יום חמישי, 13 בפברואר 2014

פרשת כי תשא: האם המשכן הוקם בגלל או למרות חטא העגל?

האם הקמת המשכן היתה תוצאה של חטא העגל, כפי שיש המנסים לטעון או שמא המשכן תוכנן עוד לפני החטא וכמעט בוטל בגלל חטא העגל?

המשכן במדבר סיני
מאת: אסף פריד 
כל שנה ובדאי שגם השנה בסביבות פרשת "כי תשא" מתפרסים בעיתונים ובעלוני השבת דיונים האם המשכן וכפועל יוצא המקדש, הינו מלכתחילה או בדיעבד. האם הקב"ה תכנן לצוות על המשכן מראש או שהמשכן הוא תוצאה של חטא העגל. הדיונים כולם יתבססו על המחלוקת המפורסמת בין רש"י לרמב"ן לגבי סדר הפרשיות כפי שמובא ברש"י בפרשתנו (ל"א י"ח) "אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לצווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכפורים נתרצה הקב"ה לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן": רוב המאמרים האלו לוקחים את דעת רש"י, לפי הבנתם, לעיקר וטוענים שהמשכן הוא תוצאה של חטא העגל, (למרות שרש"י כלל לא דיבר על כך) ולכן המשכן הוא בכלל בדיעבד, רוב המאמרים האלו לא אומרים זאת במפורש אבל ניתן להבין בין השורות את התובנה הבאה: המשכן הדיעבדי ניתן לדור ההוא, שהיה שטוף בעבודה זרה, לדורנו שרחוק מעבודה זרה, אין כלל צורך במקדש, המהדרין אף מוסיפים את דעת הרמב"ם במורה הנבוכים, על הקורבנות. ואומרים "מה העבודה הזאת לכם?"
האם רש"י סובר שהמשכן הינו תוצאה של חטא העגל? הבא נבחן את השלבים של חטא העגל והכפרה שלב אחרי שלב:
שלב א':

כאשר עם ישראל חוטא בעגל אומר הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך...ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא: ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם..." (לא ז'-י"א)
משה מתפלל ומבקש רחמים "ויחל משה את פני ה' א-לוקיו.. למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים... שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך שר נשבעת להם בך... וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו". תפילתו של משה מנעה את השמדת עם ישראל. אבל אין כאן סליחה ואין כאן כפרה, ה' לא סלח על חטא העגל.
שלב ב'
משה יורד מהר סיני, שובר את הלוחות ושורף את העגל "...ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר. ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק..." (ל"ב י"ט- כ') משה לא מסתפק בשבירת הלוחות ושריפת העגל, הוא גם מטהר את העם מהחוטאים "ויעמד משה שער המחנה ויאמר מי לה' אלי... עיברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו  ואיש את קרובו... ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש" אולם ה' לא סולח.
שלג ג'
משה עולה אל ה', ומציב לקב"ה אולטימטום "ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה.. ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (לב ל"א-ל"ב). משה אומר לקב"ה, או שאתה סולח או שאתה מוחה אותי. ה' מסרב לקבל את האולטימטום ואומר "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" וכאן בא ציווי נוסף "ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם" . משה נצטווה להוביל את העם ישר לארץ ישראל, בלי לוחות שניים, בלי השראת שכינה במחנה, בלי משכן. והקב"ה ממשיך ואומר " לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה: וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ  כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (ל"ג א'-ג')
שלב ד'
עם ישראל, מתאבל כאשר הוא שומע שה' לא רוצה להשרות שכינתו בתוך העם, וכאן מתחילה נקודת המפנה "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו". עם ישראל מסרב לחיות בלי משכן, בלי השראת שכינה במחנה, מה לנו חיים בלי קרבת א-לוקים'?
מה הם אותם עדיים, שבני ישראל לא לבשו? יש לכך הסברים רבים, אולם אונקלוס מתרגם "ולא שוו גבר תקון זיניה עלוהי" 'עדי' = 'תקון זיניה', כלי נשק. וזה ברור, הרי בפסוקים הקודמים משה נצטווה לקחת את העם לארץ ישראל, אז קדימה  ללבוש את החגור ולצאת לקרב. אולם, עם ישראל מסרב ללבוש את החגור ואומר לקב"ה: "אנחנו לא זזים מכאן עד שאתה סולח לנו ומשרה שכינתך במחנה". ה' מקבל את המעשה של עם ישראל ומאשר אותו. " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ"
שלב ה'
משה עולה אל ה' ודורש שישרה שכינתו בעם ישראל " וַיֹּאמֶר אֵלָיו  אִם-אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל-תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל-הָעָם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה." הקב"ה מסכים לדרישה, והרי איך הוא יכול לסרב לעם שכל כך רוצה שישרה את שכינתו בקרבו. ומוכן להסתכן בשביל חפצו בקרבת א-לוקים, הרי ידוע שהקרבה לקב"ה עלולה גם להיות שורפת
ויש כאן הרבה להאריך בעניין ראית פנים ואחור ובעניין י"ג מידות, אבל לא במאמר זה.
שלב ו'
משה עולה להר לקבל לוחות שניים, יורד מההר עם הלוחות ומיד מתחיל בהקמת המשכן למען ישרה ה' את שכינתו בישראל, כמו שאומר הרמב"ן בתחילת פרשת ויקהל " ויתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם עניין המשכן אשר נצטווה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כעניין שציוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן ציוה אותם משה עתה בכל מה שנצטווה מתחלה:"
האם רש"י חולק על הגישה הזאת? האם רש"י אומר שאם לא היה חטא העגל לא היה משכן?
בתחילת פרשת פקודי מופיע הפסוק "אלה פקודי המשכן, משכן העדות" רש"י מסביר למה נקרא שמו של המשכן 'משכן העדות' - "משכן העדת - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ברוך הוא על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם:". מכן רואים ברור שגם לדעת רש"י חטא העגל כמעט וגרם לזה שהקב"ה לא ישרה שכינתו בקרב העם. חטא העגל כמעט וגרם לזה שלא יהיה לנו מקדש. וקיום המשכן מעיד על זה שהקב"ה סלח לנו על חטא העגל.

אז איך אפשר לאמר שרש"י שאומר שהמשכן הוא תוצאה של חטא העגל. אדרבה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה