בית הכנסת חגג בחירת שני מתפללים לוועד המטה

שני נציגים לבית כנסת אחד || חזון דוד בקרית ארבע והר הבית

שניים מחברי הוועד החדש של שוחרי המקדש מתפללים באותו בית כנסת בקרית ארבע • בבית הכנסת ציינו השבת את בחירתם בדרך ייחודית • השניים שוחחו על המשך הפעילות ועל הדרך לאחד את כל הכוחות למען הר הבית

תפילה בחזון דוד לאחר אחת ההריסות של בית הכנסת

↓ חזון דוד והר הבית

קצת על חזון דוד

בית הכנסת חזון דוד הוקם בקרית ארבע לפני יותר מחמש עשרה שנה. הוא הוקם על אם הדרך בין שכונותיה המרכזיות של קרית ארבע לבין גבעת האבות ומערת המכפלה. אמנם אין איש שיכול להוכיח בעלות על הקרקע, אך לא זה הדבר שימנע מהרשויות להרוס את בית הכנסת ארבעים פעמים. 

לפני כשנה וחצי הוחרב בית הכנסת והשטח הוכרז כשטח צבאי סגור בעקבות פסק של בג"ץ שניתן לבקשת ערבים, שטוענים לבעלות על השטח מבלי אפשרות להוכיח את הבעלות. העתירה הוגשה בעקבות לחץ של ארגוני שמאל. בג"ץ לא ראה כל בעיה בהחרבת בית כנסת בגלל טענת סרק של ערבים וארגוני שמאל (מוכר?).

מאז ממשיכים עשרות מתפללי בית הכנסת להתפלל תחת כיפת השמים בקיץ ובחורף, תוך אלתור פתרונות שונים שיאפשרו תפילה בשמש ובגשם.

חזון דוד והר הבית

אחד הדברים שמייחדים את בית הכנסת הוא הקשר של מרבית מתפלליו להר הבית. חלק גדול מהעליות של תושבי קרית ארבע להר הבית יוצאות מבית הכנסת חזון דוד. רוב העולים לתורה מבקשים לברך לאחר העליה גם את העולים בטהרה להר הבית.

ר' פינחס אנגל, מהעולים הקבועים להר הבית, מעביר מדי שבוע בבית הכנסת שיעור במסכת יומא שעוסקת רובה בעבודת המקדש ובעבודת היום הגדול.

שמחה מיוחדת בחזון דוד

בשבת האחרונה - פרשת תולדות חגגו מתפללי בית הכנסת את בחירתם של שניים ממתפלליו לוועד שוחרי המקדש. בנצי גופשטיין ואסף לרנר כובדו בעליה לתורה. בברכת "מי שבירך" מיוחדת הוזכרו העולים בטהרה להר הבית, פעילים למען בניין המקדש וחברי הוועד החדש.

שיעורו הקבוע של בנצי גופשטיין בבית הכנסת עסק השבת בבניית בית המקדש על ידי שלמה (מלכים א ו). לאחר השיעור בתנ"ך הועבר שיעור על סוגיות בתלמוד ירושלמי על ידי הרב אברהם בלאס שליט"א. השיעור עסק ברובו ביחס הירושלמי לבניין המקדש בידי אדם.

בין לבין שוחחו ביניהם שני חברי הוועד החדש על ענייני הר הבית ובין היתר עסקו באפשרויות השונות לשיתוף מלא של כל שוחרי המקדש בעשייה, כולל קבוצות שנציגיהן לא נבחרו לוועד ובפרט נשים למען המקדש וסטודנטים למען הר הבית.

מזל טוב לחתנים, מזל טוב לשולי מועלם ובתה הכלה

ברכות מהר ה' לחתנים ולכלה || השוכן במקום ישמחכם בבנים ובבנות

מזל טוב! • חתנים וכלה הבוקר בהר הבית • ניצן בתה של ח"כ שולי מועלם  • עמיחי בנו של בנצי גופשטיין • רועי מפרדס חנה • ח"כ שולי מועלם נאלצה להשאר מחוץ להר הבית בעת שבתה עלתה ההרה • בנצי גופשטיין נאלץ גם הוא להמתין מחוץ להר הקדוש לבנו • בשעה שהכלה התפללה בהר הבית על עם ישראל, נתפס מחבל בכניסה לרכבת הקלה בירושלים עם מטען חבלה גדול ונמנע אסון כבד • בשעה שהחתנים עמדו מול מקום המקדש בתפילה חרישית למען עם ה', התבשרו העולים על הנס הגדול

↓ עוֹד יִשָּׁמַע... בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַים... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'.

דומה שעולי הר הבית זוכים לראות בהתגשמות חלקה הראשון של נבואת ירמיהו. כמעט מדי יום זוכים עולי הר הבית לפגוש בחתנים וכלות, שעולים להודות לה', להתפלל לבניית בית יהודי בישראל, להתפלל על בית ה' ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתם.

עולי הר הבית מאמינים שבקרוב נזכה לראות גם בהתגשמות חלקה השני של הנבואה ונזכה לראות: קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה'.

מזל טוב לכלה ניצן, לאמא ח"כ שולי מועלם ומשפחתה

וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שׁאסָיִךְ וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ.
יָשִּׁישּׁ עָלַיִךְ אֱלהָיִךְ כִּמְשּׁושּׁ חָתָן עַל כַּלָּה

עולי הר הבית מברכים את הכלה ניצן מועלם, שעלתה עם שתי מלוות להר הבית ביום חתונתה וביום שמחת לבה ואת האמא שולי, שעלתה בעצמה כמה פעמים להר הבית ופעילה למענו. 

ח"כ שולי מועלם נאלצה להפרד מבתה בכניסה להר הבית בגלל האיסור על חברי כנסת לעלות להר הבית. 

ח"כ שולי מועלם פנתה לגילעד הדרי בבקשה שילווה את בתה ניצן בהר וידריך אותה בעלייתה הראשונה להר הבית. 

ניצן היתה נרגשת מאוד מהמעמד. בעת שעמדה מול מקום המקדש, נשאה הכלה, ניצן תפילה חרישית למען עם ישראל. מאוחר יותר התברר שבשעה שעמדה בתפילה במקום הקדוש, נתפס מחבל עם מטען רב עוצמה בכניסה לרכבת הקלה בירולים ונמנע אסון כבד.

מזל טוב לחתן עמיחי, להורים בנצי וענת גופשטיין ומשפחתם

החתן עמיחי גופשטיין עלה הבוקר להר הבית עם כמה מלווים, חלקם עלו להר הבית בפעם הראשונה בחייהם לכבוד החתן.

אביו בנצי גופשטיין נאלץ להמתין לחתן מחוץ להר הבית, עקב אישור משטרתי על כניסתו להר הקדוש. האיסור הוטל עליו מאז שקרא קריאת שמע בהר הבית והשתתף בהנפת דגל ישראל בהר.

עמיחי ומלוויו עלו יחד עם חתן נוסף ומלוויו.

עמיחי גופשטיין, עולה עם משפחתו להר הבית מינקותו. הוא התפלל שיזכה לעלות עם בניו ובנותיו לבית המקדש הבנוי.

עמיחי זכה לסיים בהר הבית את מסכת קידושין. את התפילות ואת הקדיש הגדול הוא אמר ביציאה מההר.

שני חתנים בהר הבית. עמיחי מימין ורועי משמאל

מזל טוב לחתן רועי מפרדס חנה ומשפחתו

רועי הגיע לירושלים ביום חתונתו מפרדס חנה עם שני מלווים. רועי ומלוויו עלו יחד עם עמיחי גופשטיין ומלוויו ועם יהודים נוספים.

בעת שעמדו בתפילה חרישית מול מקום הקדש בישר גילעד הדרי לחתנים ולשאר העולים על הנס שאירע זמן קצר קודם ברכבת הקלה בירושלים.

רועי, עמיחי ושאר העולים הודו לה' חסדיו ועל רחמיו על עמו והתפללו לפני השוכן במקום, שיאר את עיניינו למגר את האויב ולרשת את הר הקודש.

ביציאה מהר הבית בירכו העולים את החתנים בברכה המסורתית של עולי הר הבית לחתנים וכלות: "השוכן במקום הזה ישמחכם בבנים ובבנות" והוסיפו לברך: "מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות".

