קריאתו ההיסטורית של מוטה גור, "הר-הבית בידינו", הדהדה ריגשה את כל עם ישראל. תמונת הלוחמים, העומדים משתאים מול הכותל, אחר כיבוש הר-הבית, הפכה לסמל של מלחמת ששת הימים.
 |
| חיילי צה"ל בהר הבית בששת הימים |
חזרנו אל בורות המים – נגענו שוב בהיסטוריה העתיקה של עם ישראל, אבל יש בינינו ח"כים ערבים, שמתנערים מהעבר, מתנערים מהעם היהודי, מישיבתנו בציון ומקיומנו.
ח"כ זחלקה בכנסת: "אין דבר כזה הר-הבית, יש רק מסגד אל-אקצה" – כל התורה הפלסטינית על רגל אחת.
"עם ישראל, עם אשר על אף תלאותיו לדורות. עם גדול, עם עולם, עם קדוש, עם אלוהים, הראוי לשמש דוגמה ומופת לאנושות כולה". (היינריך היינה)
"מי שאינו אוהב את ארצו, אינו מסוגל לאהוב דבר אחר". (לורד ביירון)
ההיסטוריה המוסלמית – תקציר אירועים להבנת הנושא
בשנת 629 לספירה, עוד בימי חייו של מוחמד הנביא, ובמיוחד לאחר מותו בשנת 632, החלה ההתפשטות המוסלמית, על ארץ ישראל, שהגיעה לשיאה בשנים 637-634 ואילך – כשהמטרה העיקרית היתה ירושלים, אותה כבשו מידי הביזנטים.
הכיבוש האיסלאמי של אירופה
בשנת 711, לאחר התפרקות האימפריה הרומית, פלשו המורים, לחצי האי האיברי מצפון אפריקה, כבשו את חצי האי האיברי והקימו את הממלכה המוסלמית.
תהליך מקביל קרה גם באירופה, שם השתלטו השבטים המוסלמים על מרבית ערי אירופה והשליטו שלטון מוסלמי למשך מאות בשנים.
בספרד נלחמו המוסלמים והנוצרים – על השליטה, בחצי האי האיברי משך כ-700 שנה, עד שגורשו סופית בשנת 1492.
המשותף לכל הארצות, תחת שלטון מוסלמי
השיטה המוסלמית היתה פשוטה, אך יעילה למדי. ניסיון למחוק את העבר ולהשליט את האסלאם. הביצוע – הפיכת כל הכנסיות ובתי הכנסת למסגדים, תוך השינויים המתבקשים, בלי להרוס את התשתיות.
זה היה הצד הדתי – הצעד החברתי והכלכלי היה בהתאם, מי שלא שיתף פעולה, לא שינה את דעתו, ולא התאסלם – נעלם, הוגלה או הוגבל בזכויותיו.
שרידים לשיטה המוסלמית
המבקר בספרד יכול להתרשם עדיין, מהשלטון המוסלמי ושרידותיו, וכך גם בערי אירופה הנוספות.
אפשר לראות את "הכיפות" הרבות, המאפיינות את הבנייה המוסלמית, על חללי תפילה מרכזיים, בתי-כנסת, כנסיות ומסגדים רבים באירופה.
דוגמאות לא חסרות – קורדובה, איסטנבול, ירושלים. מסגד אל אקצה – המקודש למוסלמים, נבנה בכוונה תחילה, לפי התיאוריה המוסלמית, בלב השטח הקדוש של היהודים, כדרכם בקודש בארצות הכבושות.
הר-הבית, עיר דוד, ירושלים – מבחינה היסטורית קיימים הרבה לפני האסלאם והרבה לפני שהנביא מוחמד הפיץ את תורתו ברבים.
כדאי לח"כים הערביים, זחלקה, טיבי, מוחמד בראכה, אגרבייה, להיות יותר זהירים וצנועים כשבאים לערער על זכות עם ישראל על הר-הבית.
לא יקום ולא יהיה, שום הסדר בהווה ובעתיד
שלא יכיר באופן מוחלט, בריבונות ישראלית על הר-הבית, כמקום מקודש לעם ישראל.
בגלל המציאות הכואבת – יש לאפשר גישה חופשית לכל הדתות להר-הבית, אבל אסור לשכוח מי הריבון בשטח.
הר-הבית – בנוסח הוותיקן
ההסדר היחידי שיכול להתאים לישראל, הוא הפיכת הר-הבית, לנוסחה הקרובה לוותיקן, לאמור: ישות עצמאית, מנוהלת ע"י נציגי הדתות, בתוך ירושלים ריבונית כבירת ישראל.
ההתפרצות של הח"כים הערביים – שמתנגדים לתפילת יהודים בהר-הבית, מצביעה בעליל על מטרותיהם, לאמור גירוש היהודים מירושלים ומארץ ישראל.
הבהרה לדורות
החלום הערבי-מוסלמי – לעניין ארץ ישראל, לא יתקיים לא בדור הזה ולא בדורות הבאים. וכל זמן שהם יחיו באשליות ולא יבינו את המציאות ואת עקביותו, עוצמתו של העם היהודי בארצו – ישלמו על כך ביוקר.
האיום של ח"כ טיבי באינתיפאדה חדשה
האיום הזה, נשמע מדי פעם, מצד המנהיגות הפלסטינית ומפיו של אבו-מאזן. הח"כים הערבים מצטרפים לאיומים ולהפגנת הזדהות. עכשיו גם קרי, מטעם אובמה, מצטרף לאיום.
התשובה פשוטה
לא מפחדים מאיומים, לא מאינתיפאדה, לא מתוצאותיה שיהיו כואבים ואכזריים במיוחד לפלסטינאים, תומכיהם ועוזריהם.
והיה אם – ערביי ישראל – יעשו טעות ויצטרפו או יתנו יד ועזרה, גם הם ישלמו על כך ביוקר.
אני יודע שיש גם בין הישראלים – המבקשים לא לגעת בתפוח הלוהט, אבל כל נסיגה וגילוי של הססנות וחוסר התמדה או אומץ, מביאים תמיד לתוצאה הפוכה.
עמידה איתנה ועקבית – היא הפתרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה