חופש פולחן (לא ליהודים): הארץ עומד על ראשו

במאמר מערכת, קורא עיתון "הארץ" לשנות את הסטטוס קוו בירושלים ולאפשר חופש פולחן דתי. אל תטעו - הם לא מתכוונים ליהודים.

מיודענו, ישראל מידד שלח תגובה למערכת העיתון. כצפוי תגובתו לא התפרסמה בעיתון ל"אנשים חושבים". 

חומר למחשבה לאנשים שלא חושבים כפי שמערכת עיתון "הארץ" מצפה מהם.

מכתב למערכת "הארץ" שנשלח ולא התפרסם:

בתגובה למאמר המערכת "לאפשר חופש פולחן" (ר' למטה)

המאמר מצדד במדיניות של שינוי הסטטוס-קוו באתר שהוא מקום קדוש גם אם יש מחאות אלימות כנגד צעד זה וזאת, מכיוון שנציגי דת אחת מבקשים "לשוב ולהשתמש לצרכי פולחן" במקום. השינוי אינו דורש, כפי שמציין המאמר, שום "העברת בעלות, מתן ריבונות או אפילו על זכויות לניהול המקום". בנוסף, המאמר מצביע על כך שהמאמינים באותה דת בעיר ירושלים "אינם אורחים לרגע - הם חלק מהעיר, מההיסטוריה שלה ומההווה שלה". ממשיך המאמר ומבשר שאפילו "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתגאה שוב ושוב בחופש הפולחן שקיים בירושלים תחת שלטון ישראל". מסקנת המאמר היא: "לכן טוב תעשה הממשלה, אם תגיע להסכם שבו יתאפשר חופש פולחן אמיתי".

האם האתר הוא הר-הבית, שם היהודים משוללי כל זכות של פולחן חופשי ואפילו הזכות לגישה חופשית מוגבלת עד מאוד גם אחרי שפסקי בג"צ התירו גישה ותפילה ליהודים? האם "הארץ" מצדד בשיווין זכויות ליהודים למקום המקודש שלהם? האם המאמר מגנה הקיצוניות של מוסלמים הפוגעים ביהודים ומתפרעים באילמות קשה בשוטרים בצורה הרבה יותר קשה מאירועי "תג מחיר". לא.

נושא המאמר הוא מסירת חלק ממתחם קבר דוד בהר ציון לנוצרים. המאמר רואה בעין יפה "הסכם שיאפשר תפילות בחדר הסעודה האחרונה" שתביא "תועלת מדינית רבה, כך תוכל ישראל להוכיח במעשה ולא בדיבור שהיא מאפשרת חופש פולחן אמיתי".

האם היהודי חייב להתנצר על מנת להנות מאותן זכויות ש"הארץ" רואה בחיוב ואף מעניק ברוחב-יד?

ישראל מידד

אגודת "אל הר ה'"

ירושלים

לאפשר חופש פולחן

ביקור האפיפיור פרנסיסקוס הראשון בישראל בסוף השבוע מעיר מספר שדים מרבצם. פעילי ימין, גורמים חרדים, נוער גבעות וגם פעילים פוליטיים מריצים בשבועות האחרונים קמפיין בוטה נגד האפיפיור ונגד ההתקרבות בין ישראל לוותיקאן.

הטענה המרכזית של הקמפיין היא שבעת ביקור האפיפיור מתכוונת ממשלת ישראל לחתום על הסכם לשינוי הסטטוס קוו במתחם קבר דוד שבהר ציון. זה שנים רבות שהכנסייה הקתולית מבקשת לשוב ולהשתמש לצרכי פולחן בחדר הסעודה האחרונה, שמצוי מעל המבנה של קבר דוד. כיום הממשלה מאפשרת לנוצרים לקיים טקסים באולם, שבו על פי אמונתם סעד ישו הנוצרי ונולדה הכנסייה, רק יום אחד בשנה. במסגרת הדיונים מול הוותיקאן לשדרוג היחסים בין המדינות דובר על שינוי המצב כך שיתאפשרו לנוצרים עוד כמה ימי תפילה בשנה. ואולם בניגוד לטענות, איש לא דיבר על העברת בעלות, מתן ריבונות או אפילו על זכויות לניהול המקום.

ההכחשות לא מספקות את דוברי הימין ובימים האחרונים הקצין השיח עד כדי כך שאין הם מדברים יותר על מחאה נגד ההסכם העתידי, אלא על מחאה על עצם נוכחותם של נוצרים בהר ציון. השיח הזה הוא קרקע פורייה לאירועי תג המחיר שנוצרי הר ציון סובלים מהם זה תקופה ארוכה - מניקוב צמיגים וריסוס כתובות, דרך ניפוץ קברים ועד ליריקות ברחוב. האלימות ופשעי השנאה לא נותרים בגבולות הר ציון - לפני כשבוע רוססה כתובת נאצה גם על הכנסייה הרומנית בירושלים שבה נכתב "הר ציון ליהודים". ניתן להניח שהתופעות האלו רק יגברו בשבוע קרוב, עד לבואו של האפיפיור.

הנוצרים בירושלים אינם אורחים לרגע - הם חלק מהעיר, מההיסטוריה שלה ומההווה שלה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתגאה שוב ושוב בחופש הפולחן שקיים בירושלים תחת שלטון ישראל. לכן טוב תעשה הממשלה, אם תגיע להסכם שבו יתאפשר חופש פולחן אמיתי גם לנוצרים בהר ציון. הסכם שיאפשר תפילות בחדר הסעודה האחרונה יביא תועלת מדינית רבה, כך תוכל ישראל להוכיח במעשה ולא בדיבור שהיא מאפשרת חופש פולחן אמיתי. אבל תהיה לו גם תועלת בשיח הפנים ישראלי: באמצעות ההסכם תעביר הממשלה מסר נחוש לכל אותם גורמים קיצונים, כי בירושלים ובקבר דוד יש מקום לכולם. במקביל על המשטרה לקחת ברצינות את האיומים בהר ציון ולמצות את החקירות על המעשים שהתרחשו שם בשנה האחרונה.