יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

מי שימנע מיהודי לעלות ולהתפלל בהר הבית, יהיה שותף לחורבן ארצנו ונצחון האויב!

לא יהודי || מי שלא תומך בתפילת יהודים בהר הבית


המאבק על זכותם של יהודים בהר הבית, לא נופל ואף כרוך יד ביד במאבק על זכותנו על ארץ ישראל. למי שלא תופס בפשטות ברורה את המשפט המסכם והמתמצת הנ"ל, פשוט לא מבין את המציאות, לא קולט את התמונה, ולא תופס את מהות המאבק.

↓ אחד ממנהלי רוטר נט המכונה קפה כותב:


לפני כ-110 שנים בלבד, החלו היהודים לראשונה, להתעורר מגלות ארוכה כמעט בת כ-1900 שנים, אשר במהלכם נפוצו על כל העולם, קיימו קהילות יהודיות בכל יבשת, ובכל קיבוץ יהודים שכזה, התפללו בכל יום שלוש פעמים ביום, לשוב חזרה לארץ ישראל, לבנות את בית המקדש, ולחזור להיות יהודים חופשיים בארצם, אך משך 1700 שנה (מאז מרד בר-כוכבא) היהודים לא רק שלא קמו ועשו מעשה לגרום לכך, אלא שעוד שקעו עוד ועוד בגלותם, בהפכם את תהליך השיבה לארצנו ותחיית העם היהודי בארץ ישראל כעם חופשי וריבון בארצו, לתהליך גאולה אגדי וניסי, כזה שלא רק שמספרים עליו כאגדה נס ותרחיש אלוקי שיתרחש בסערת ניסים ונפלאות אגדיים, אלא שעוד מצאו מקום בצמתים שונים במהלך ההיסטוריה היהודית, לגזור גזירות למנוע אפשרות של יהודים להילחם או להיאבק למען מטרה זו.


והנה לפני כ-110 שנים לערך, החלו יהודים לפעול ממש באמצעים גשמיים וארציים במסגרת מה שמוכר כיום התנועה הציונית. זו ביקשה בשם הציונות שעניינה ומשמעותה הוא המחויבות והגעגוע לציון היא ארץ ישראל, ולפעולה וקריאה ליהודים להחל להתארגן לשוב אליה ולבנותה, בהמשך עם ההצלחה של התנועה הציונית, התוכנית החלה לעלות עד כדי דיבורים על מדינה יהודית, וביתר שאת הבלטה והדגשה בידי תיאודור הרצל, שקרם תוכנית זו לעורות וגידים, וההיסטוריה מוכרת וידועה.

שעה שבאנו אבותינו ממש לפני מספר דורות בודד, והתייצבו בפני אומות העולם, וביקשו את זכויותינו על הארץ, ביקשו מאומות העולם להקים כאן בארץ ישראל את המדינה היהודית, בתחילה דווקא באופן הטבעי ביותר הם נענו בחיוב. הספר הלבן הראשון או הצהרת בלפור, זו אכן הכירה בזכות שכזו. אבותינו שביקשו זכות טבעית זו, אמרו בפשטות ברורה, ארץ ישראל היא ארצו וביתו של העם היהודי, בית לאומה היהודית, אדמת היהודים, מקום לבנות את הבית לעם היהודי המפוזר בקהילות ברחבי העולם ונתון למשיסה פוגרומים ושאר צרות ואנטישמיות, אומות העולם ובריטניה ששלטה בארץ ישראל מכוח המנדט, דווקא הם אכן קיבלו דרישה זו והצגת הדברים כפשוטם, אבותינו אז לא סייגו את דרישתם על ארץ ישראל לאזורים או לשטחים כאלו ואחרים בה, הם טענו לזכות על כל ארץ ישראל (ואף על מזרח הירדן, אלא שזו נתנה מתנה לישות אחרת היא הירדנית כיום) והם אחזו בטענה וההכרה והדבר הידוע ברור ומובן לכולם בעת ההיא, הם אחזו פשוט בתנ"ך, אף אחד לא ניסה אפילו להתווכח.

למי שקורא ספרי מטיילים וסיירים מאותה התקופה, או של אנשי ממשל שביקרו בארץ או פעלו בה או היו בעלי תפקיד כזה או אחר בה (כגון ספרו של הקונסול הבריטי גיימס פין, או המהנדס פירוטי) לומד דווקא מסיפוריהם כיצד היה ברור ומובן לכולם ואפילו בשלהי השלטון העותמאני בארץ ישראל, על אף שירושלים בשלטון מוסלמי והר הבית סגור ליהודים (ומערת המכפלה) ידוע פשוט ומובן לכולם כי ארץ ישראל היא מולדתו וארצו של העם היהודי, אז זה היה ברור לכולם.

