עלית השר מונטיפיורי להר הבית || כמה פעמים הוא עלה והאם הוא התחרט?
הרב הלל בן שלמה כתב על עליותיו של מונטיפיורי להר הבית ועל מטרתו בעליות אלו (ר' קישור: וכשעלה השר מונטיפיורי... >>). ד"ר דותן גורן הגיב לדברים (ר' קישור: עלה רק פעם אחת, וגם על כך התחרט >>). הרב בן שלמה לא מקבל את טיעוניו.
↓ תגובה לתגובה
אני מודה לד"ר דותן גורן על תגובתו מהשבוע שעבר ועל העמדת הדברים שכתבתי כאן לפני שבועיים בעניין ביקורי השר מונטיפיורי בהר הבית על דיוקם ההיסטורי. כפי שכותב ד"ר גורן, מהמקורות השונים מוכח שהשר מונטיפיורי המרה ביודעין את איסור הכניסה המקובל בעת כניסתו. ממילא, הבעות החרטה שלו לאחר כניסתו לא היו משום ש"לא ידע" שמוטל איסור בכניסה, אלא מסיבות אחרות. אם הכניסה אכן היתה קשורה לרצון לגאול את המקום מידי הנמצאים בו, או על כל פנים לבצע שם פעולות כדוגמת חידוש עבודת הקרבנות, בוודאי שהיה עליו להסתיר את רצונותיו מפני גורמים שיכולים להתנגד לכך ולהכשיל זאת – מבית ומחוץ; ועל כן הבעת חרטה היתה יכולה להיות מועילה כהגנה מפני התקפות שונות.
אוסיף עוד שהתנגדותם של רבני ירושלים הרב סלנט והרב אוירבאך לדברי הרב קלישר על חידוש הקרבנות בזמן הזה היתה ידועה, וויכוח פומבי ביניהם התפרסם בגליונות עיתון 'הלבנון' (אלול תרכ"ג-תשרי תרכ"ד). שם גם התבטא הרב אוירבאך שלדעתו שלטון הגויים בהר הוא צדקה שה' עשה עמנו, אחרת "מי יעצור ברוח האומר שמכריע כדעת האומר שבטלה קדושת המקום" – כפי שבאמת תירץ הרב ד"ר הלוי את עלייתו להר עם השר כמה שנים קודם לכן, בפני הרב סלנט.
מאחר שמונטיפיורי ידע על האיסור ולמרות זאת עלה, אין כל מניעה לומר שהוא עלה יותר מפעם אחת. כמה פעמים באמת עלה מונטיפיורי להר הבית? קשה לתת על כך תשובה חד משמעית. לגבי הברון רוטשילד ישנן עדויות ברורות לכך שהוא עלה להר הבית מספר פעמים – למרות שכבר אחרי הפעם הראשונה שבה עלה הוא התנצל בפני מוכיחיו ואמר שלא היה מודע לאיסור הכניסה. לגבי סיר מונטיפיורי ישנן עדויות רבות לכך שהוא עלה להר, אך אכן כל אחת מהן מתייחסת לעלייה אחת בלבד. נראה, שאחת מעליותיו היתה מפורסמת יותר מאשר אחרות, אך אין ראיה מוחלטת השוללת את שאר העדויות.
הרעיה, יהודית מונטיפיורי, מציינת ביומנה בקצרה כניסה משותפת שלה ושל בעלה להר המוריה, בתאריך ל' בסיוון תקצ"ט (12.6.1839). ייתכן שהיה זה באמת ביקור קצר, שלא זכה לתשומת לב רבה – אך הדבר מופיע בדבריה במפורש (ניתן למצוא את היומן באינטרנט באנגלית). ייתכן לומר כדברי ד"ר גורן, שגם הרב סלנט (לגבי שנת תרי"ז), גם הרב הירשנזון וגם מחברי ספרים כמו 'שלושה עולמות' ואחרים (לגבי שנת תרכ"ו-1866), טעו בתאריך שבו נקבו, ורק תיאורו של הקולונל הבריטי שנלווה אל השר (לגבי שנת תרט"ו-1855), הוא המדוייק. אמנם, גם מדבריו של מונטיפיורי עצמו, בביקורו השביעי בשנת תרל"ה (בספר "משה וירושלים"), על פגישתו עם "השייח' של עומר" בפעם הקודמת שביקר בירושלים, נראה להבין שהוא אכן עלה לפגוש אותו בביקורו הקודם, ולא מסתבר להבין זאת כמתייחס לביקורו הרביעי שהתרחש עשרים שנה קודם לכן. אם אכן עלה מונטיפיורי אחרי שכבר ספג תגובות נזעמות – ואף הביע חרטה לכאורה, מסתבר שהוא רצה להסתיר זאת ולא לעורר תשומת לב מיותרת, ועל כן בוודאי שלא היה מפרסם את דבר העליה ביומן המתפרסם בעיתון.
הפרשנות לגבי תיאורו של הרב הירשנזון בעניין ביקורו השישי של סיר מונטיפיורי בירושלים, לפיה הרב שמע רק אז על ביקור קודם שלו בהר הבית, אינה מתאימה עם פשטות דבריו. הרב הירשנזון מציין בשם אביו שמי שרצה להחרים את השר בעצמו היה ראוי לנידוי לו היה שפוי (אך הוא איננו כזה), בהיותו מורה הוראה בפני רבני ירושלים – הרב סלנט והרב אוירבאך. אם הוא אכן התכוון לעלייה משנת תרט"ו, היה עליו להזכיר את רבני ירושלים מאותה התקופה – הרב ברדקי והרב אבולעפיה. ואולם הרב שמואל ויינגרטן בקובץ 'סיני' סב, מצטט סיפור – שלדבריו ידוע לו ממקור מהימן מנכדי בעל המעשה – על צעירים שזרקו אבנים על ביתו של הרב אוירבאך בעת שנפגש עם מונטיפיורי (והוא אף מזכיר את שמו של אחד הצעירים) בעקבות עליית מונטיפיורי ההרה. הרב אוירבאך עלה ארצה רק בשנת תרי"ט, ועל כן סיפור זה בוודאי אינו מתאים לעלייה להר בשנת תרט"ו.
יש לציין שהתיאורים על נשיאתו של סיר מונטיפיורי באפריון מתאימים לתיאורים הנזכרים לגביו בספרו "משה וירושלים", עת ביקר בירושלים בגיל 92. ייתכן שגם עשר שנים קודם לכן הוא הובל באופן זה לתוך הר הבית. אולם בשנת תרט"ו, בעדותו של הקולונל מתואר כיצד הם ישבו על שטיחים במקום המקדש – ולא בתוך אפריון. מסתבר שנשיאתו באופן זה ממקום למקום נעשתה בשל גילו המבוגר ולא מסיבות הלכתיות – כביכול כדי לא לדרוך בשטח ההר בשל קדושתו (אם כי לא מן הנמנע, שסיפור כזה גם היה יכול לסייע כסיפור כיסוי).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה