יהודה גליק חזר להר הבית

אֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ || אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ

לפני שנה וחצי נדרש יהודה גליק על ידי המשטרה להפסיק לעלות מדי יום להר הבית • הדרישה באה בעקבות תלונות איסלמיות שלוותה בתקיפות ואיומים על חייו • משלא נענה נענה לדרישה, נפתחו נגדו הליכים משפטיים בעקבות עלילה, כאילו תקף מחבלת בהר הבית • משהוכחה חפותו, חזר היום יהודה גליק להר הבית • גליק הודה לשוכן במקום על הצלתו והחלמתו.

↓ חזר להר הבית

אחרי שנה וחצי של הרחקה מהר הבית חזר הבוקר הרב יהודה גליק למקום בליוויית אשתו, עורך דינו איציק בם, וידידו ארנון סגל.

הכניסה להר הבית נמנעה מגליק במשך כל העת הזו בגין תלונת שקר שהגישו נגדו מתפרעים מוסלמים, בטענה שתקף מתפרעת מוראביטאת ששברה את מרפקה במקום.

במהלך התקופה גליק גם נפצע קשה על ידי מתנקש מוסלמי שניסה לרצחו.

גליק עלה היום יחד עם עוה"ד איציק בם שהביא לזיכויו במשפט בשבוע שעבר, לאחר שחשף את המתלוננים נגדו בשקרים גסים.

יהדה גליק נרגש מאוד, שכן זו הפעם הראשונה בה התאפשר לו להודות לבורא עולם במקום השראת שכינתו על הצלתו מההתנקשות לפני יותר משנה ועל החלמתו מהפציעה הקשה.

יהודה גליק בהר הבית עם אשתו ועורך דינו יצחק בם

מדריך משפטי לעולי הר הבית

סיוע משפטי חינם || שמים סוף להתעללות השלטונית

בארגון 'סטודנטים למען הר הבית' פועל צוות משפטי שמחווה דעה ונותן גב לכל עולה להר הבית. הצורך בכך עולה בשל רדיפות והגבלות בלתי חוקיות כלפי העולים. הצוות דואג לפעול משפטית כדי לדאוג לרשת ביטחון לעולים.

↓ תדרוך משפטי של עו"ד איציק בם לעולי הר הבית:

 

 רקע:

• בהר הבית לא באמת חל החוק הישראלי, אלא פרשנות שלו ע"י השופטים.

שני כללים עיקריים:

•  אין טעם בעימות חזיתי או הפרת הוראות המשטרה בפירוש.

• כל דבר בהר הבית יש לתעד, הכל.

באופן כללי – מוזמנים להסתייע תמיד בצוות המשפטי של "סטודנטים למען הר הבית"  – הם מכירים ושולטים בחומר המשפטי ומכירים את מצב בשטח.

• צוות משפטי של "סטודנטים למען הר הבית": 052-9284753

ענייני צילום:

• במידה ומוטי או שוטר אחר מורים לכם להפסיק לצלם באיזור הכניסה להר הבית. יש לצלם ולומר לו: "אני לא נמצא במתקן משטרתי, אני מתעד התנהגות פסולה של שוטר ואתה משבש הליכי משפט". במידה ובכל זאת הורה לכם להפסיק או מאיים במעצר – שוב, לבצע מה שאומר ולאחר מכן להגיש נגדו תלונה בעזרת הצוות המשפטי.

• בכל מקרה, אסור לשוטר לגעת לכם בטלפון. במידה וממש מתעקש – שימו סיסמה לטלפון והוא בחיים לא ימצא אותה ולא יוכל למחוק מה שצילמתם. יש להודיע לו שזו עבירה (מותר לגעת לכם בטלפון רק בצו בית משפט) – להודיע לו שהוא עובר על החוק.

בבידוק:

• יש זכות לשוטר לבצע בידוק כמו בכניסה לקניון, אבל אם מדובר בהורדת חולצה או מישוש, בעיקרון אסור לו. אם זה קורה בכל זאת – לנסות לתעד ככל הניתן + לבקש מהשוטר לתעד את הבידוק הלא-חוקי שעשה במזכר מפורט.

• יש לתעד בזמן הבידוק את מה שמותר או אסור לכם להכניס, וכנ'ל אל התדריך שמעבירים לכם. להעביר אח'כ לצוות משפטי.

בכניסה להר:

• לתעד הכל, כולל זמנים (למשל זמני המתנה, מתי הגעתם, כמה חיכיתם). לתעד אפלייה לעומת תיירים.

• אם עוצרים/מעכבים אתכם – לבקש לדעת על מה עוכבתם או נעצרתם והאם בכלל אתם עצורים או מעוכבים. ההבדל ביניהם חשוב מאוד. לעכב מותר אתכם עד 3 שעות, אסור להחרים מכם מכשיר טלפון וכו'.

• אם אתה עצור – בקש לראות עו"ד, ועד אז – יש לסרב לדבר עם השוטרים וכנ'ל בחקירה. במידה ולא נתנו לכם סיבה למעצרכם, אמרו בחקירה ובקשו לציין את זה שאתם לא יודעים למה נעצרתם ולא אמרו לכם למה, וזה לא חוקי. לא לדבר עם שוטרים עד לחקירה הרשמית. בחקירה – להקפיד שכל מה שאתם אומרים נכתב בפרוטוקול בצורה מדויקת. ודאו זאת!

