ערבות חבוטות

ד"ר עזרא שבט מהמחלקה לכתבי יד בספריה הלאומית ובנו הקטין חבטו ערבות ביציאה מהר הבית בהושענא רבה תשע"ב (2011). המשטרה עיכבה את השניים והביאה אותם למשפט שנמשך שנתיים וחצי, עד שעו"ד יצחק בם שיכנע אותה שהאישום, כמו הערבה, נטול טעם וריח * על ערבי נחל, ערביי הר הבית, ובעיקר על משטרה אבודה

הר הבית. המשטרה ירדה מהעץ . ד"ר עזרא שבט

מדרש ידוע טוען שמקרב ארבעת המינים הערבה מייצגת את פושעי ישראל, אבל כעת מתברר שמבחינת משטרת ישראל מי שחובט ערבות הוא פושע. אחרי הטלת איסור משטרתי על הנפת דגל בהר הבית, על השתטחות, על מילמול תפילה, על התפצלות קבוצות דתיות, על שירה וריקודים, על קריעת בגדים ולאחרונה גם על הכנסת פירות יבשים בט"ו בשבט ואפילו על צילום השוטרים במתחם, כעת מתברר שלרשימה נוסף גם איסור לחבוט ערבות בהושענא רבה.

ד"ר עזרא שְבט הוא חוקר כתבי יד בספריה הלאומית, כלומר לא ממש עונה לתיאור של פרובוקטור מצוי. שבט ובנו אורי, אז בן 13, עלו להר הבית בשעת מנחה בהושענא רבה תשע"ב, לפני שנתיים וחצי, כשעימם ערבות. מתברר שזה נוהג שעליו הקפידו במשך כמה שנים, כשרק עם יציאתם מההר בשער השלשלת היה הבן שולף את הערבות והשניים היו חובטים בהן בקרקע כמנהג ישראל ביום הזה. דא עקא שהפעם שלף הבן את הערבות מוקדם מדי, שני מטרים לפני השער בעוד השניים בתוך שטח ההר.

המוסלמים לא ראו כנראה בעניין הערבות חבטה אישית בהם, או אולי סתם לא שמו לב ולכן לא התערבו, אך קצין המשטרה במקום, דניאל סרגה (כיום מ"מ מפקד הר הבית) עיכב מיד את השניים לחקירה לשעה ארוכה. לדברי שבט הקצין אמר לו שהעיכוב נעשה במטרה ש"תחשוב פעמיים לפני שתעשה זאת עוד פעם". השניים שוחררו לבסוף שעה וחצי לפני כניסת החג, ואם בכך לא די – גם ללא נעליהם שהשאירו בכניסה להר מטעמים הלכתיים במטרה לאוספן בסיום הביקור. הכניסה ננעלה בתום שעת הביקור בעוד השניים מעוכבים בתחנת יחידת המקומות הקדושים, ולאחר החג כבר לא היה זכר לנעליים. שבט חש שהמשטרה ניסתה לשגר באמצעותו מסר מרתיע לכל היהודים חובשי הכיפה הפוקדים את ההר למען יראו וייראו.

בדרך כלל מסתיים מעצר בהר הבית ללא כתב אישום, אך תוך הטלת איסור על כניסת המעוכב לשטח ההר עד לחתימתו על מסמך הגבלות בעייתי (שכבר תואר כאן בעבר בהרחבה). המשטרה נוהגת להותיר את ענייני הר הבית מחוץ לתחום כתבי האישום, מכיוון שהיא מודעת היטב לעובדה שמדיניות המעצרים והעיכובים שלה כלפי יהודים בהר איננה מגובה מבחינה חוקית, בלשון המעטה. ואולם במקרה הזה, ובאופן חריג למדי, הוגש נגד שבט האב כתב אישום בעוון 'התנהגות פרועה במקום ציבורי'. מי שחתום על כתב האישום, אגב, עו"ד עמוס כהן, צמח בבית היוצר של הציונות הדתית.

לצד הנאשם הוצב מטעם הסנגוריה הציבורית עו"ד יצחק בם. בם דרש מהמשטרה להבהיר על סמך מה ציפתה משבט להבין בכוחות עצמו שחבטת ערבות היא מחוץ למנעד ההתנהגויות המצופה ממנו במרחבי ערבוֹת האיסלם שבהר הבית. הרי אין בנמצא חוק האוסר על החזקת ערבות, ואם יש תקנה כלשהי האוסרת זאת – תופע מיד.

בתשובה לבם נאלץ עו"ד לינס חמד מיחידת התביעות בירושלים להודות (במכתב ב-4.4.13. כבר שנה וחצי לאחר המקרה): "מבירור שערכה המאשימה [=המשטרה. א"ס] אל מול גורמי החקירה ופיקוד הר הבית, עלה כי אין כל מסמך כתוב המעגן את המותר והאסור על הר הבית, וכי התדריך המועבר לעולים להר הבית אינו מושתת על רשומה כתובה".

