטוב ביותר בארבעים השנים האחרונות. אנשי מקצוע, פקחים ואני בעצמי מפקחים באופן יום-יומי על מה שקורה שם.
"תמיד מנקר אצלנו החשד שאנחנו לא יודעים מה שקורה ויכול להיות שנעשים דברים במחשכים, אם אילת מזר הייתה עדה למעשים לא ראויים, האתיקה דורשת שהיא הייתה מדווחת לנו. כשמגיע אלינו מידע על חשש לפגיעה אני מוצא דלת פתוחה אצל הווקף אם כי לא באופן גלוי".
עו "ד ישראל כספי, חבר בוועד למניעת הרס עתיקות הר הבית, אומר שהוא לא מכיר "משהו משמעותי עובדתי שמתבצע כרגע בהר הבית. אמנם יש במקום חוסר פיקוח ואזלת יד מתמשכת של הרשויות, ואנחנו מתריעים כבר זמן רב על הוספת פסולת לערימות הקיימות. אין שום סיבה לצבור פסולת ועפר בהר הבית. אבל אני לא מכיר הפרות חמורות בזמן האחרון".
 |
| המקום שבו נמצא אוצר הזהב. מקום נפיץ ועשיר בממצאים צילום: אילת מזר ואוריה תדמור |
גם הסופר א"ב יהושע, חבר בוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית, אומר שהוא לא מכיר התפתחויות חדשות. "כשהיו שם חפירות לא מבוקרות ולא באישור אגף העתיקות חשבתי שזה לא בסדר, וצריך לבדוק שלא יהיה שם הרס של העבר היהודי והפלסטיני. קיבלתי דיווחים על מה שקורה שם. בזמן האחרון לא הגיעו אליי דיווחים חדשים, אני לא מכיר התפתחויות חדשות".
מזר אומרת שהבעיה של הארכיאולוגיה אינה נעוצה רק בהרס בהר הבית. "יפה שנתניהו התעניין בתגלית האחרונה שלי, אני שמחה שהוא התקשר אליי, אבל זה לא פותר את המצב של הארכיאולוגיה. זה תחום שאין לו אבא ואמא, יש כמה 'משפחות אומנות' ממוסדות כאלה ואחרים, שחלקם עושים כל שביכולתם כדי לשמור על העתיקות וחלקם לא עושים הרבה. יש בארץ אלפי אתרים, כמה עשרות מהם בעלי חשיבות עצומה. רבים מהם מוזנחים, לא מטופלים. המערכת חולה מאוד-מאוד".
יש כמה חוקים שמטפלים בעתיקות, כמו חוק העתיקות וחוקים נוספים.
"החוקים האלה לא מקנים בקרת אמת ופיקוח, ואינם מאפשרים התנהלות תקינה. יש ניגודי עניינים בין הרשויות, והכאוס פוגע במצב של הארכיאולוגיה".
עם גירעון גדול כל כך בקופת המדינה קשה לצפות שיועברו תקציבים לשמירת אתרים ארכיאולוגיים.
"זו דווקא לא בעיה של כסף. יש תקציבים. תמיד דרוש יותר, אבל הבעיה היא של היעדר פיקוח ראוי".
ד "ר ברוך זועם על האשמותיה של מזר. "הטענות נובעות מתוך אינטרסים שלא ממין העניין, שאני לא מבין", הוא אומר. "הדברים האלה שמים אותה בעמדת מיעוט מצומצם, ומעידים על בורות. אין לה מושג על מה שהיא מדברת".
אבל מזר עומדת מאחורי טענותיה, ואף שטחה אותן באזני ראש הממשלה. "במהלך השיחה עם נתניהו אמרתי לו שההתעניינות שלו מרגשת ותיתן רוח גבית לאתרי מורשת", היא אומרת.
"אם הייתי יכולה להרחיב קצת יותר, הייתי מבקשת ממנו שיקים ועדת מומחים שתבדוק את מצב האתרים הארכיאולוגיים. יש מוסדות שאמורים לטפל בתחום ואינם עושים את זה, אבל יש לא מעט אנשים מסורים לארכיאולוגיה שידעו איך לרומם את התחום, לתקן את הכאוס ולתת לארכיאולוגיה את המקום הראוי לה".