• בחקירה – למסור גרסה שבגדול צריכה להיות "אני לא מבין למה נעצרתי, הלכתי בהר הבית כרגיל ואז הוציאו אותי החוצה", וכו'.

• קטין אסור לחקור בלי נוכחות הורה + עו'ד.

• אם בחקירה נשאלתם שאלה לא רלוונטית (למשל: למה אתה עולה להר הבית), השיבו: "זה לא ענייניך ואני לא מעוניין להשיב".

• אם לחתום על הרחקה או להגיע לשופט – יש להתייעץ עם עו'ד, כמובן בהתאם ל"הצעה" של המשטרה. העו"ד יבדוק את התנאים השונים וידע מה לייעץ לכם.

• לגבי טופס הנהלים – ההמלצה היא לחתום אם זה תנאי לעלייה להר – הוא ממילא לא מסמך בעל סמכות בחוק.

• לבקש פרטי שוטר כדי להתלונן אח'כ.

בהר עצמו:

• אם נצמדים אליכם קבוצות של ערבים ומטרידים – זו עבירה של בילוש וחדירה לפרטיות או תקיפה על רקע גזעני – יש לתעד ולאחר מכן אפשר להגיש תביעה אזרחית (נסו לצלם ולזהות את המטרידים מקרוב), וכן להגיש תלונה במשטרה. פנו לצוות המשפטי לעזרה.

• לגבי תפילה: מותר למנוע תפילה אד-הוק, אבל כמובן יש לתעד הכל ולאחר מכן להוכיח שלא הייתה סיבה למנוע מכם לעשות זאת.

לאחר העלייה:

• לאסוף את התיעוד ולסדר אותו ולהעביר לצוות המשפטי.

• יש להגיש תלונות/תביעות וכו'. גם נגד השוטרים וגם נגד ערבים שתקפו אתכם. גם כדי שבאמת יעשו עם זה משהו, וגם כדי שאח'כ נוכל להוכיח שהתלוננו ושום דבר לא נעשה. חשוב מאוד!

כאן מפלים

על אפליה וגזענות || על שתיקה והכחשה

סטודנט שומר מצוות שהגיע במסגרת סיור בקורס אוניברסיטאי להר הבית נאלץ להישאר בחוץ בעוד חבריו גלויי הראש נכנסים למקום בחופשיות * קטין שהגיע לאותה עמדת בידוק עטור תפילין מתחת לחולצתו מצא עצמו מואשם בהפרעה לשוטר * סיפורים מהשער

מאת: ארנון סגל

"המצאה שערורייתית של משטרת ישראל". עו"ד יצחק בם

בבוקר יום חמישי שעבר הוליך פרופ' רוני אלנבלום את תלמידי הקורס שלו, 'גיאוגרפיה היסטורית של ירושלים', בואכה הר הבית. רוב מוחלט של הסטודנטים של אלנבלום אינם שומרי מצוות. חובש הכיפה הבודד שבחר להצטרף לסיור, צעיר בשם אריה קופלן, זוהה על ידי השוטר בנקודת הבידוק כדתי – ולכן לא הורשה להצטרף לשאר חברי הקבוצה בסיורם במתחם המקודש. זאת על אף שקופלן טרח לחבוש כובע במטרה שלא להיות מסומן כדתי ושלא להעניק למשטרה עילה לעכב אותו מעבר לשאר חבריו. אולם לשוטרים כללים משלהם, ומשניסה להתווכח הורה לו השוטר להסתלק מהמקום והודיע לו שלא יינתן לו לעלות להר כלל. שאר הקבוצה עלתה להר בלעדיו. הסיור חייב להימשך.

במציאות נורמאלית סיפור כזה היה מחולל רעש ציבורי גדול והשוטר המפלה היה משלם ביוקר. בשנת 2000 חוקקה הכנסת את "חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". נקבע בו ש"כל מי שעוסק במתן שירות ציבורי, בהספקת מוצר או בהפעלת מקום ציבורי אינו רשאי להפלות ולא לספק את המוצר או השירות הציבורי, לא לאפשר כניסה של אדם למקום הציבורי או לסרב לתת שירות במקום הציבורי, בשל דת או השתייכות לקבוצה דתית, גזע, מין, לאום, השקפה, ארץ מוצא, מעמד אישי, נטייה מינית, השתייכות מפלגתית, מוגבלות או הורות". סעיף 5(ב) לחוק לאיסור הפליה מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים של עד 50 אלף שקלים בשל כל עוולה שבוצעה לפי החוק, ללא כל צורך בהוכחת הנזק ובעבור כל מקרה ומקרה של אפליה בנפרד.

רק בשבוע שעבר פסק בית המשפט במסגרת הסעיף הזה עשרות אלפי שקלים פיצוי לצעיר בן לקהילת יוצאי אתיופיה, קצין קבע ביחידה מובחרת בצה"ל שבמסגרת חופשת רגילה יצא עם חבריו לבלות במועדון תל אביבי, אך הכניסה למקום נמנעה ממנו. במקרה ההוא עוד תירצו בעלי המקום את העניין בכך שהמועדון מלא עד אפס מקום. במקרה של הר הבית לא מסתירה משטרת ירושלים (בתגובתה בהמשך) את האמת: מדובר באפליה על בסיס השתייכות לקבוצה דתית. בנימוקי ביטחון שבכוחם כנראה לבטל כל טענה במדינת ישראל 2015, מכשירים גם את העוולה הזו.

המכעיס הוא שגם רשויות אחרות מתבטלות בפני העניין הבטחוני-כביכול הזה. למען האמת ייאמר שהאוניברסיטה העברית עצמה לא יצאה מגדרה כדי לגונן על זכויות הסטודנט שלה, שהופרד מחבריו לספסל הלימודים. בתגובה לשאלותינו ענו שם בצורה די חיוורת: "מדובר בסיור במסגרת קורס של המחלקה לגיאוגרפיה שעוסק בהיסטוריה הרב-תרבותית של ירושלים. המרצה הגיע עם קבוצת סטודנטים המשתתפים בקורס, ובמהלך הבדיקה הבטחונית לפני העלייה להר נמנעה כניסתו של אחד הסטודנטים למתחם. המרצה ניסה לשוחח עם השוטרים במקום ובתיאום עם הסטודנט המשיך בסיור. במקרים מסוג זה סומכת האוניברסיטה על המרצים שינהגו בהתאם לשיקול דעתם כפי שעשה המרצה".

מדוברת המשרד לביטחון פנים ומהדוברת האישית של השר ארדן קיבלנו תגובה משותפת בתגובה לשאלותינו (האם התנהגות כזו מצד שוטר בעמדת הבידוק מקובלת עליכם? האם מקובלת עליכם הוראה להפריד בין יהודים שומרי מצוות לשאינם כאלו בהר הבית?), תגובה מאכזבת – יש להודות – שלפיה: "המשרד אינו מתערב בשיקולים מבצעיים של משטרת ישראל. אנו מציעים שתפנה אליה לקבלת מענה בנושא זה".

נקל לשער מה היה קורה לו באותו טיעון היה מופרד אדם כהה עור מחבריו הלבנים לקבוצה. רק לפני שבועיים רעשה הארץ סביב ההפרדה בין יהודים לערבים באוטובוסים בשומרון, וזו בוטלה. כאן, בהר הבית, ההפרדה שרירה וקיימת ומתבצעת על בסיס יומיומי. בניגוד לפלשתינים בשומרון, יהודים דתיים המבקשים לעלות להר הבית אינם מהווים סכנה בטחונית. להפך, הם קרבנות של אלימות מוסלמית, אבל זה לא עוזר ליחסי הציבור של מצוקתם בהר הבית להמריא ולהביא לביטולה.

וכאשר הגופים הנוגעים בדבר מְפנים את הבמה למשטרה ונאלמים דום, המשטרה דווקא לא מתבלבלת. שם לא טורחים כלל להסתיר את הנוהל המפלה. בתגובה לשאלותינו (הזהות לאלו שנשלחו למשרד לביטחון פנים) השיבו במשטרה: "משטרת ירושלים פועלת ומשקיעה משאבים רבים במטרה לאפשר לכלל המבקשים לבקר בהר הבית. במקרה הנ״ל, משיקולים מבצעיים ואבטחתיים הוצע למבקר להצטרף לקבוצה נוספת שעולה להר, אך הנ״ל סירב ובחר לעזוב. משטרת ירושלים מדגישה כי תמשיך לפעול בנחישות לקיום הביקורים בהר תוך דגש מיוחד לשמירת בטחון המבקרים והסדר בשטח הר הבית".

אגב, לחלוטין לא מדובר במקרה נדיר וחד פעמי. המחשה נוספת להיסחפות המשטרתית הכללית בעניין הר הבית אפשר לקבל מסיפור אחר, מסמר-שיער לא פחות. לפני שנה הגישה משטרת ירושלים כתב אישום נגד נער בן 17 שהגיע לעמדת הבידוק בכניסה להר כשמתחת לשרוולו תפילין של יד. בכתב האישום הוגדר הדבר באופן המדהים הבא: "הנאשם עשה מעשה בכוונה להפריע ולהכשיל את השוטר מרדכי גבאי כשהוא ממלא תפקידו כחוק". המשטרה ביקשה מבית המשפט להרשיע את הקטין בסעיף 'הפרעה לשוטר במילוי תפקידו'.

עו"ד יצחק בם, שייצג את הנער מטעם הסנגוריה הציבורית, לא התבלבל וכבר בראשית הדיון הזכיר שאין כל איסור לעלות להר הבית בתפילין. לדבריו מדובר בהמצאה שערורייתית של משטרת ישראל. הוא דרש מהמשטרה להעביר לידיו את צילומי הוידאו שתיעדו את האירוע, את יומן המבצעים המשטרתי וכן את הנהלים שבהם נכתב שאסור להעלות תפילין להר הבית. זה לקח למשטרה כמה חודשים, אך בסופו של דבר היא הגיעה כנראה למסקנה שמוטב לה לרדת מהעץ. בדיון בחודש שעבר חזרה בה המשטרה מכתב האישום. הנער מכין בימים אלו תביעה אזרחית לפיצויים בשל מעצרו בעניין.

גליק: מוכן לעלות להר הבית בידיים קשורות

בכיסא גלגלים וידיים קשורות איני מסוכן || יהודה גליק

בדיון שהתקיים היום (רביעי י אייר 29/4) בבית משפט השלום אצל כבוד השופטת מרים קסלסי ביקשה המשטרה להמשיך להרחיק את יהודה גליק מהר הבית מכיוון שהוא "איש מסוכן".

↓ מי באמת המסוכן, גליק או מתנקשיו?

עורך דינו של יהודה גליק, יצחק בם, ביקש מהשופטת (בהסכמתו של גליק) לאפשר לו להיכנס להר הבית על כיסא גלגלים כשידיו קשורות, וכך אין כל חשש שהוא יפגע באיש.

עורך הדין הסביר שאם המשטרה מתנגדת משמע שהיא אינה חושבת שגליק מסוכן אלא שהיא חושבת שהתוקפים שלו מסוכנים.

אי לכך המשיך עורך הדין בם לטעון מכיוון שההתנקשות בחייו של גליק לא היתה בהר הבית שמא על המשטרה לדרוש שגליק לא ייצא מביתו.

עורך הדין בם סיכם את דבריו בטענתו כי לא ייתכן להעניש אדם כי אחרים רוצים לפגוע בו. עורך דין בם הסביר כי המשטרה מתנגדת לעליה להר הבית של גליק "מכיוון שהיא אינה חפצה להלחם בטרור הערבי בהר הבית, וגליק שעולה להר ומעודד אחרים לעלות, מייצר למשטרה עבודה. המשטרה מתעבת את גליק ומתנכלת לו, אמר בם בדיון. המשטרה שונאת לעבוד קשה ומעדיפה חיים קלים ועלייתו של גליק להר הבית תהיה עבורה עבודה קשה להגן עליו - אך זה הוא תפקידה!!

ערבות חבוטות

ד"ר עזרא שבט מהמחלקה לכתבי יד בספריה הלאומית ובנו הקטין חבטו ערבות ביציאה מהר הבית בהושענא רבה תשע"ב (2011). המשטרה עיכבה את השניים והביאה אותם למשפט שנמשך שנתיים וחצי, עד שעו"ד יצחק בם שיכנע אותה שהאישום, כמו הערבה, נטול טעם וריח * על ערבי נחל, ערביי הר הבית, ובעיקר על משטרה אבודה

הר הבית. המשטרה ירדה מהעץ . ד"ר עזרא שבט

מדרש ידוע טוען שמקרב ארבעת המינים הערבה מייצגת את פושעי ישראל, אבל כעת מתברר שמבחינת משטרת ישראל מי שחובט ערבות הוא פושע. אחרי הטלת איסור משטרתי על הנפת דגל בהר הבית, על השתטחות, על מילמול תפילה, על התפצלות קבוצות דתיות, על שירה וריקודים, על קריעת בגדים ולאחרונה גם על הכנסת פירות יבשים בט"ו בשבט ואפילו על צילום השוטרים במתחם, כעת מתברר שלרשימה נוסף גם איסור לחבוט ערבות בהושענא רבה.

ד"ר עזרא שְבט הוא חוקר כתבי יד בספריה הלאומית, כלומר לא ממש עונה לתיאור של פרובוקטור מצוי. שבט ובנו אורי, אז בן 13, עלו להר הבית בשעת מנחה בהושענא רבה תשע"ב, לפני שנתיים וחצי, כשעימם ערבות. מתברר שזה נוהג שעליו הקפידו במשך כמה שנים, כשרק עם יציאתם מההר בשער השלשלת היה הבן שולף את הערבות והשניים היו חובטים בהן בקרקע כמנהג ישראל ביום הזה. דא עקא שהפעם שלף הבן את הערבות מוקדם מדי, שני מטרים לפני השער בעוד השניים בתוך שטח ההר.

המוסלמים לא ראו כנראה בעניין הערבות חבטה אישית בהם, או אולי סתם לא שמו לב ולכן לא התערבו, אך קצין המשטרה במקום, דניאל סרגה (כיום מ"מ מפקד הר הבית) עיכב מיד את השניים לחקירה לשעה ארוכה. לדברי שבט הקצין אמר לו שהעיכוב נעשה במטרה ש"תחשוב פעמיים לפני שתעשה זאת עוד פעם". השניים שוחררו לבסוף שעה וחצי לפני כניסת החג, ואם בכך לא די – גם ללא נעליהם שהשאירו בכניסה להר מטעמים הלכתיים במטרה לאוספן בסיום הביקור. הכניסה ננעלה בתום שעת הביקור בעוד השניים מעוכבים בתחנת יחידת המקומות הקדושים, ולאחר החג כבר לא היה זכר לנעליים. שבט חש שהמשטרה ניסתה לשגר באמצעותו מסר מרתיע לכל היהודים חובשי הכיפה הפוקדים את ההר למען יראו וייראו.

בדרך כלל מסתיים מעצר בהר הבית ללא כתב אישום, אך תוך הטלת איסור על כניסת המעוכב לשטח ההר עד לחתימתו על מסמך הגבלות בעייתי (שכבר תואר כאן בעבר בהרחבה). המשטרה נוהגת להותיר את ענייני הר הבית מחוץ לתחום כתבי האישום, מכיוון שהיא מודעת היטב לעובדה שמדיניות המעצרים והעיכובים שלה כלפי יהודים בהר איננה מגובה מבחינה חוקית, בלשון המעטה. ואולם במקרה הזה, ובאופן חריג למדי, הוגש נגד שבט האב כתב אישום בעוון 'התנהגות פרועה במקום ציבורי'. מי שחתום על כתב האישום, אגב, עו"ד עמוס כהן, צמח בבית היוצר של הציונות הדתית.

