לא כל האקדחים שווים

יהודה גליק || קורבן לאנטישמיות מודרנית

יהודה גליק. זכה למתקפה ארסית במקום להוקרה

התמיכה באקדח הקדוש של האינתיפאדה המוסלמית נגד יהודים, הולכת ומתקרבת לרמת ההסתה שהייתה מקובלת בגרמניה הנאצית בשנות ה-30', ופורחת בימינו בתוך האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל ומחוצה לה

מאת: יובל ברנדשטטר/ מחלקה ראשונה

מלאלאה יוספזאי היא נצר למשפחה של מחנכים. מוצאה מעמק הסוואט בפקיסטן, שם מחזיקה משפחתה ברשת של בתי ספר. מגיל 10 ואילך חיה מלאלה חיים ציבוריים של קידום החינוך לבנות במקום המצוי בהשפעתם ועוצם ידם של אנשי האיסלאם היסודני. בגיל 11 או 12כתבה מלאלה בשם בדוי דף אינטרנט עבור שירות השידור הבריטי, ובגיל 13 כיכבה בכתבת תעודה של ה"ניו-יורק טיימס", והייתה לאשת תקשורת חשובה המקדמת את החינוך לנערות בנות גילה. 

כל זה לא היה מביא אותה אל פרס הנובל. באוקטובר 2012 עלתה מאלאלה על האוטובוס לבית הספר שבו למדה ושם פגשה את האיש ששינה את גורלה - רוצח איסלאמיסטי. הלה ירה בה שלוש יריות מאקדח לאחר שווידא את זהותה. מלאלה איבדה את הכרתה, אך לאחר זמן, ולאחר שהוטסה לבריטניה, שבה והחלימה, והייתה לדמות המזוהה ביותר עם המאבק באיסלאם היסודני על זכותן של נשים ללמוד ולהתקדם גם בחברה המוסלמית. העולם המערבי כולו עמד והשתאה אל מול עמידתה העקשנית וחסרת הפשרות של הנערה על עקרונותיה, גם אם המחיר הוא המוות מלועו של האקדח האיסלאמיסטי. 

יש איש בירושלים, כבר לא צעיר, אבל נחוש ועקבי. משפחתו משפחת רופאים, אביו פרופ' לרפואה פנימית ודיקן פקולטה. מזה דור שהוא נושא על נס את בשורת הר-הבית היהודי, ועומד על זכותו לחנך את הדור הצעיר וללמדו את מורשתו העתיקה. למרות הסכנה, החרפות, הגידופים וההתאנות של השלטונות, המשיך האיש יהודה גליק לעלות אל ההר וללמד את כל הרוצה לשמוע, צעירים וחיילים, מהו ההר ומהי משמעותו לעם ישראל. אבל כל זה לא הביא לו את ההשפלה האמיתית. ערב אחד לאחר שיצא מכנס חינוכי, פגש גליק את האיש שלא שינה כלום בגורלו - רוצח איסלאמיסטי. הלה ירה בו שלוש יריות מאקדח לאחר שווידא את זהותו. 

יהודה גליק איבד את הכרתו, אך זמן מה לאחר שהוטס לבית החולים "שערי צדק", כמטחווי קשת ממקום ההתנקשות, היה לעוד יהודי שנורה בידי ערבי שאין לו היכולת לממש את זכותו ללמד בני יהודה את עברם ועתידם. העולם הערבי כולו השתאה נוכח שיתוף הפעולה שבין משטרת ישראל לרוצח היורה באקדח האיסלאמיסטי במאבק למנוע מן הקורבן את הזכות להמשיך את פועלו. 

מה ההבדל בין מלאלה המקבלת פרס נובל לאחר שניצלה מניסיון רצח איסלאמיסטי לבין יהודה גליק המקבל בעיטה בפרצופו מן הממסד היהודי המשפטי-תקשורתי-אקדמי לאחר שניצל מניסיון רצח איסלאמיסטי? ייתכן שההבדל הוא מגדרי. ניסיון רצח של גבר, ועוד עבדקן, זה בסדר, בעוד שניסיון רצח של אישה הוא בזוי. ייתכן שההבדל הוא אמוני. לרצוח אישה מוסלמית זה בזוי בעוד שלרצוח יהודי זה דרכו של עולם. גם ייתכן שבעוד שהעולם המערבי מעריץ עמידה חסרת פשרות של אישה שחומת עור על עקרונות החופש והחינוך, הרי שאותו עולם שונא את היהודי כשהוא מתעקש לישם אותם עקרונות. 

למעשה, העולם המערבי ושלוחיו במדינת ישראל המנוע מלהביע ישירות את רגשותיו האנטישמיים, מוצא את הדרך להזדהות עם הרוצח שנכשל. ההזדהות של העולם המערבי עם רצח יהודים באשר הם יהודים, התמיכה באקדח הקדוש של האינתיפאדה המוסלמית נגד יהודים, הולכים ומתקרבים לרמת ההסתה שהייתה מקובלת בגרמניה הנאצית בשנות ה-30', ופורחת בימינו בתוך האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל ומחוצה לה. 

מי שחושב שהבעיטה בפרצופו המיוסר של יהודה גליק לאחר שחטף כבר שלושה כדורים תקנה לו נקודות אצל שונאי ישראל, טועה טעות מרה. להפך. הבעיטה הממסדית באיש האמיץ היא ההוכחה הטובה ביותר לאויבי ישראל ושונאי הציונות שהם אכן צודקים, שכן אפילו משטרת ישראל, כנסת ישראל, שופטי ישראל, וראש ממשלת ישראל תומכים בשלילת זכותו של יהודי להגיע להר-הבית ולהרביץ שם תורה, להיות בירושלים, או בארץ ישראל. 

כשלעצמי, אין לי רצון לעלות להר-הבית המצוי תחת שלטון האיסלאם. אך אפשר כמעט לומר שאבן הבוחן החדשה, קו פרשת המים בין ימין ושמאל בישראל, הוא היחס ליהודה גליק.

• הכותב הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר "Joe's trial" ו-"The Witches of West Bend"