• חלק מהתמונות באדיבות גילעד הדרי

בניית המקדש? אין "לא ריאלי" / בנצי גופשטיין

כשרוצים לעשות את רצון ה' זה אפשרי || האיש שהחל בבנין המקדש

דברים שבנפשנו הם, מצוות פשוטות בתורה. גירוש האויבים – הוא "לא מציאותי", סיפוח שטחים – הוא "התגרות באומות", בנין המקדש – הוא "לא ראלי", ושכחנו שכל מעשינו פה במשך למעלה ממאה השנים האחרונות ראויים לכל הכינויים הנ"ל. אם נרצה – אין זו אגדה 

↓ מאת: בנצי גופשטיין

פרשת "תצוה" כמעט כולה עוסקת בבגדי הכהונה. בגדי כהונה הם מעשה מסובך עם פרטים הלכתיים מדוקדקים, שהעוסקים בדבר צריכים להקפיד עליהם.

במשך גלות ארוכה נעלמו בגדי הכהונה מחיינו עקב ריחוקנו מארצנו והפסקת עבודת הקרבנות .במשך הדורות, במיוחד הדורות האחרונים, עמדו גדולי תורה רבים והעלו את האפשרות לחדש את עבודת הקרבנות עוד לפני בנין בית המקדש ולפני ביאת המשיח. בדרך כלל נמצאו מכשולים שונים שמנעו זאת (מלבד הבעיה המדינית). אחת הבעיות שהועלו על ידי הדנים בכך היה העדרם של בגדי כהונה. אכן, בעיה שנראית בלתי עבירה, ובודאי שכך היה נראה לפני דורות.

אלא שבדורנו, כמו לגבי דברים רבים אחרים, נמצא הפתרון לבעיה זו. ויותר ממה שלמדנו לגבי הענין הזה עצמו של בגדי כהונה, ניתן ללמוד מהסיפור של בגדי הכהונה שיסופר כאן, הרבה לגבי ענינים אחרים הנראים כ"בלתי עבירים" ו"בלתי מציאותיים".

הרב דוד אלבום החל בבניין כלי המקדש

והרי סיפורו של הרב דוד אלבוים זצ"ל, שענין בית המקדש בער בעצמותיו, הרב דוד נולד בלודמיר (אוקריינה) חיו שם כשלושים אלף יהודים. כששרד את ששת שנות התופת, הוא נשאר כמעט בגפו. הגיע לארץ הקודש כאוד מוצל מאש, ועשה את דרכו לישיבת חסידי סאטמר בירושלים. למד בהתמדה קרוב לעשור, ונודע כתלמיד חכם. בשנת תשכ"ז עם שחרור חבלי הארץ המובטחת והר בית קדשנו בירושלים.

הוא היה הראשון לעסוק לבדו בהכנת הדרוש כדי לחדש ולהשיב את העבודה. הרב דוד הבין שכדי להפוך את חלום חידוש עבודת הקרבנות כהלכה למציאות – חייבים למצוא דרך לייצר בגדי כהונה. בבירוריו ההלכתיים העלה, שהענין כלל אינו פשוט, החומר – הפשתן הנקי, כמעט ולא נמצא, והשיטה של יצור הבגדים מסובכת מאד.

ונזכור שהדבר אינו יכול להיעשות במכונת חשמל שתייצר בתעשיה המונית. אך הוא לא נרתע. יום אחד כבדרך נס הוא נתקל בשלט קטן באחד הרחובות: "מכון אוסטראלי לאריגה אמנותית". הוא נכנס פנימה ומאז היה לתלמיד שקדן. הוא גרם לכך שהמכון הזמין נול מיוחד מאוסטרליה שעונה לדרישות המיוחדות של אריגת בגדי כוהנים.

"בגדי כהונה חייבים להיות מחוט פשתן נקי שנטווה משישה חוטים דקים יותר, חייבת להיות אריגה כפולה, והבגד צריך לצאת כולו שלם מתוך המכונה, בלי שום תפירה", הוא לימד אותם. הנול הזה מילא כמעט את כל דירת החדר שלו, דוחק לפינה את המקרר והמיטה הישנה. על המוט העליון של הנול היה פתק בכתב ידו, המזכיר לו בכל פעם שהוא מתיישב לעבודה המפרכת לברך ברכה מיוחדת ולכוון במחשבתו "לשם אריגת מצווה". הוא הכין מספר של חליפות כהונה, חליפות מוכנות לכהנים שיוכלו לעבוד ברגע שיבנה בית המקדש.