לצד הנאשם הוצב מטעם הסנגוריה הציבורית עו"ד יצחק בם. בם דרש מהמשטרה להבהיר על סמך מה ציפתה משבט להבין בכוחות עצמו שחבטת ערבות היא מחוץ למנעד ההתנהגויות המצופה ממנו במרחבי ערבוֹת האיסלם שבהר הבית. הרי אין בנמצא חוק האוסר על החזקת ערבות, ואם יש תקנה כלשהי האוסרת זאת – תופע מיד.

בתשובה לבם נאלץ עו"ד לינס חמד מיחידת התביעות בירושלים להודות (במכתב ב-4.4.13. כבר שנה וחצי לאחר המקרה): "מבירור שערכה המאשימה [=המשטרה. א"ס] אל מול גורמי החקירה ופיקוד הר הבית, עלה כי אין כל מסמך כתוב המעגן את המותר והאסור על הר הבית, וכי התדריך המועבר לעולים להר הבית אינו מושתת על רשומה כתובה".

ובכן, אם אין מסמך כתוב, מדוע משוכנעים במשטרה ששבט אמור היה לדעת שהדבר אסור? חמד התייחס לכך: "הוראות איסור התפילה בהר הבית מועברות ליהודים ולתיירים בני דתות אחרות. כאשר מדובר ביהודים כולל התדריך דגשים ספציפיים, לרבות איסור קריעת חולצות, איסור השתחוות, איסור שירה וריקודים והעלאת תשמישי קדושה. בני הדת המוסלמית רשאים לשאת תפילה על הר הבית. מחומר הראיות בתיק עולה כי אחראי עמדת הבידוק בשער המוגרבים בהר הבית ציין בהודעתו במשטרה כי מחוץ לעמדת הבידוק מוצב שלט המתייחס בין היתר לאיסור העלאת תשמישי קדושה להר הבית".

רוכבת ערבות

המשטרה מסתמכת על הוראותיו,

אך אין לה מושג מי הציב אותו.

השלט בכניסה להר

בם לא טרח להתייחס לחצאי האמיתות בתשובה, כמו למשל לטענה הלגמרי לא נכונה שגם תיירים מתודרכים בכניסה להר. הוא תהה רק מי הציב את השלט נושא-ההוראות שעליו מסתמכת המשטרה: "מן המכתב לא ברור מי הציב את השלט המתואר בו, והמתיימר לכלול הוראות והגבלות ביחס לביקורים בהר הבית. בהקשר זה אבקש להסב תשומת לבך לחוק עזר לירושלים (שילוט), התש"ם-1980, המחייב ברשיון כל שלט שמוצב ברשות הרבים. אבקש לדעת מי הציב את השלט המתואר במכתבך. ככל שהשלט הוצב על ידי המשטרה או רשות מרשויות המדינה, אבקש לדעת מכוח מה הוצב. אבקש לדעת האם ניתן רישיון להצגת שלט זה, מי ביקש את קבלת הרישיון ומי משלם את אגרת הרישיון עליו. מידע זה דרוש להגנת הנאשם, כי ככל שהשלט הוצב שלא כדין ובאופן שרירותי, יהיו לכך השלכות על התיק, מעבר לחובה להסיר את השלט".

ובנוסף: "כמו כן, אבקש לדעת, מכוח מה נדרשים האזרחים העולים להר הבית לציית להוראות של שומרי הווקף במקום".

התשובה לשאלה הראשונה פשוטה לכאורה – אם המשטרה מסתמכת על ההוראות הכתובת בו, מכאן שהמשטרה היא שהציבה את השלט. אלא שהודאה בדבר היתה מסבכת כנראה את המשטרה עוד יותר עם בעיית חוקיות הנהלים, שכנראה בדיוק מהסיבה הזו גם נותרים בלתי כתובים במשך כמעט יובל שנים. ממילא הגיעה (כעבור יותר מחודשיים – 10.6.13) התשובה המשונה הבאה: "אין בידי המאשימה זהות הגורם שהציב את השלט האמור, או הגורם שאישר את הצבת השלט, וכן אין למאשימה מידע באשר לזהות הגורם המשלם אגרת רישיון בגין השלט". לשאלה השניה המשטרה לא התייחסה כלל. ובכל זאת, לא התכוונו שם להתנצל על האישום: "המאשימה סבורה כי מידע זה אינו בגין חומר חקירה בתיק ואין בינו לבין הגנת הנאשם כל קשר. המאשימה סבורה כי אף אם ניווכח כי הצבת השלט נעשתה שלא על פי חוק העזר לירושלים (שילוט), 1980, הרי שאין הדבר משליך על מידת האחריות בה נושא הנאשם בגין חבטת ערבה. עוד יוער כי חומר החקירה כולל ראיות המלמדות על ידיעתו של הנאשם בדבר האיסור לשאת תשמישי קדושה ואיסור נשיאת תפילה בהר הבית, ואין הראיות מבוססות על קיומו של השלט האמור".

עו"ד יצחק בם

בם, יחד עם עוזרו יהודה שרקי, מיהרו לחבוט בחזרה: "בהמשך להתכתבותנו בנדון, נבקש לקבל את כל המידע המודיעיני, ההערכות וכיוצא באלה, הרלוונטיות ליום האירוע, והמצביעות על כך שחבטת ערבה ביציאה מהר הבית עלולה בדרגת הסתברות קרובה לוודאות לגרום לאחרים להפר את הסדר הציבורי. לנאשם מיוחסת התנהגות פרועה במקום ציבורי... הלכה פסוקה היא שכדי להגביל זכות יסוד של האזרח נדרשת הרשות להראות כי קיימת סכנה בדרגת הסתברות שקרובה לוודאות, כי מימוש הזכות תביא לפגיעה קשה בשלום הציבור. כדי לבחון את הטענה הזאת זקוק הנאשם לכל החומר המצוי בידי המשטרה בדבר מידע והערכות ביחס למצב בהר הבית ביום בו חבט את הערבה. על כן, נבקש לקבל את כל המידע המודיעיני, הערכות מצב וכל מידע רלוונטי אחר, הנוגע להערכת הסיכון הנובע מחבטת ערבה ביציאה מהר הבית ביום האירוע".

