הנשיא ריבלין איש ירושלים והר הבית

מברכים ומצפים || תנועות המקדש מברכות את הנשיא החדש ומצפות לרוח גבית מבית הנשיא

במטה ארגוני המקדש מברכים על בחירתו של איש ירושלים והר הבית, ראובן (רובי) ריבלין, לתפקיד נשיא מדינת ישראל. מטה ארגוני המקדש קורא לנשיא ריבלין לעלות להר הבית כנשיא, כפסקו של סבו הרב ראובן ריבלין ולא להסתפק יותר רק בכותל המערבי, התחליף שהקצו לנו העמים בשנות השעבוד.

האם הנשיא ריבלין ילך בעקבות פסק סבו ויעלה להר הבית?

בחירתו של חבר הכנסת ראובן ריבלין לנשיא המדינה העשירי מפיחה בארגוני המקדש תקווה לרוח גבית מכיוון משכן הנשיא למאבקם לעלייה להר הבית ושימור עתיקות ההר.

בהודעה שפרסמו הארגונים זמן קצר לאחר בחירתו של ריבלין מצוטט ריבלין עצמו המספר על ימיו כאיש מילואים שהיה שותף לשחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים וכן את דברי אביו אודות היתר הלכתי שקיבל לעלייה להר הבית מאביו שלו, סבו של ראובן ריבלין, הרב ראובן ריבלין המנוח.

בראשית דבריהם מזכירים אנשי תנועות המקדש כי בשנת תשכ"ז (1967) השתתף ריבלין כחייל מילואים במלחמת ששת הימים בכיבוש העיר העתיקה.

מתוך טור שכתב ריבלין בשנת תשע"ג (2013) אודות תחושותיו כלוחם ומשחרר ירושלים מצטטים אנשי תנועות המקדש: "זכיתי להשתתף כחייל מילואים במלחמת ששת הימים בכיבוש העיר העתיקה. ראיתי כיצד כמה מחבריי, חילונים גמורים שבקושי שמרו י"ג מצוות, רצים אל הכותל המערבי, מתרפקים עליו ונמלאים בדמעות. הכמיהה להר הבית לא הייתה דתית או תרבותית; היא נבעה מזיהויו המוחלט של ההר עם זיקתנו לארץ הזו.

מעולם לא נזקקנו אני וחבריי לעדויות, לחרסים, למטבעות או לממצאים ארכיאולוגיים כדי לחוש קשר להר ולמקומו בחוויה הישראלית שלנו. בשבילנו, הר הבית איננו דמיון או אפוס. זהו הר שבו חשים את ההיסטוריה היהודית פועמת ונושבת בפניך. זהו הר שבו אתה חופר באדמתו או בקירותיו, וחושף בנקל את קורות עמך ברגעיו היפים והקשים כאחד.

האוצר שהתגלה למרגלות הר הבית מפעים ומטלטל כל לב יהודי, אולם לא בממצאים היסטוריים נמצאת צדקת אחיזתנו בירושלים או בארץ ישראל בכלל. המפעל הציוני איננו יונק את זכותו מתחרות ארכיאולוגית שהעם היהודי עורך עם שכניו. אין ממצא שיוכיח לי את אמונתי כפי שאין ממצא שיוכיח לי אחרת.

כאשר ראיתי את ריקוע השופר על מדליון הזהב שנמצא אתמול בהר הבית, נזכרתי ברטט כיצד צעדנו אבי ואני אל הכותל כדי לשמוע את תקיעת השופר המחתרתית של הרב סגל, חרף האיסור המנדטורי לתקוע בשופר שהוטל אז על היהודים. הרטט שאחז בי לא נבע מכך שקיבלתי הוכחה לזכותנו על ירושלים אלא מעוצמת הרציפות היהודית בירושלים על כל תלאותיה, שבזכותה אני יושב היום בירושלים ומביט בריקוע שנוצר לפני 1,400 שנה בירושלים, על ידי אחיי, ומתרגש עד דמעות.

אנו חיים במקום שבו קול אחינו קוראים לנו מן העבר על כל צעד ושעל. קורות חיינו כעם מתגלים אלינו, מתקלפים משכבות של היסטוריה, של ניצחונות וכישלונות, של מאבקים ותלאות, ומלמדים כי אנחנו עם שלא מרפה, ושלעולם לא ירפה משיבה לארצו ומהתחייה במולדתו.

עוד מזכירים אנשי התנועות כי בשנת תש"ס (2000) עלה ריבלין יחד עם שרון להר הבית בעלייה היהודית המפורסמת. כאשר נשאל האם בגלל האירוע הזה החלה האינטיפדה השנייה, השיב ריבלין: "מי שאומר את זה הוא אידיוט. האינתיפאדה פרצה בעקבות הבריחה מלבנון והנאום של נסראללה בנבטייה על קורי העכביש. הוא אמר 'אני הצלחתי לגרש את צה"ל עם 200 לוחמים' ושאל את הפלסטינים 'איפה אתם?'. זה מה שהניע את האסטרטגיה של ערפאת".

מאוחר יותר, מזכירים אנשי תנועות המקדש, היה ריבלין "שותף לפעילות הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית. חתם על העצומה המפורסמת של הוועד, ואף נשא דברים על כך במליאת הכנסת. בכל שנותיו כיו"ר הכנסת זכר ריבלין את הר הבית על ראש שמחתו בכל נאומיו, בימי שמחה ובימי זיכרון, שלא כאחרים שהיטו את ההכרזה לתחליפי "הכותל בידינו".

כאמור, גם הסוגיה ההלכתית סביב העלייה להר הבית מוזכרת בהודעת התנועות: "אביו של ריבלין אף סיפר על היתר העליה להר הבית שהוא עצמו קיבל מאביו הרב ראובן, סבו של הנשיא, כפי שסיפר על כך ב"צ לוריא במאמרו 'על הר הבית'".