את כל רכושו, עשרות אלפי דולרים, הוציא הרב על עבודות צורפוּת מורכבות כדי להכין את כלי הכסף שישמשו בבית המקדש הוא הכין מִזְרָקִים, מחתות, קערות, וכולם שוקלים קילוגרמים רבים ועשויים כסף טהור.

"שלא יצטרכו לחפש כלים כשיבנו את בית המקדש". הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש מספר על מה שגרם לו להכנס לנושא: "יום אחד הגיע אליי הרב אלבום ונתן לי מין כלי כסף שיש לו חוד למטה. 'זה מזרק. רק חסרה לו ידית כי הכסף לא הספיק', אמר.

הוא היה עומד בתחנה המרכזית בירושלים ומשיג מהעוברים והשבים כמה שקלים לטובת כלי המקדש. כיוון שגם גם אני לא הייתי מעשירי ירושלים, הלכתי לגמ"ח ולוויתי 500 שקלים כדי לשלם לצורף שיכין ידית". היום הכלים ובגדי הכהונה נמצאים במכון המקדש, שקם לאחר זמן מחכים ומצפים, לנו ולבית המקדש.

הרבה קטנות אמונה נפלו על עמנו בשנות הגלות. אנשים לא מאמינים ביכולתנו לחולל דברים שחובתנו לעשות, דברים שבנפשנו הם, מצוות פשוטות בתורה. גירוש האויבים – הוא "לא מציאותי", סיפוח שטחים – הוא "התגרות באומות", בנין המקדש – הוא "לא ראלי", ושכחנו שכל מעשינו פה במשך למעלה ממאה השנים האחרונות ראויים לכל הכינויים הנ"ל ועוד רבות כמותן. אותו יהודי מיוחד הרב דוד אלבוים, צריך להוות לנו דוגמא לאפשרות המעשית לעשות מעשים גדולים "חסרי סיכוי". ואם נרצה – אין זו אגדה.

לא רק נוער! יוצאים מהבית לבנות את הבית

לבנות במקום לבכות || דורשים לבנות את בית המקדש

מאהל המחאה של תנועת חוזרים להר יוצא היום (שלישי) לדרך. השנה צפויים להגיע למאהל בני נוער רבים וגם מבוגרים וילדים (ר' ידיעה נפרדת).

הפעילות במאהל תימשך מהיום ועד יום חמישי. מדי בוקר תיפתח הפעילות בעליה להר הבית. החל מהשעה 12:00 בצהריים יתקיימו במקום שיעורים של רבנים ופעילים מרכזיים.

בין המשתתפים הבולטים ניתן למנות את הרב דוב ליאור שליט"א, הרב ישראל אריאל שליט"א, פרופ' הלל ויס, בנצי גופשטיין ועוד.

המאהל יתקיים בגן הסוס בירושלים (ליד המשביר לצרכן ברח' קינג ג'ורג').

לפרטים נוספים ולתרומות-

בנים - 0507984440

בנות- 054-7944877

↓ מאהל המחאה - התכנית המלאה

חוזרים להר. הרב ליאור והרב אריאל במאהל המחאה בשנה שעברה

הוא יהודי וגם מוסלמי אך מתעב את שניהם. הוא מעריץ את תלמידו של הרב כהנא בנצי גופשטיין אך גם את המחבל ראאד סלאח

מוחמד כבר לא בא אל ההר

אמו יהודיה ואביו ערבי, ואילו הוא מתעב יהודים ומוסלמים במידה שווה ('כי אינכם אנשי אמת') * אין ספק, מוחמד ממרכז הארץ (פרטים מדוייקים יותר אסור לנו לפרסם) הוא דמות מבלבלת. את ראאד סלאח הוא דווקא מעריץ, אך לצדו גם את בנצי גופשטיין, אחד מבכירי תלמידי הרב כהנא * ויותר מכל, מוחמד רואה בוויתור הישראלי על הר הבית אות לחוסר אמונה בקרב היהודים. וזה כואב לו מאוד

לפי ההלכה המוסלמית הוא נחשב למוסלמי, ואילו לפי ההלכה היהודית הוא יהודי לכל דבר. ובפועל? בעבר חיפש את מקומו כאן וגם כאן, נישא ליהודיה והוליד כמה בנות ובנים יהודיים למהדרין. ישב בכולל ולמד גמרא. אחר כך שינה כיוון, התגרש מאשתו ושב לכפרו. כיום, בשנות השלושים לחייו, הוא גר אמנם בכפר הולדתו, אך איננו מזדהה עם אף אחד מהצדדים. אירגון להב"ה ('למניעת התבוללות בארץ הקודש') שבראשות בנצי גופשטיין מסייע כיום למוחמד. מטעמים מובנים נותיר כאן פרטים רבים מעורפלים. נציין רק שברבות השנים נחשף מוחמד לעניין חזית המאבק הבין-דתי המקומי – הר הבית – משני צידי המתרס, ואף אימץ לגביו עמדה מעניינת וחד משמעית.

"בקרב ערביי ישראל קיימת היום התעוררות לעניין אל אקצה שלא היתה בעבר", פותח מוחמד. "זה קורה בגלל שייח' ראאד סלאח שדואג לתת פירסום רב לנושא. סלאח אוסף תרומות כדי להביא להר אוטובוסים מלאים במוסלמים. ההאצה במעמד האיסלמי של ההר מתרחשת בתגובה להתעוררות היהודית לעליה להר הבית. כך, כשעליתי כילד להר הבית היה מותר לאכול ולשתות ברחבת ההר. לא נהגנו בו קדושה מלבד בתוך מסגד אל אקצה וכיפת הסלע, אבל כיום הקדושה המוסלמית התפשטה לכל שטח ההר. העישון אסור כיום בכל רחבי המתחם, לדוגמא, בעוד שבעבר היה מותר. כילד אני זוכר שישבנו שם ועשינו 'על האש'.

"ראאד סלאח גם הקים בהר 'כולל' מוסלמי, שגם לי הוצע להצטרף אליו, לשבת ולקרוא בקוראן תמורת 1,300 ש"ח לחודש. למיזם הזה של סלאח תורמים כיום בעיקר ערבים ישראלים. לפני 15 שנה אי אפשר היה לראות קופת צדקה באף חנות ערבית. היום בכל חנות יש לפחות שלוש קופות צדקה שמתרימות למען נוכחות איסלאמית בהר הבית".

מה דעתך על המאבק שסלאח מוביל?

"כל הכבוד לו. הוא איש טוב. כתלמיד כיתה י' רציתי ללמוד אצלו. אני אוהב אנשים ערכיים שהולכים עם הערכים שלהם עד הסוף. מצד שני, דווקא בגלל שהוא אידיאליסט, סלאח מסוכן מאוד. אין מקום לריבונות של שני עמים בארץ הזו. זו מדינת הלאום של העם היהודי. על פי ההלכה היהודית אסור לסלק בני עם אחר מהארץ כשהם מקבלים עליהם שבע מצוות בני נוח. יש להחיל כאן ריבונות יהודית תוך מתן זכות מגורים לערבים לא כלאום אלא כחברה".

מה הפתרון שלך למצב בהר הבית?

"אסור לגויים לדרוך שם. זה מקום קדוש. הבעיה של הר הבית היא הרפיסות וחוסר האמונה שלכם, היהודים. אני אינני מגדיר את עצמי לא כמוסלמי ולא כיהודי. אני מגדיר את עצמי אדם ללא דת. אני שונא ערבים ויהודים באותה מידה, כי אינכם אנשי א-לוהים. אם הייתם דתיים באמת, היהודים, לא היה מקום לערבי בהר הבית. הרי לוּ הייתי נכנס לבית הפרטי שלך וחוטף את אשתך וילדיך לא היית נח עד שהיית מחזיר אותם, אבל כשאני נכנס למדינה שלך וחוטף את הדבר הכי קדוש לך, את הבית של א-לוהים, ואתה יושב במנוחה ושמח בחייך – פירושו של דבר שאשתך וילדיך חשובים בעיניך יותר מהבית של א-לוהים. בגלל זה אני בז לעם היהודי".