המכתב הזה כבר לא זכה למענה מהמשטרה. מבחן 'מצליח' שערכה נגמר מבחינתה בכישלון. הערכות מודיעיניות על הסכנות שבחבטת ערבה הן משהו שלא קיים כנראה אפילו במשמרות המהפכה האיראניים, ואת התשובה לשאלה מי הציב את השלט מסובך מדי להסביר כנראה. זה לקח עוד כמה חודשים, אבל בשבועות האחרונים התברר שהמשטרה בחרה לרדת מהעץ, עץ הערבה, ולבטל את כתב האישום.

ד"ר עזרא שבט נשמע כיום די מפוייס: "אני דווקא מבין את התנהגות המשטרה במקרה הזה. היא אופיינית לקוצר הראיה הכולל של המדיניות הישראלית כבר מזמן. המשטרה אמונה על החוק והסדר, אבל הרבה יותר נוח לה בראייה קצרה להעדיף את שמירת הסדר על שמירת החוק. לאחר מאמץ משפטי רב הוכח מה שידעתי מלכתחילה, שלא עברתי על שום חוק, אלא החוק וזכויות האזרח לחופש פולחן המעוגנים בו ניצבים לצידי ולהגנתי. על המשטר להגן עלינו, ואסור לו, על פי חוק, להצר את מעשינו בעבודת א-לוהינו במקום אשר בחר. המשפט שלי הוכיח שהוראות המשטרה האוסרות זאת הן הבלתי-חוקיות, אלא שנוח יותר למשטר לטפל באזרחים הנאמנים הלא-אלימים מאשר להתמודד עם האלימות האסלאמית".

עו"ד בם מסר בתגובה: "התברר שההגבלות על הפולחן בהר הבית אינן מעוגנות בשום מסמך כתוב, אלא נובעות משרירות ליבה של המשטרה בלבד. לא פלא אפוא שהמשטרה לא ששה להעמיד אותן למבחן במסגרת משפט פלילי. המשטרה בהר הבית היא הססנית ופחדנית, אשר במקום להגן על חופש דת מפני פורעים מונעת את חופש הדת מן היהודים ונסוגה מפני איומים באלימות".

'מקור ראשון' הפנה שאלות בעניין גם למשרד המשפטים וכן למשטרת ישראל. שאלנו: "על פי תשובת נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה לרב ישראל אריאל לפני למעלה מחצי שנה, אין זה תקין שמשטרת ישראל אינה מפרסמת את הנהלים המוחלים על יהודים בהר הבית בכתב, ומותירה אותם כנהלים בעל פה. המבקר דרש מהמשטרה להעלות את הנהלים הנוהגים כלפי יהודים בהר הבית על גבי הכתב. כמו כן", הוספנו, "ידוע לנו שלאחרונה התקיימו פגישות בעניין הזה בדיוק בין משטרת ישראל ובין היועץ המשפטי לממשלה. לאור זאת, האם כבר נקבעו נהלים כתובים כנדרש? אם לא – מדוע? אם כן – מה הם?".

ממשטרת ירושלים נמסר: "הנוהל שאליו מתייחס נציב תלונות הציבור במכתבו מיום 30.7.13, ואשר את השלמתו ביקש להחיש, אמור להסדיר את הליך מניעת כניסת מבקרים [שהפרו את נהלי המשטרה. א"ס] להר הבית. הצעת נוהל הוכנה זה מכבר בידי המשטרה ואישורה נמצא בשלבים מתקדמים וממתין לאישור משרד המשפטים".

גם במשרד המשפטים אישרו ששוקדים שם על רשימת נהלים חדשה: "משטרת ישראל אכן מגבשת נהלים הנוגעים לגישה להר הבית. הנושא עדיין בבחינה, ומטבע הדברים הנושא יעשה בתאום עם הגורמים הרלוונטיים במשרד המשפטים".

בעניין השלט נמסר ממשטרת ירושלים: "כל השלטים המוצבים באזור הכותל מוצבים על ידי הקרן למורשת הכותל. שלט זה, מוצב במקם מזה שנים רבות ובשל בלאי טבעי, חודש ,ככתבו וכלשונו לפני כשנה לערך, כאמור על ידי הקרן למורשת הכותל".  

על הצו הדרקוני האוסר על הרב יהודה גליק לעלות להר הבית

בצעד חריג ומיוחד, הוציאה משטרת מרחב דוד צו מיוחד לרב יהודה גליק, האוסר עליו להיכנס לתחום הר הבית. "המשטרה נכנעת לערבים ומגבילה את היהודים. הצו הזה פגום ולוקה בחוסר מדתיות"

מאת : יהודה פרל / הקול היהודי

יהודה גליק בהפגנה למען מסורבי העליה להר הבית (תנועות המקדש)

בצעד חריג, הודיעה משטרת מרחב דוד בעיר העתיקה בירושלים, לרב יהודה גליק, יו"ר הקרן למורשת הר הבית, כי היא מורה על הרחקתו משטח ההר, וזאת ללא הגבלה של זמן. בצו שנחתם בשבוע שעבר בידי קצין חקירות מרחב דוד, יואב בר, נכתב כי ההוראה ניתנה לאחר שעודכן בר ב"מסוכנותו" של הרב גליק, מידי קצין החקירות חאלד שנאן. על פי הנכתב, צו ההרחקה שהוצא כנגד גליק, מעוגן בסעיף 4א בחוק.