אלא שאם עלייתה של התנועה הציונית, והתקדמות ההכרה בזכויות היהודים על הארץ ולקראת תוכנית קורמת עור וגידים לבית לאומי כאן בארץ, החלו הערבים לפתוח בחזית שכנגד, הם דחו כמובן את זכויותיהם של היהודים על הארץ, (אז אגב בטענה שהם גלו ממנה והארץ עברה לידי המוסלמים שכעת גרים בא והם עיקר התושבים בה) ויצרו בכוח הטרור מחד, ובכוח השפעה על אינטרסים בינ"ל ביחסים בינ"ל כאלו ואחרים, תפנית הולכת וגוברת בדעת הקהל העולמית בכלל, וזו המקומית בריטית בפרט.

אלו שהביאו לספר לבן נוסף, ועוד כאלו אחריו, של אחד מהם כרסם עוד ועוד בקודמו, ותוכנית החלוקה של הארץ בשינויים כאלו ואחרים, הפכה השולטת.

לבטי אבותינו אז לא התפשרו על ארץ ישראל מכוח הכרה בזכויות דמיוניות של הערבים על ארץ ישראל, לא ולא, הם פשוט היו מציאותיים, ראליים, אחרי קרוב ל-2000 שנות גלות עצם הדבר שהבלתי יאמן הופך לתוכנית בת השגה, הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, זו על מנת שלא תמוסס, ומתוך הכרה במציאות, הסכימו לפשרה שיש בה הישג, ממנו יש ואפשר רק להתקדם.

וכך הסכימה מדינת ישראל הנולדת לפשרת החלוקה, לא מתוך הכרה בזכויות, לא מתוך כך שכאילו יש כאן האומה נוספת בעלת זכויות על ארץ ישראל, אלא פשוט מתוך הבנת המציאות ומגבלות המצב והתקופה, ועל כן הסכימו לקבל מה שיינתן, היו הם הערבים שדחו את תוכנית החלוקה, ולבסוף, היו היהודים צריכים להילחם ממש על ארץ ישראל, ובסופה של המלחמה נקבעו הגבולות, אז הייתה היא מן המוסכמה, שגבולות אלו הם זמניים בלבד, מקפיאים מצב שכזה, ותו לא.

אלא שאז הערבים בעקביות ברורה ובהסלמה גוברת, המשיכו את המתקפה לא רק זו הצבאית, אלא בעיקר את זו ההצהרתית, התודעתית, והתעמולתית, ראשית על עם דמיוני בעל זכויות לארץ ישראל, ושנית באי ההכרה בזכויות היהודים לשום דבר ושום רגב אדמה על הארץ הזו, את מתקפתם כוונו בראש ובראשונה למקומות הקדושים, והקפדה מאז (שהקצינה והקצינה עד לאבסורד ממש, אך כזה המכה שורש בתודעה הבינ"ל ואף הפנימית ישראלית) לשלילת כל יחס וזיקה למקומותיהם הקדושים ביותר ליהודים, בעוד שעה שהם היו בשלטון הם פשוט מנעו כניסת יהודים למקומותיהם הקדושים, הן בהר הבית, והן במערת המכפלה, והגבילו במקומות נוספים כגון בכותל ובמקומות נוספים, לאחר הקמת מדינת ישראל, כסמל ודגל לקעקוע הזכות היהודית וטענת בעלות יהודית על ארץ ישראל, הם שמו בחוד ובראש הדברים כעניין תודעתי, את המקומות הקדושים.

לאחרונה כהמשך ההקצנה הן בתודעה והן בהשרשת תודעה חלופית לנושא היהודים וארץ ישראל, התפתחו שני מגמות, שהן מצד אחד דבר והיפוכו, ומצד שני משלימים זו את זו במטרתם. טענה אחת היא כי מעולם לא היה כאן עם יהודי ובית מקדש, וסיפורי היהודים על בית מקדש בהר הבית הוא אגדה והמצאה, ומצד שני טענה כי הם היהודים או הכנענים המקוריים, שלושת האבות היו פלסטינים וכך המלך דוד ושלמה, ולהבדיל אלף הבלדות אפילו ישו היה פלסטיני.

המאבק המוסלמי ובעיקר זה שהקצין במהלך ה-20 שנים האחרונות תחת 2 נושאי דגל שונים אך בעלי אינטרס זהה ככל שכרוך ביהודים, האחד בידי התנועה האסלאמית המתקיימת וצוברת כוח בעידוד ושלהוב דת בקרב המוסלמים, וכאן בארץ ישראל הם הפכו את הר הבית ומסגד אל אקצא למכשיר וקרקע לשלהוב דתי שכזה, ובכך להרוויח גם שלהבו דתי לאסלאם, וגם מאבק ביהודים ובציונות. ונושאת הדגל השנייה היא הרשות הפלסטינית, זו נושאת דווקא את הדגל ואת הדגש נותנת לשימוש בפלטפורמה של הר הבית למאבק במדינת ישראל, והשלהוב הדתי בנושא הוא רק מכשיר שמאבק זה יצלח.

המוסלמים בכל העולם הקנאי המוסלמי הרואה במדינת ישראל עצם בגרון, הפך מכשיר הר הבית לכלי נכס בר עוצמה, לאחר שהבינו שני דברים, האחד הוא כי יש לנושא זה השפעה רחבה עולמית על נושא התודעה והמלחמה על עצם הזכויות של יהודים בארצם, דווקא הקעקוע של זכויות היהודים בהר הבית המקום הקדוש ביותר להם, היא סמל ומפתח ולב התודעה על זכויותיהם על ארץ ישראל.

מרגע שהעולם יחדל להאמין בזכות היהודים על הר הבית, ויגביל ולו מכוח החשש, אך בעיקר מכוח המציאות, את זכויות מדינת ישראל הריבונית בכלל, וזו של היהודי הפרטי בפרט, זכות טבעית ברורה של יהודי בהר הבית, הרי שלאחר שתודעה זו תבסס, המשך ערעור התודעה וההכרה בזכויות העם היהודי על ארצו מול זכויות הערבים, אלו פשוט ילכו ויתערערו ולבסוף יבטלו, הערביים יזכו לתודעה מלאה, או אז השיח העולמי יהיה בדיוק ההפך מזה שהתקיים כאן אך לפני 100 שנה, אלא שהפעם בעלי הזכויות יהיו הערבים, ואלו שכל הבעיה היא שהם פשוט גרים כאן, יהיו אנחנו... היהודים...

והדבר השני שהבינו מנהיגי העולם הערבי בכלל, ואלו הקרובים בפרט אלו החיים בתוכנו ומכירים אותנו היטב, הם הבינו, שאכן עם ישראל לפחות זה הנצפה ונשמע ונראה בעולם, בדמות מנהיגים, חברי כנסת, ראשי ממשלה, שופטים ועוד, ובעיקר עולם התקשורת הישראלי חלון הראווה לכאורה שלנו, הם הבינו כי אכן קיים נתק הולך וגדל בין היהודי למסורותיו, בינו לבין קדשיו, בינו לבין תודעתו היהודית, ההכרה וההבנה והתודעה של זכותנו כאן על ארץ ישראל, אלו התחלפו אט אט בערכים זרים, משמעויות זרות, התנהגויות ודפוסים שונים, ואין כמו המתרחש בעצם הימים האלו סביב הר הבית, על מנת להבין לאיזה גלות עמוקה הובלנו את עצמינו, איזה ניתוק איום ומבעית יש בין יהודי לקודשיו, בין העם הישראלי למסורתו היהודית. 

רבותי משפט פשוט מאוד וברור מאוד לסיכום, מי שלא מכיר בזכויותינו ובזכותו של כל יהודי ויהודי על הר הבית, לעלות להר הבית, להתפלל בהר הבית, להקים מקדש בהר הבית, הרי שאין לו מה לספר לנו ולמכור לנו ובעיקר לעולם שום סיפורים, אין לו שום זכות. ולו קמצוץ של זכות, על אף מטר בארץ ישראל. שכבר מעתה כובש אכזר שכמוהו, שיעזוב את ביתו, יחזור לגולה, וימשיך (במקרה הטוב) להתפלל לאיזה מהלך ניסי של מלך שמביא אותו בענן לארץ ישראל.

אוסיף עוד ואחדד אף יותר, מי שלא מכיר בזכותו של יהודי להתפלל על הר הבית, פשוט אינו יהודי נקודה!

על כן, מי שלא מבין, כי על הזכות הזו, דווקא זו שהאויב מפחיד אותנו באפוקליפסה באם נעז לשנות דבר בעבורה, אם בעבור זאת לא נלחם, לא נעמוד על שני רגליים אחוריות, כי אז נאבד בתוך שנות דור או שניים, את ארץ ישראל כולה.

האויב משתמש בהר הבית ככר למאבק בנו ותו לא, דווקא עמידה נחושה הן ציבורית בעיקר זו של מנהיגינו, ואף הבהרה כי עמידה נחושה זו תתורגם אם צריך גם לצבאית, דווקא היא תביא להרגעת הרוחות סביב הר הבית, תביא לייצוב המצב, מתוך שיבינו כי אין עוד רווחים להפקה מנושא זה, אלא רק מה להפסיד.

תגובה 1:

  1. תיקון עובדתי לקביעה אחת. יהודי אתיופיה והיהודים הקראים התפללו פעמיים בכל יום, לא שלוש. במאות ה-10-11 היוו הקראים 40% מכלל עם ישראל, ויחד עם יהודי אתיופיה מנו היהודים הלא-רבניים כ-50% מכלל האוכלוסיה היהודים העולמית, אם לא יותר.

    השבמחק