אהרון קרוב

העובדה שיהודים נעצרים בהר הבית מכיוון שהם מתפללים היא נוראה, אבל היא בסך הכל מבטאת את מה שקיים בכל המציאות הישראלית. אנחנו מורידים את הראש שלנו בכל כך הרבה מקרים. למשל כשזורקים אבנים על חיילים שלנו והם נאלצים להתחבא. תמיד אנחנו למטה, ובסופו של דבר זה מגיע גם למקום שהכי חשוב לנו

עליתי להר הבית פעמים רבות, לפחות עשר. חשוב מאוד שיהודים גם ימשיכו לעלות אליו. סבא שלי, שלמה אלבה ז"ל, היה איש בית המקדש בכל רמ"ח אבריו. בכל הזדמנות הוא היה עולה להר הבית. אצלו ואצל סבתי תיבדל לחיים ארוכים בית המקדש היה הדבר המשמעותי ביותר. אין פינה בביתם שלא תלויה בה תמונה מהוויי המקדש, מעשה ידיו של סבא שלי שהרבה לצייר ציורים של המזבח ושל ההיכל. הוא נטע כרם בכוכב השחר ומאז ועד היום אנחנו מכינים מענביו יין המיועד לשימוש במקדש, ומביאים ממנו בכל שנה למכון המקדש.

המקדש הוא המקום שאליו אנחנו צריכים לשאוף, אולם בשביל שנזכה למקדש יש לחזק את עם ישראל, אותנו. אני פועל היום במסגרת מפגשי 'פנים אל פנים' להגברת התודעה היהודית בקרב חיילי צה"ל, ואני רואה שם שבסופו של דבר עם ישראל מעוניין להיחשף לתכנים היהודיים. חיילים שעמם אני נפגש במסגרות הללו אומרים לי שהם מעוניינים ב'משהו מעבר', ואני מרגיש שבסופו של התהליך נגיע גם לבית המקדש. כשנדע מהם הערכים שלנו, מהי הזהות שלנו, מהי ארץ ישראל ומהו בית המקדש – הוא גם יגיע בפועל. כרגע אנחנו, גם אני, פשוט איננו מבינים מהו.

העובדה שיהודים נעצרים בהר הבית מכיוון שהם מתפללים היא נוראה, אבל היא בסך הכל מבטאת את מה שקיים בכל המציאות הישראלית. אנחנו מורידים את הראש שלנו בכל כך הרבה מקרים. למשל כשזורקים אבנים על חיילים שלנו והם נאלצים להתחבא כי אסור להם לירות בחזרה. תמיד אנחנו למטה, ובסופו של דבר זה מגיע להר הבית – הדבר הכי חשוב לנו. גם עליו אנחנו מוותרים. כשעם ישראל רואה שקשה לו בהר הוא מוריד את עצמו ביוזמתו למטה, לתחתית ההר. מאותה סיבה יהודים לא מתפללים על ההר ובקושי עולים אליו, וכשחופרים שם אין שום בעיה כי זה הרי שייך להם.

כי אם נדבר על בית המקדש בפני ראש הממשלה, בפני השרים, בפני עם ישראל, לצערי הרב הם לא יבינו מה זה אומר. נכון, הם מכירים בכך שעמד שם פעם מקדש. הם גם יסכימו שהמקום הזה שייך לנו, אבל הם לא מבינים זאת באמת. ברגע שעם ישראל יפנים זאת, וכדי להפנים זאת צריך קודם לכן להפנים הרבה ערכים אחרים, יהיה ברור לעם שאנחנו צריכים לשלוט בארץ. ממילא נשלוט אז גם בהר הבית.

כשאתה שובת רעב כדי שייתנו לך לעלות להר הבית, הדבר הזה עוזר בצורה קטנה מאוד. לכל היותר יסכימו להשיב אותך להר, ואולי, באיזשהו שלב, אפילו ייתנו לנו להתפלל בו, אבל אחרי עוד קצת הפגנות של המוסלמים ישובו וייטלו מאיתנו את הזכות הזו. רק אם עם ישראל יבין את משמעות הערכים, מהי משמעותה של ארץ ישראל ומהי משמעות המקדש, יהיה גם פשוט לכולם שאנחנו צריכים להתפלל שם.

בתכנים שאנחנו מעבירים לחיילים במסגרת פעילות 'פנים אל פנים', אני מגלה שבית המקדש הוא אחד הנושאים הקשים יותר להעברה. יש מדריכים שמתעקשים למרות הקושי לדבר על המקדש, כי אחרת זו תהיה בריחה מאחד התכנים החשובים ביותר לעם ישראל. בכל זאת ראוי לחשוב איך נוגעים בעניין כזה. יכול להיות שבנושא הזה צריכים עדיין לחכות קצת. הרי מדובר בעניין נשגב מאוד. בית המקדש הוא מקום שבו כל העם התעלה, מקום שכל אחד שהגיע אליו יצא נפעם – לא רק מהמראה אלא מההבנה שיש בירושלים דבר גדול ועוצמתי.

ברור לי שיש מי שתפקידם כרגע הוא ללכת ולהתיישב בכל מיני מקומות, או להיאבק למען העליה להר, אבל השאלה היא לאן צריך להפנות את מרב הכוחות של עם ישראל. להבנתי, אני לפחות נתבע בעת הזאת להשפיע על עם ישראל. יוזמת 'פנים אל פנים' החלה בגירוש מגוש קטיף. החבר'ה התדפקו על הדלתות וביקשו לא לפנות את גוש קטיף. זה לא הצליח, כי עם ישראל לא היה איתנו. בשביל שלא יהיה עוד גירוש, בשביל שנוכל להתפלל בבית המקדש, בשביל שלא ניסוג לאחור ובשביל שלא יזרקו אבנים על החיילים שלנו והם יברחו – צריך שעם ישראל יבין את הערכים שעליהם אנו מדברים. כדי שנוכל להתקדם קדימה בכל התחומים, זה מה שאני עושה היום, ולהבנתי זהו אחד הדברים שחשוב יותר לעשות כיום.