"אף פעם לא נתקלתי בצו כזה"

בשיחה עם הקול היהודי, תמה עו"ד איציק בם על הוצאת הצו הדרקוני. "אף פעם לא נתקלתי בצו כזה, זה סוג של צו מנהלי. כעיקרון למשטרה יש סמכות לא לאפשר גישה למקום מסוים אם יש סכנה של פגיעה בחיים או בגוף. תכל'ס, הסעיף הזה נועד כדי לעגן את האפשרות של המשטרה לסגור שטחים ולמנוע גישה למקומות אם יש אירוע מסוכן. זה לא נועד לאפשר למשטרה להרחיק יהודי מהר הבית ללא הגבלה של זמן", אומר עו"ד בם.

"יותר מזה, במקרה של הרב יהודה גליק, היו הפרות חוק ברורות בתחום הפרוצדורלי. כך למשל לא נעשה איתו שימוע מראש. לא נתנו לו לעיין בחומר שלטענת המשטרה קיים נגדו. וגם הצו לא יכול להיות בלתי מוגבל בזמן. במצב הזה, לפי דעתי הצו לא יכול לעמוד".

"גם אם נניח שהמשטרה יכולה להוציא צו לכמה זמן שהיא רוצה, וגם אם נניח שיש הצדקה להוצאת הצו, הצו צריך להיות מידתי", אומר עו"ד בם. "הצו לא יכול להיות יותר ארוך מהזמן הדרוש, הוא לא יכול להיות אין סופי. צריך לבחון אותו מידי כמה זמן. כאשר אין בצו הגבלה של זמן הוא לוקה בחוסר מידתיות", מסביר עו"ד בם את הבעיה.

למרות פגימותו של הצו, סובר עו"ד בם כי הינו בעל תוקף חוקי. "הצו הזה, כל עוד הוא לא בוטל על ידי המשטרה או בית המשפט הוא בעל תוקף. הוא ניתן לביטול כי הוא פגום אבל הוא תקף, כל עוד הוא לא בוטל. לדעתי צריך להיאבק כדי לבטלו. הצו משתמש בסעיף שלא לשמו הוא נועד וגם ישנה פגיעה בזכויות הפרוצדורליות של הרב יהודה גליק. אי אפשר לעשות צו כזה ללא שימוע וללא שמראים לנדון את החומר שגרם להחליט על הצו וללא הגבלת זמן".

עו"ד בם סבור כי יש לפעול לא רק בדרך משפטית. "לדעתי אפשר לפעול כנגד הצו במישור המשפטי, אבל אני לא בטוח שדווקא בדרך המשפטית נראה ישועות. לדעתי, צריך לשלב את הדרך המשפטית עם הדרך הציבורית פוליטית. הצו הזה הוא מעיין צו מנהלי".

הצו שניתן ליהודה גליק

"המשטרה נכנעת לערבים ומגבילה את היהודים"

לאחר ההיבט המשפטי על הצו הדרקוני המיוחד, פונה עו"ד בם להסביר את הסיבה שלטעמו החליטה המשטרה לפעול בצורה כה לא מידתית. "המשטרה רוצה שקט תעשייתי. כלומר שבהר הבית יהיה שקט. ערבים לא יעשו בלאגן והיהודים לא יעשו בלאגן, שאף אחד לא יעשה בלאגן. הם יודעים שאם עם ישראל יעלה להר הבית, המצב הקיים לא יישאר לנצח לכן הם נהיו מאוד לחוצים. בגלל הלחץ שלהם, החשש שלהם שהמגמה הזאת, של השיבה של עם ישראל להר הבית, הם עושים כל מה שהם יכולים לעשות כדי למנוע את זה".

"הערבים נלחמים בדרך שלהם, מהומות, זריקות אבנים, ולא אופתע אם תהיה הסלמה באלימות. הם חושבים שהר הבית שלהם אבל אנחנו ידועים שהוא שלנו. למשטרה אין כוח ואין רצון להתגבר על האלימות הערבית, לכן כאשר למשטרה אין רצון כזה, היא נכנעת לאלימות האת והיא מנסה לרצות את הערבים ולהגביל את היהודים".

"לדעתי, לא זאת הדרך. המשטרה חייבת לטפל בזה כמו שהיא מטפלת בכל אלימות. המשטרה צריכה לפעול נגד מי שפועל באלימות ולא נגד מי שנושא תפילה".

אושר למורחקים לעלות להר הבית

בעקבות הפרסום בקול היהודי: אושר למורחקים לעלות להר הבית

בשבוע שעבר פורסם בקול היהודי אודות האיסור הגורף שהטילה המשטרה על עליית מורחקים מנהליים להר הבית באופן שרירותי. למחרת הפרסום הודיעה המשטרה לעו"ד בם: "אין מניעה לעליית מרשך להר הבית"

מאת: מערכת הקול היהודי

 מורחק מנהלי בהר הבית (הקול היהודי)

יום לאחר פניית

הקול היהודי למשטרה, ופרסום הכתבה בנושא, אישרה המשטרה את עלייתם של המורחקים המנהליים להר הבית,.