ובכן, אם אין מסמך כתוב, מדוע משוכנעים במשטרה ששבט אמור היה לדעת שהדבר אסור? חמד התייחס לכך: "הוראות איסור התפילה בהר הבית מועברות ליהודים ולתיירים בני דתות אחרות. כאשר מדובר ביהודים כולל התדריך דגשים ספציפיים, לרבות איסור קריעת חולצות, איסור השתחוות, איסור שירה וריקודים והעלאת תשמישי קדושה. בני הדת המוסלמית רשאים לשאת תפילה על הר הבית. מחומר הראיות בתיק עולה כי אחראי עמדת הבידוק בשער המוגרבים בהר הבית ציין בהודעתו במשטרה כי מחוץ לעמדת הבידוק מוצב שלט המתייחס בין היתר לאיסור העלאת תשמישי קדושה להר הבית".

רוכבת ערבות

המשטרה מסתמכת על הוראותיו,

אך אין לה מושג מי הציב אותו.

השלט בכניסה להר

בם לא טרח להתייחס לחצאי האמיתות בתשובה, כמו למשל לטענה הלגמרי לא נכונה שגם תיירים מתודרכים בכניסה להר. הוא תהה רק מי הציב את השלט נושא-ההוראות שעליו מסתמכת המשטרה: "מן המכתב לא ברור מי הציב את השלט המתואר בו, והמתיימר לכלול הוראות והגבלות ביחס לביקורים בהר הבית. בהקשר זה אבקש להסב תשומת לבך לחוק עזר לירושלים (שילוט), התש"ם-1980, המחייב ברשיון כל שלט שמוצב ברשות הרבים. אבקש לדעת מי הציב את השלט המתואר במכתבך. ככל שהשלט הוצב על ידי המשטרה או רשות מרשויות המדינה, אבקש לדעת מכוח מה הוצב. אבקש לדעת האם ניתן רישיון להצגת שלט זה, מי ביקש את קבלת הרישיון ומי משלם את אגרת הרישיון עליו. מידע זה דרוש להגנת הנאשם, כי ככל שהשלט הוצב שלא כדין ובאופן שרירותי, יהיו לכך השלכות על התיק, מעבר לחובה להסיר את השלט".

ובנוסף: "כמו כן, אבקש לדעת, מכוח מה נדרשים האזרחים העולים להר הבית לציית להוראות של שומרי הווקף במקום".

התשובה לשאלה הראשונה פשוטה לכאורה – אם המשטרה מסתמכת על ההוראות הכתובת בו, מכאן שהמשטרה היא שהציבה את השלט. אלא שהודאה בדבר היתה מסבכת כנראה את המשטרה עוד יותר עם בעיית חוקיות הנהלים, שכנראה בדיוק מהסיבה הזו גם נותרים בלתי כתובים במשך כמעט יובל שנים. ממילא הגיעה (כעבור יותר מחודשיים – 10.6.13) התשובה המשונה הבאה: "אין בידי המאשימה זהות הגורם שהציב את השלט האמור, או הגורם שאישר את הצבת השלט, וכן אין למאשימה מידע באשר לזהות הגורם המשלם אגרת רישיון בגין השלט". לשאלה השניה המשטרה לא התייחסה כלל. ובכל זאת, לא התכוונו שם להתנצל על האישום: "המאשימה סבורה כי מידע זה אינו בגין חומר חקירה בתיק ואין בינו לבין הגנת הנאשם כל קשר. המאשימה סבורה כי אף אם ניווכח כי הצבת השלט נעשתה שלא על פי חוק העזר לירושלים (שילוט), 1980, הרי שאין הדבר משליך על מידת האחריות בה נושא הנאשם בגין חבטת ערבה. עוד יוער כי חומר החקירה כולל ראיות המלמדות על ידיעתו של הנאשם בדבר האיסור לשאת תשמישי קדושה ואיסור נשיאת תפילה בהר הבית, ואין הראיות מבוססות על קיומו של השלט האמור".

עו"ד יצחק בם

בם, יחד עם עוזרו יהודה שרקי, מיהרו לחבוט בחזרה: "בהמשך להתכתבותנו בנדון, נבקש לקבל את כל המידע המודיעיני, ההערכות וכיוצא באלה, הרלוונטיות ליום האירוע, והמצביעות על כך שחבטת ערבה ביציאה מהר הבית עלולה בדרגת הסתברות קרובה לוודאות לגרום לאחרים להפר את הסדר הציבורי. לנאשם מיוחסת התנהגות פרועה במקום ציבורי... הלכה פסוקה היא שכדי להגביל זכות יסוד של האזרח נדרשת הרשות להראות כי קיימת סכנה בדרגת הסתברות שקרובה לוודאות, כי מימוש הזכות תביא לפגיעה קשה בשלום הציבור. כדי לבחון את הטענה הזאת זקוק הנאשם לכל החומר המצוי בידי המשטרה בדבר מידע והערכות ביחס למצב בהר הבית ביום בו חבט את הערבה. על כן, נבקש לקבל את כל המידע המודיעיני, הערכות מצב וכל מידע רלוונטי אחר, הנוגע להערכת הסיכון הנובע מחבטת ערבה ביציאה מהר הבית ביום האירוע".

