משה מוסקל – אביו של רפנאל מוסקל הי"ד. ממובילי מאבק המשפחות השכולות אחרי מלחמת לבנון השניה

בסביבות ירושלים נפלו בתש"ח מאות מטובי בניה ובוניה של הארץ הזו. במלחמת ששת הימים נפלו במערכה על ירושלים בכלל, וכדי להגיע להר הבית בפרט, עוד 182 לוחמים, כרבע מהנופלים במלחמה הזו. רוחם השורה בינינו ודאי שואלת, האם כל זה היה כדי שימשיכו שועלים להסתובב בהר באין היכל?!

לכל איש זיכרונות הר הבית שלו, וגם פתרונות.

הדיווח של מרדכי (מוטה) גור, מפקד חטיבת הצנחנים ששחררה את ירושלים, ובתוכה את ירושלים שבין החומות ובתוכם את המקום שבו שכן בית המקדש – "הר הבית בידנו", הייתה אמירה שליוותה שנים רבות את ההתייחסות להר הבית. כחודש אחרי שיחרור ירושלים והר הבית, כבר נסענו בטיול השנתי לאתרים החדשים ישנים, ואני ילד בן 11. הקיר הענק והאבנים הגדולות של הכותל עשו עלי רושם כביר. בימי נערותי ובחרותי היה הכותל עבורי מלא הוד והדר, והשתדלתי לא להחמיץ ביקור במקום עת הייתי בירושלים, ואף לשאת תפילה ליושב במרומים מול האבנים הללו.

לפני כעשרים שנה, בעת ביקור בירושלים יחד עם אחת מבנותיי שהייתה אז בגיל בת מצווה, היה לנו פנאי של מספר שעות והחלטנו להגיע לאותו מקום, והפעם להיכנס ולעלות אל תוך מתחם הר הבית. כשהגענו למעלה הכבש המוביל אל שער הכניסה שבימין הקיר המכונה, "הכותל המערבי", שאל אותי אחד השוטרים הבודקים: "מהיכן אתה?". "מארץ ישראל", השבתי לתומי. "תעודת זהות", ביקש הנ"ל בסבר פנים מחמיר. לאחר שהצגתי תעודה, המשיך ושאל/הורה: "יש עליך סידור או תשמיש קודש? אתה יודע שאסור לך להוציא טלית או להתפלל בתוך המתחם?".

תוך כדי הבדיקה הוזעק למקום שוטר עם מכשיר קשר על גבו, וזה נצטווה להתלוות אלינו ולהשגיח עלינו. בתוך המתחם, בכל מאה מטרים דיווח לשולחיו על המיקום שבו אנו מסיירים והנחה אותנו היכן מותר והיכן אסור לנו לבקר. מדי פעם הגיעו אלינו גם בני דודינו, כנראה משומרי ההר, לוודא שלא נעבור אל אשר לא מותר לנו כיהודים להגיע. היתה זו הפעם הראשונה בימי חיי שעליתי להר קודשנו, והזיכרון מביקור זה לא היה מרנין – אבל כפי שניתן להבין, הוא זיכרון שאיננו נמחק.

מאז האבנים נותרו גדולות אבל הרושם הלך וקטן עד שהתפוגג. היום ממש אינני מבין מדוע אחינו היהודים עדיין עומדים ומדברים אל הקיר הזה, קיר אשר אין מאחריו אלא עפר ואפר שעליהם עדיין מסתובבים שועלים.

אחרי אותו ביקור הבנתי שאנשי ההנדסה שפינו את הבתים הסמוכים לקיר המערבי של מתחם הר הבית, או שקיבלו הוראה שגויה, או שהחזיקו את המפה הפוך! לא אל הצד הזה הגיעו החשמונאים אחרי שניצחו את היוונים, ולזכר אותם ימים אנו אומרים שמונה ימים בכל שנה "...ואחר כן באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך, והדליקו נרות בחצרות קדשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול".

בימים אלו של יום הזיכרון לנופלים במערכות ישראל, צריך לזכור שבדרך אל העיר בשיירות, בקרבות לטרון ובסביבות ירושלים נפלו בתש"ח מאות מטובי בניה ובוניה של הארץ הזו. גם במלחמה על הבית ברובע היהודי שנפל, נפלו מעל מאה מאנשיו וממגיניו. ובמלחמת ששת הימים נפלו במערכה על ירושלים בכלל, וכדי להגיע להר הבית בפרט, עוד 182 לוחמים, כרבע מהנופלים במלחמה הזו.

איני יודע לומר אם והיכן נמצאות הנשמות הללו, אבל רוחם השורה בינינו ודאי שואלת, האם כל זה היה כדי שימשיכו שועלים להסתובב בהר באין היכל?!

אינני נביא ולא בן נביא וגם לא נציגו של ריבון העולם עלי אדמות, אבל כבר אמרו לפניי נביאים שאין לו ליושב במרומים רצון וחפץ בעולות ובזבחים. למיטב הבנתי לא צריכים להיות בו לא כהנים ולא קרבנות, לא מן הבהמה ולא קרבנות נוספים מטובי בניה של הארץ הזאת שצריכים להקריב את נפשם על מגש הכסף. זה לא יהיה פשוט מבחינות רבות, אבל את ההיכל החדש צריכה ממשלת ישראל לבנות ובמהרה כבית תפילה, שירה וזמרה לכל העמים, שעליו יתנוסס בגאון דגל כחול-לבן בבחינת 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.