עיר האוצרות
בנוסף למטבע עם סמל המנורה שמצאה אילת מזר, בשנים האחרונות מניבות החפירות הארכיאולוגיות באזור שסביב הר הבית ממצאים מרתקים נוספים
ארמון בפסגה
שרידים של ארמון נמצאו בשנת 2008 בפסגת עיר דוד. השרידים הם חלק מארמון הנישא לגובה של עד 20 מטר, ולדברי מזר מדובר בארמונו של דוד המלך. עובי הקירות עד שישה מטרים. יש ארכיאולוגים שחולקים על ייחוס הארמון לדוד המלך, אם כי הכל מסכימים שהממצא מרשים.
ביצורי שלמה
בשנים האחרונות נחשפים במתחם העופל ביצורים שמזר מייחסת לשלמה המלך. הביצורים מאופיינים בבנייה ממלכתית עצומה ומתוכננת היטב.
כתובת קדומה
כתובת בשפה הכנענית, מתקופת דוד ושלמה, התגלתה חרוטה על שפת קנקן חרס גדול בשנת 2012, בידי מזר. זו הכתובת הקדומה ביותר שהתגלתה בירושלים, והיא מקדימה בכ-250 שנה את כתובת השילוח, הכתובת העברית הקדומה ביותר שנמצאה עד כה בירושלים, המתוארכת לימי חזקיהו המלך. כמו כן גילתה מזר את הכתובת הקדומה ביותר בעולם בכתב היתדות.
יהוכל וגדליהו
בשנים 2005 ו-2007 התגלו שתי חותמות, "בולות", של שני סופרים ששמותיהם מוזכרים בתנ"ך: יהוכל בן שלמיהו וגדליהו בן פשחור. הבולות נמצאו בחפירה לצד עשרות בולות עם שמות לא מוכרים, אבל שני אלה נזכרים בספר ירמיהו ל"ח, זה לצד זה.
ביצורים ובריכה
ביצורי ענק ב"בית המעיין" מתקופת הברונזה התיכונה ליד מעיין השילוח. הביצורים מתוארכים לאלף השני לפני הספירה, פרק הזמן המיוחס לתקופת האבות. במקום נמצאה גם בריכה חצובה.
בית השואבה
בריכת השילוח והמדרגות המובילות אליה. בפעם הראשונה אפשר לזהות את בריכת השילוח מימי בית שני, שהכהן הגדול היה יורד אליה בשמחת בית השואבה כדי לקחת מים לנסוך בבית המקדש.
תעלת הניקוז
בשנת 2007 התגלתה תעלת הניקוז של ירושלים מתקופת הבית השני, המובילה מבריכת השילוח עד לכותל המערבי. אורכה כ-700 מטר . התעלה נפתחה לקהל הרחב לפני כשנה.
יסודות הכותל
בשנת 2011 התגלו אוצרות וממצאים ביסודות הכותל המערבי, המלמדים שהכותל לא נבנה בזמן הורדוס אלא 20 שנה מאוחר יותר, תחת שלטון נציבי רומא.
דיפלומטיה אכדית
לוח הטין המוקדם ביותר שנמצא בירושלים שנחרט עליו טקסט - ככל הנראה מכתב מנהלי - בכתב היתדות האכדי. הגילוי של אילת מזר בחפירות העופל מתוארך למאה ה-14 לפני הספירה, מאות שנים לפני הכיבוש הישראלי.
פעמון וחרב
מתחת לתעלת הניקוז נמצא מאגר מים מתקופת הבית הראשון. "פעמון הזהב של הכהן הגדול" נמצא בחפירות בתעלה ליד הכותל המערבי. "כרטיס כניסה" עשוי חרס ועליו המילים "טהור לה'" נמצא בצמוד לכותל. חרב רומית עם נדן נמצאה בתעלת הניקוז, ומעידה על הקרבות שהיו בתעלה כשהמורדים יצאו דרכה במנוסתם מהרומאים.
שמתם לב שזה ספר תורה אשכנזי?????
השבמחק