הוא יהודי וגם מוסלמי אך מתעב את שניהם. הוא מעריץ את תלמידו של הרב כהנא בנצי גופשטיין אך גם את המחבל ראאד סלאח

מוחמד כבר לא בא אל ההר

אמו יהודיה ואביו ערבי, ואילו הוא מתעב יהודים ומוסלמים במידה שווה ('כי אינכם אנשי אמת') * אין ספק, מוחמד ממרכז הארץ (פרטים מדוייקים יותר אסור לנו לפרסם) הוא דמות מבלבלת. את ראאד סלאח הוא דווקא מעריץ, אך לצדו גם את בנצי גופשטיין, אחד מבכירי תלמידי הרב כהנא * ויותר מכל, מוחמד רואה בוויתור הישראלי על הר הבית אות לחוסר אמונה בקרב היהודים. וזה כואב לו מאוד

לפי ההלכה המוסלמית הוא נחשב למוסלמי, ואילו לפי ההלכה היהודית הוא יהודי לכל דבר. ובפועל? בעבר חיפש את מקומו כאן וגם כאן, נישא ליהודיה והוליד כמה בנות ובנים יהודיים למהדרין. ישב בכולל ולמד גמרא. אחר כך שינה כיוון, התגרש מאשתו ושב לכפרו. כיום, בשנות השלושים לחייו, הוא גר אמנם בכפר הולדתו, אך איננו מזדהה עם אף אחד מהצדדים. אירגון להב"ה ('למניעת התבוללות בארץ הקודש') שבראשות בנצי גופשטיין מסייע כיום למוחמד. מטעמים מובנים נותיר כאן פרטים רבים מעורפלים. נציין רק שברבות השנים נחשף מוחמד לעניין חזית המאבק הבין-דתי המקומי – הר הבית – משני צידי המתרס, ואף אימץ לגביו עמדה מעניינת וחד משמעית.

"בקרב ערביי ישראל קיימת היום התעוררות לעניין אל אקצה שלא היתה בעבר", פותח מוחמד. "זה קורה בגלל שייח' ראאד סלאח שדואג לתת פירסום רב לנושא. סלאח אוסף תרומות כדי להביא להר אוטובוסים מלאים במוסלמים. ההאצה במעמד האיסלמי של ההר מתרחשת בתגובה להתעוררות היהודית לעליה להר הבית. כך, כשעליתי כילד להר הבית היה מותר לאכול ולשתות ברחבת ההר. לא נהגנו בו קדושה מלבד בתוך מסגד אל אקצה וכיפת הסלע, אבל כיום הקדושה המוסלמית התפשטה לכל שטח ההר. העישון אסור כיום בכל רחבי המתחם, לדוגמא, בעוד שבעבר היה מותר. כילד אני זוכר שישבנו שם ועשינו 'על האש'.

"ראאד סלאח גם הקים בהר 'כולל' מוסלמי, שגם לי הוצע להצטרף אליו, לשבת ולקרוא בקוראן תמורת 1,300 ש"ח לחודש. למיזם הזה של סלאח תורמים כיום בעיקר ערבים ישראלים. לפני 15 שנה אי אפשר היה לראות קופת צדקה באף חנות ערבית. היום בכל חנות יש לפחות שלוש קופות צדקה שמתרימות למען נוכחות איסלאמית בהר הבית".

מה דעתך על המאבק שסלאח מוביל?

"כל הכבוד לו. הוא איש טוב. כתלמיד כיתה י' רציתי ללמוד אצלו. אני אוהב אנשים ערכיים שהולכים עם הערכים שלהם עד הסוף. מצד שני, דווקא בגלל שהוא אידיאליסט, סלאח מסוכן מאוד. אין מקום לריבונות של שני עמים בארץ הזו. זו מדינת הלאום של העם היהודי. על פי ההלכה היהודית אסור לסלק בני עם אחר מהארץ כשהם מקבלים עליהם שבע מצוות בני נוח. יש להחיל כאן ריבונות יהודית תוך מתן זכות מגורים לערבים לא כלאום אלא כחברה".

מה הפתרון שלך למצב בהר הבית?

"אסור לגויים לדרוך שם. זה מקום קדוש. הבעיה של הר הבית היא הרפיסות וחוסר האמונה שלכם, היהודים. אני אינני מגדיר את עצמי לא כמוסלמי ולא כיהודי. אני מגדיר את עצמי אדם ללא דת. אני שונא ערבים ויהודים באותה מידה, כי אינכם אנשי א-לוהים. אם הייתם דתיים באמת, היהודים, לא היה מקום לערבי בהר הבית. הרי לוּ הייתי נכנס לבית הפרטי שלך וחוטף את אשתך וילדיך לא היית נח עד שהיית מחזיר אותם, אבל כשאני נכנס למדינה שלך וחוטף את הדבר הכי קדוש לך, את הבית של א-לוהים, ואתה יושב במנוחה ושמח בחייך – פירושו של דבר שאשתך וילדיך חשובים בעיניך יותר מהבית של א-לוהים. בגלל זה אני בז לעם היהודי".

לשלם מחיר על האמונה

"ברעידת האדמה שהתרחשה בארץ בשנת 1837 המוסלמים נטשו את הר הבית למשך חודשים ארוכים. היו אז מחכמי ישראל שקראו ליהודים להקריב קרבנות בהר השומם, מפני שבנקודת הזמן הזו הדבר יעבור ללא התנגדות. הרי יש קרבנות שמותר לפי ההלכה להקריב גם בימינו, קרבן פסח למשל, וניתן גם לסמן בו את המקומות האסורים והמותרים בכניסה, אבל היתה אז רפיסות. פחדו מהמלכות. זה אחד הקיטרוגים שהשטן מעלה לפני השם – הנה, היתה ליהודים אפשרות לעלות להר. הנה, יש ספר כמו 'דרישת ציון' של הרב קלישר שמסביר את העבודות המותרות ואיך ניתן לבצע אותן, והספר לא נלמד, איננו מוכר, ובישיבות שלכם מלמדים אתכם להפך, לצערי".