לשלם מחיר על האמונה

"ברעידת האדמה שהתרחשה בארץ בשנת 1837 המוסלמים נטשו את הר הבית למשך חודשים ארוכים. היו אז מחכמי ישראל שקראו ליהודים להקריב קרבנות בהר השומם, מפני שבנקודת הזמן הזו הדבר יעבור ללא התנגדות. הרי יש קרבנות שמותר לפי ההלכה להקריב גם בימינו, קרבן פסח למשל, וניתן גם לסמן בו את המקומות האסורים והמותרים בכניסה, אבל היתה אז רפיסות. פחדו מהמלכות. זה אחד הקיטרוגים שהשטן מעלה לפני השם – הנה, היתה ליהודים אפשרות לעלות להר. הנה, יש ספר כמו 'דרישת ציון' של הרב קלישר שמסביר את העבודות המותרות ואיך ניתן לבצע אותן, והספר לא נלמד, איננו מוכר, ובישיבות שלכם מלמדים אתכם להפך, לצערי".

יש לו חלום, לחלק דולרים עם הכיתוב 'אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים': "אתם עובדים את הדולר ולא את הא-ל. זה נכון גם לגבי המוסלמים. אני אומר בדרשות שאני נושא כאן בכפר שצריך להפסיק לומר 'לא א-ללה איל א-ללה ומוחמד רסול א-ללה' [=אין א-לוהים מבלעדי א-ללה ומוחמד הוא שליחו], אלא לא א-ללה איל א-דולר'. השקל חשוב לכם יותר מא-לוהים".

בעיניך זה נכון גם לגבי הערבים וגם לגבי היהודים?

"כן, וזה כואב לי נורא. אני בז גם לערבים, ואני אומר זאת כמי שחי מחצית מחייו כערבי. כי לוּ אקלל באוזני ערבי את אשתו או את אחותו הוא יהיה מוכן להרוג אותי, אבל אם אקלל את א-לוהים במסגד אל אקצה, אף אחד לא יעשה לי דבר. אצל הערבים קללת א-לוהים היא דבר פרוץ מאוד, ופירושו של דבר ששם מעריכים יותר את הנשים שלהם מאשר את א-לוהים. זה אחד הדברים שבגללם ראוי לשבח את העם היהודי. ב-15 השנים שאני מסתובב בין יהודים אף פעם לא שמעתי את איזכור השם המפורש ולאחריו קללה, מה שבקרב ערבים רווח מאוד. ובכלל, הערבים הישראלים אינם כה דתיים, במיוחד לא בגליל. בכפרי המשולש הדת חזקה יותר, כמו למשל באום אל פאחם, אך בגליל, למשל, לא יימחו במי שיאכל ברמדאן".

יש סתירה בדבריך. מצד אחד אתה אומר שקיימת התעוררות גדולה לאל אקצה ומצד שני אתה מסביר שערביי ישראל אינם כה דתיים.

"בעשור האחרון חלה התעוררות משמעותית משני הצדדים למלחמה על הר הבית. במקביל לעובדה שהיהודים החלו לארגן עליות ולדבר על הר הבית ועל הרצון שלהם בו, חלה גם התעוררות פוליטית ערבית. זו במפורש התעוררות לאומנית ולא דתית. ראאד סלאח משתמש אמנם במינוחים דתיים, אבל למעשה הוא פועל על הרגש הלאומי של ערביי ישראל, שמבחינה דתית הם קטני אמונה. יש לי בכפר מכר ערבי שאני יודע שיוצא עם אשת איש – אבל בכל יום שישי הוא הולך להר הבית. על פי דין קוראן חייבים להרוג אותו. למה הוא הולך להר הבית כשהוא כה שפל מבחינה מוסרית ודתית? כי הר הבית הוא מבחינתו עניין לאומי שאיננו מותנה ביראת א-לוהים".

מעריץ את נכונותו לשלם מחיר על אמונתו.
בנצי גופשטיין (בחולצה כחולה וזקן) בהר הבית

את בנצי גופשטיין, חברו, הוא דווקא מעריץ, ממש כשם שהוא מעריץ את שייח' ראאד סלאח: "אני מעריץ אנשים קיצוניים", מנמק מוחמד. בייחוד מעריך מוחמד את העובדה שלפני חמישה חודשים נעצר גופשטיין בהר הבית לאחר שהוא וחבריו קראו בהר קריאת שמע, השתחוו והניפו את הדגל הכחול-לבן: "מי שבאמת מאמין שזה הבית של א-לוהים צריך להיות ישר עם האמונה שלו ונכון לשלם מחיר ולשבת במעצר בשביל להשתטח שם בתפילה. אסור להניח לזרים להסתובב שם בחופשיות.

"אני רוצה שאנשים יתחילו לפחד מא-לוהים, בין אם מדובר בערבים ובין אם ביהודים. בקוראן כתוב שלוש פעמים 'למי נתתי את ארץ ישראל? לבני ישראל'. אם היהודים והערבים יתחילו להאמין יותר בא-לוהים, היהודים יאחזו בהר הבית, והערבים ימסרו את המפתחות ויצאו החוצה, כי זה מה שהקוראן שלהם אומר. אם היהודים היו באמת מאמינים, הם לא היו מעניקים את מפתחות הר הבית לוואקף, כשם שלא יעלה על הדעת למסור את מפתחות הכנסת לוואקף.

ככלות הכל, מוחמד מרכך מעט את הטון: "חושך לא מגרשים במקלות. כפי שהרב קוק אמר, אין לקבול על הבערות והכפירה אלא להוסיף חוכמה ואמונה. יש להרבות אור. הדרך הטובה ביותר איננה להילחם בערבים, אלא בבערות ובכפירה הקיימים בעם היהודי. להנחיל אמונה אמיתית. לא לשבת עם ספרים ולהתפלפל כדי להיות חכמים בידיעת התורה, אלא להיות יהודים אמיתיים ולקנא קנאת השם כמו פנחס. כשתהיה בעם היהודי קבוצה בת עשרה יהודים שמוכנה להיכנס לבית סוהר בכל שני וחמישי למען כבוד השם, יגיע לכם לקבל את הר הבית. אז הקדוש ברוך הוא ייתן לכם אותו".

גלרית תמונות: כלה מהמשפחה הלוחמת בהר הבית

הכלה וחתן בר המצוה בהר הבית

אחותנו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו! השוכן במקום הזה ישמחכם בבנים ובבנות! מי ששיכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות! - אלו מקצת מן הברכות שזכתה הכלה הודיה גופשטיין להתברך היום בהר הבית על ידי העולים לנוכח פתח הבית.

 

יהודים היום בהר הבית

יהי רצון שתזכה לקיים בקרוב את כל מצוות התורה הקדושה, אשר כאן מקומה מצד הארון ואשר חכמיה ישבו כאן בלשכת הגזית! - כך ברכו היום עולי הר הבית את חתן בר המצוה חננאל אל מול פני ה'.

הבוקר, כבכל יום רביעי עלו יהודים רבים להר הבית. העולים הקבועים שעולים מדי יום רביעי, פגשו בקבוצה מנוקדים שעולה מדי חודש ובעולים נוספים ממקומות שונים בארץ שעולים מדי פעם להר הבית. אבי משפחה מטלמון שהגיעה במסגרת מעמד טלמונים, נאלץ להשאר מחוץ להר, שכן הוא "נתפס" בעבר בעת שהשתחווה לה' במקום קודשו. אשתו ושלוש בנותיהם עלו  להר הבית בלעדיו.

שובע שמחות

חננאל - חתן בר המצוה עם אביו בהר הבית

משפחת גופשטיין ידועה כאחת המשפחות הפעילות ביותר בכל עניין שבקדושה, בגמילות חסדים, בעניינים לאומיים ובהפצת תורה ברבים. רי בנצי גופשטיין עלה לפני יותר מחודשיים להר הבית עם קבוצה וקראו יחד בקול רם קריאת שמע כשמאחוריהם מונף דגל ישראל. מאז אותו מעשה, המשטרה מונעת ממנו לעלות להר הבית. הערב ילווו בנצי ואשתו ענת את בתם הודיה לחופה. למגינת ליבו, נבצר ממנו ללוות את בתו בעליתה להר הבית. הודיה לא ויתרה על העליה להר הבית ביום חופתה וביום שמחת ליבה - היא עלתה להר יחד עם שלושה מאחיה - יהודה, אלישיב ועמיחי ועם חברתה הטובה אביה - ממנהיגות תנועת הנוער "חוזרים להר".

בהר הבית פגשה משפחת הכלה את חננאל רייזר, אשר הגיע עם אביו להר הבית לרגל הכנסו למצוות. העולים להר הבית בירכו את החתן שיזכה לקיים גם את המצוות שעדיו איננו זוכים לקיים כיום בגלל החורבן הכפוי.

תעודת הוקרה מנקודת מפגש
לחתן בר המצוה חננאל שעלה להר הבית



הר הבית - נקודת מפגש של כל ישראל 

עמותת נקודת מפגש הוקמה על ידי חברים שעלו ממדינות חבר העמים. העמותה מפיצה תורה ברבים, בפרט בקרב יהודים דוברי רוסית. בעקבות פעילות העמותה עלו מאות יהודים להר הבית.



במסגרת פעילות העמותה עלו חתני בר מצוה רבים להר הבית עם הוריהם. בסוף העליה מקבל החתן תעודה מהעמותה, המעידה על כך על כך שעלה להר הבית בחורבנו. 

עמנואל רייזר מטלמון הגיע להר הבית דרך פעילות העמותה. הוא עלה כמה פעמים בגפו והיום הצטרף אליו גם בנו - חננאל לכבוד בר המצווה שלו. ד"ר מאיר אנטופולסקי מנוקדים היה אמור להעניק לחננאל את התעודה בהר הבית, אולם המשטרה לא אפשרה לו להכניס את התעודה להר ולכן התעודה נמסרה לחננאל בתום העליה - מחוץ להר הבית.

מה לך מקיפה משמאל? שאני כלה!

המשטרה לא מאפשרת הליכה של יהודים בהר הבית ללא ליווי משטרתי ואיסלאמי, לכן היא מאלצת את העולים ללכת בקבוצה אחת. הדבר מנע מהכלה להקיף את הר הבית משמאל, אלא ללכת עם שאר העולים שהקיפו את ההר מימין. 



היום בהר הבית
הכלה - הודיה והאחים יהודה, אלישיב ועמיחי גופשטיין

לפני היציאה מהר הבית דרך שער השלשלת המשיכה הכלה עם מלוויה ללכת דרומה כדי להשלים את סיבוב ההר. כשפנו שמאלה וחזרו צופנה כדי לצאת מן הקודש, פנו אליה העולים ושאלו: "מה לך מקיפה משמאל?" הכלה ענתה שהערב היא מתחתנת ומתפללת שתזכה להקים בית נאמן בישראל, העולים ענו לה: "השוכן במקום הזה ישמח אותך ואת חנמאל - חתנך בבנים ובבנות ותזכי להביא הנה הרבה קורבנות יולדת" והוסיפו לברך בלשון משמר הכוהנים היוצא למשמר הנכנס: "מי ששיכן שמו בבית הזה - ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות!" ביציאה מהר הבית בירכו החברים את הכלה: אחותינו את היי לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו", תוך ריקודים ושירים לכבוד הכלה ולכבוד חתן בר המצוה.

לא שומם מיהודים

מיד לאחר צאת הקבוצה מהר הבית, נכנסה קבוצת יהודים נוספת להר הבית, אשר דאגו לא להשאיר את הר הבית שומם מיהודים, לפחות בשעות בהם ההר פתוח ליהודים.

העולים ציינו לטובה את המספר ההולך וגובר של יהודים שעולים להר הבית, הרבה מעבר למוכר בשנים שעברו.

הכלה הודיה גופשטיין ואביה מוריס בהר הבית

הכלה הודיה ומלויה וחתן בר המצוה חננאל ואביו בהר הבית

יהודים בהר הבית

יהודים בהר הבית ליד שער הרחמים

יהודים בהר הבית ליד הכותל המערבי (מבפנים כמובן)