המכתב הזה כבר לא זכה למענה מהמשטרה. מבחן 'מצליח' שערכה נגמר מבחינתה בכישלון. הערכות מודיעיניות על הסכנות שבחבטת ערבה הן משהו שלא קיים כנראה אפילו במשמרות המהפכה האיראניים, ואת התשובה לשאלה מי הציב את השלט מסובך מדי להסביר כנראה. זה לקח עוד כמה חודשים, אבל בשבועות האחרונים התברר שהמשטרה בחרה לרדת מהעץ, עץ הערבה, ולבטל את כתב האישום.

ד"ר עזרא שבט נשמע כיום די מפוייס: "אני דווקא מבין את התנהגות המשטרה במקרה הזה. היא אופיינית לקוצר הראיה הכולל של המדיניות הישראלית כבר מזמן. המשטרה אמונה על החוק והסדר, אבל הרבה יותר נוח לה בראייה קצרה להעדיף את שמירת הסדר על שמירת החוק. לאחר מאמץ משפטי רב הוכח מה שידעתי מלכתחילה, שלא עברתי על שום חוק, אלא החוק וזכויות האזרח לחופש פולחן המעוגנים בו ניצבים לצידי ולהגנתי. על המשטר להגן עלינו, ואסור לו, על פי חוק, להצר את מעשינו בעבודת א-לוהינו במקום אשר בחר. המשפט שלי הוכיח שהוראות המשטרה האוסרות זאת הן הבלתי-חוקיות, אלא שנוח יותר למשטר לטפל באזרחים הנאמנים הלא-אלימים מאשר להתמודד עם האלימות האסלאמית".

עו"ד בם מסר בתגובה: "התברר שההגבלות על הפולחן בהר הבית אינן מעוגנות בשום מסמך כתוב, אלא נובעות משרירות ליבה של המשטרה בלבד. לא פלא אפוא שהמשטרה לא ששה להעמיד אותן למבחן במסגרת משפט פלילי. המשטרה בהר הבית היא הססנית ופחדנית, אשר במקום להגן על חופש דת מפני פורעים מונעת את חופש הדת מן היהודים ונסוגה מפני איומים באלימות".

'מקור ראשון' הפנה שאלות בעניין גם למשרד המשפטים וכן למשטרת ישראל. שאלנו: "על פי תשובת נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה לרב ישראל אריאל לפני למעלה מחצי שנה, אין זה תקין שמשטרת ישראל אינה מפרסמת את הנהלים המוחלים על יהודים בהר הבית בכתב, ומותירה אותם כנהלים בעל פה. המבקר דרש מהמשטרה להעלות את הנהלים הנוהגים כלפי יהודים בהר הבית על גבי הכתב. כמו כן", הוספנו, "ידוע לנו שלאחרונה התקיימו פגישות בעניין הזה בדיוק בין משטרת ישראל ובין היועץ המשפטי לממשלה. לאור זאת, האם כבר נקבעו נהלים כתובים כנדרש? אם לא – מדוע? אם כן – מה הם?".

ממשטרת ירושלים נמסר: "הנוהל שאליו מתייחס נציב תלונות הציבור במכתבו מיום 30.7.13, ואשר את השלמתו ביקש להחיש, אמור להסדיר את הליך מניעת כניסת מבקרים [שהפרו את נהלי המשטרה. א"ס] להר הבית. הצעת נוהל הוכנה זה מכבר בידי המשטרה ואישורה נמצא בשלבים מתקדמים וממתין לאישור משרד המשפטים".

גם במשרד המשפטים אישרו ששוקדים שם על רשימת נהלים חדשה: "משטרת ישראל אכן מגבשת נהלים הנוגעים לגישה להר הבית. הנושא עדיין בבחינה, ומטבע הדברים הנושא יעשה בתאום עם הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים".

בעניין השלט נמסר ממשטרת ירושלים: "כל השלטים המוצבים באזור הכותל מוצבים על ידי הקרן למורשת הכותל. שלט זה, מוצב במקם מזה שנים רבות ובשל בלאי טבעי, חודש ,ככתבו וכלשונו לפני כשנה לערך, כאמור על ידי הקרן למורשת הכותל".