בשבוע שעבר, פורסם בקול היהודי סיפורם של אליעזר טרספולסקי ודוב מורל, שניהם מורחקים מנהליים משטחי יהודה ושומרון, שבקשו לעלות בטהרה להר הבית. כשהגיעו לשערי ההר, מנעה מהם המשטרה את הכניסה בטענה שהם "מורחקים מנהליים מיו"ש", זאת על אף ששטח הר הבית כלל לא גובל בשטחי יו"ש.

בתגובה שלח עו"ד איציק בם מכתבם ליועץ המשפטי של משטרת ירושלים בדרישה להבין את פשר העניין, בו קבל על כך שאין זה מן הצדק הטבעי למנוע עלייתם להר.

לאחר שחלף כחודש וחצי, ומכתבו של עו"ד בם נותר ללא מענה, פנינו בשבוע שעבר למשטרה, לברר מה פשר ההרחקה התמוהה וההתעלמות ממכתבו של עו"ד בם. במשטרה ענו כי "עו"ד בם נפגש עם נציגי משטרת ירושלים ומענה יינתן בהקדם", פגישה עליה לא שמע בם מעולם… 

אולם פחות מיממה מאז פרסום הכתבה, קיבל עו"ד בם תשובה ממשטרת ירושלים. במכתב עליו חתום קצין הימ"ק (היחידה למקומות קדושים), סנ"צ אבי ביטון נכתב, כי אכן אין כל קשר בין הרחקה מנהלית מיו"ש לעלייה להר הבית וכי מניעת עלייתם של שני המורחקים המנהליים "התקבלה אד-הוק" ו"אין מניעה עקרונית לעליית מרשיך".

שני מורחקים טריים ששמעו על תשובת המשטרה החליטו לבדוק כיצד היא מיושמת בשטח, ופנו לסנ"צ ביטון, שאישר כי יוכלו להגיע ביום המחרת להר הבית. 

כשהגיעו השניים להר, מנע מהם בתחילה השוטר המוצב במקום את הכניסה, אולם בבירור נוסף שערך אפשר להם להיכנס, אך זאת רק בליווי מיוחד.

"אמרו לנו שאנחנו יכולים לעלות מבלי להמתין לקבוצה, כפי שנערכות העליות בדרך כלל, כי אנחנו צריכים השגחה מיוחדת", סיפר לקול היהודי, אחד המורחקים. "הוא אמר לנו: "אתם לבד עם השגחה אישית של שוטר ואיש וואקף"".

המורחקים מספרים כי השוטר היה מאוד לחוץ לאורך הסיור. "אחרי שהזהירו אותנו ש'הדבר הכי קטן שתעשו לא תראו יותר את הר הבית', אמר לנו השוטר שהשגיח עלינו בתוך ההר ש'ליד המסגד תעברו מהר', והוא חזר על המשפט הזה כמה פעמים, כאילו שאם נסתכל עליו יישרף לו השטיח…".

לסיום מביעים המורחקים את תקוותם לזכות עוד השנה לעלות להר הבית ולהקריב במקום את קרבן הפסח. "בעז"ה, בימים ההם בזמן הזה, יהפך הכל מששון לשמחה ובזכות יהודים עקשניים נקים פה מדינה יהודית. ועוד לפני שנבנה את בית המקדש נוכל לעלות להר הבית ולהקריב קרבן פסח כראוי, ולא להיות "אנוסים" כבכל שנה". 

"התנהלות שרירותית ושערורייתית של המשטרה"

עו"ד יצחק בם שייצג את יצחק דבירה (צוויג) בתביעה נגד המשטרה מברך על החלטת בית המשפט החושף את התנהלות המשטרה.

מאת: שלמה פיוטרקובסקי / ערוץ 7

 עו"ד יצחק בם 

עו"ד יצחק בם שייצג את יצחק דבירה (צוויג) בתביעה נגד המשטרה מברך על החלטת בית המשפט, אשר פסק פיצוי למרשו בגין האיסור שהוטל עליו לעלות להר הבית.

לדבריו, "מפסק הדין עולה התנהלות שרירותית ושערורייתית של המשטרה, בה יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה וההחלטות מתקבלות בניגוד לכללים יסודיים של המשפט המנהלי בישראל".

בם מציין, כי "למרבה הצער, במקום להבטיח את חופש הגישה וחופש הפולחן בהר הבית, מדינת ישראל מגבילה את זכויות היסוד של היהודים במקום הקדוש להם ביותר, פורסת חסות על הרס העתיקות בידי הוואקף, ומתנכלת ליהודים העולים להר הבית בכל דרך".

עו"ד בם מוסיף, כי "היום קיבלנו קביעה של בית המשפט, כי גם את ההתנכלויות המשטרה צריכה לעשות לפי כללי המשפט המנהלי הישראלי ואם לא תעשה כן, המשטרה תשלם מחיר".

"פסק דין זה אינו סוף פסוק, אלא רק צעד קטן במאבק לכינון שלטון החוק והגנה על חירויות היסוד של האזרח בהר הבית. זהו שביב קטן של אור במציאות חשוכה מאוד. שביב זה שבא בחג החנוכה צריך לעודד יהודים רבים נוספים לתבוע את זכויותם בהר הבית", מוסיף בם.