יש לו חלום, לחלק דולרים עם הכיתוב 'אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים': "אתם עובדים את הדולר ולא את הא-ל. זה נכון גם לגבי המוסלמים. אני אומר בדרשות שאני נושא כאן בכפר שצריך להפסיק לומר 'לא א-ללה איל א-ללה ומוחמד רסול א-ללה' [=אין א-לוהים מבלעדי א-ללה ומוחמד הוא שליחו], אלא לא א-ללה איל א-דולר'. השקל חשוב לכם יותר מא-לוהים".

בעיניך זה נכון גם לגבי הערבים וגם לגבי היהודים?

"כן, וזה כואב לי נורא. אני בז גם לערבים, ואני אומר זאת כמי שחי מחצית מחייו כערבי. כי לוּ אקלל באוזני ערבי את אשתו או את אחותו הוא יהיה מוכן להרוג אותי, אבל אם אקלל את א-לוהים במסגד אל אקצה, אף אחד לא יעשה לי דבר. אצל הערבים קללת א-לוהים היא דבר פרוץ מאוד, ופירושו של דבר ששם מעריכים יותר את הנשים שלהם מאשר את א-לוהים. זה אחד הדברים שבגללם ראוי לשבח את העם היהודי. ב-15 השנים שאני מסתובב בין יהודים אף פעם לא שמעתי את איזכור השם המפורש ולאחריו קללה, מה שבקרב ערבים רווח מאוד. ובכלל, הערבים הישראלים אינם כה דתיים, במיוחד לא בגליל. בכפרי המשולש הדת חזקה יותר, כמו למשל באום אל פאחם, אך בגליל, למשל, לא יימחו במי שיאכל ברמדאן".

יש סתירה בדבריך. מצד אחד אתה אומר שקיימת התעוררות גדולה לאל אקצה ומצד שני אתה מסביר שערביי ישראל אינם כה דתיים.

"בעשור האחרון חלה התעוררות משמעותית משני הצדדים למלחמה על הר הבית. במקביל לעובדה שהיהודים החלו לארגן עליות ולדבר על הר הבית ועל הרצון שלהם בו, חלה גם התעוררות פוליטית ערבית. זו במפורש התעוררות לאומנית ולא דתית. ראאד סלאח משתמש אמנם במינוחים דתיים, אבל למעשה הוא פועל על הרגש הלאומי של ערביי ישראל, שמבחינה דתית הם קטני אמונה. יש לי בכפר מכר ערבי שאני יודע שיוצא עם אשת איש – אבל בכל יום שישי הוא הולך להר הבית. על פי דין קוראן חייבים להרוג אותו. למה הוא הולך להר הבית כשהוא כה שפל מבחינה מוסרית ודתית? כי הר הבית הוא מבחינתו עניין לאומי שאיננו מותנה ביראת א-לוהים".

מעריץ את נכונותו לשלם מחיר על אמונתו.
בנצי גופשטיין (בחולצה כחולה וזקן) בהר הבית

את בנצי גופשטיין, חברו, הוא דווקא מעריץ, ממש כשם שהוא מעריץ את שייח' ראאד סלאח: "אני מעריץ אנשים קיצוניים", מנמק מוחמד. בייחוד מעריך מוחמד את העובדה שלפני חמישה חודשים נעצר גופשטיין בהר הבית לאחר שהוא וחבריו קראו בהר קריאת שמע, השתחוו והניפו את הדגל הכחול-לבן: "מי שבאמת מאמין שזה הבית של א-לוהים צריך להיות ישר עם האמונה שלו ונכון לשלם מחיר ולשבת במעצר בשביל להשתטח שם בתפילה. אסור להניח לזרים להסתובב שם בחופשיות.

"אני רוצה שאנשים יתחילו לפחד מא-לוהים, בין אם מדובר בערבים ובין אם ביהודים. בקוראן כתוב שלוש פעמים 'למי נתתי את ארץ ישראל? לבני ישראל'. אם היהודים והערבים יתחילו להאמין יותר בא-לוהים, היהודים יאחזו בהר הבית, והערבים ימסרו את המפתחות ויצאו החוצה, כי זה מה שהקוראן שלהם אומר. אם היהודים היו באמת מאמינים, הם לא היו מעניקים את מפתחות הר הבית לוואקף, כשם שלא יעלה על הדעת למסור את מפתחות הכנסת לוואקף.

ככלות הכל, מוחמד מרכך מעט את הטון: "חושך לא מגרשים במקלות. כפי שהרב קוק אמר, אין לקבול על הבערות והכפירה אלא להוסיף חוכמה ואמונה. יש להרבות אור. הדרך הטובה ביותר איננה להילחם בערבים, אלא בבערות ובכפירה הקיימים בעם היהודי. להנחיל אמונה אמיתית. לא לשבת עם ספרים ולהתפלפל כדי להיות חכמים בידיעת התורה, אלא להיות יהודים אמיתיים ולקנא קנאת השם כמו פנחס. כשתהיה בעם היהודי קבוצה בת עשרה יהודים שמוכנה להיכנס לבית סוהר בכל שני וחמישי למען כבוד השם, יגיע לכם לקבל את הר הבית. אז הקדוש ברוך הוא ייתן לכם אותו".