תמורת לירה טורקית || להכנס להר הבית בלי סכנת נפשות
קורא עיתון 'המליץ' העברי-רוסי במכתב זועם על תיאורו הקשה של כתב ה'דיילי טלגרף' לגבי המקום הקדוש בעולם.
↓ תל תלפיות
גליון השבועון 'המליץ' מיום 16.5.1870 הקדיש מקום נרחב למכתבו הזועם של אחד הקוראים, ישראל איסר הלוי לנדא שמו. כעסו של לנדא יצא על דיווח של כתב הדיילי טלגרף מארץ הקודש השוממת שצוטט באחד הגליונות הקודמים. 'המליץ' היה עיתון בעברית שיצא לאור ברוסיה במחצית השניה של המאה ה-19, באותה עת כשבועון כאמור, אך מאוחר יותר כיומון. במכתב ארוך למערכת טוען לנדא שדבריו של הכתב הבריטי נגועים באי-דיוקים רבים. בין השאר קובל לנדא על טענות הכתב שלפיהן יהודים הפוקדים את מקום המקדש – כיפת הסלע (שאותה הוא מכנה 'מסגד עומר/אמאר) – מסתכנים בנפשם. לנדא האשים את הכתב ברצון בריטי – אופייני לטענתו – להשחיר את תמונת המצב של יהודי ארץ ישראל מעבר למציאות האמיתית. מדבריו של לנדא עצמו, שביקר בעצמו חמש שנים קודם לכן במזרח התיכון ("במצרים ובארץ הצבי, ביהודה וגליל וערי החוף מן ו' מרחשוון עד כ"ה אדר תרכ"ה") נובע שבימים המטושטשים ההם הניחו המוסלמים ליהודים ולנוצרים לבקר בהר הבית ואף בכיפת הסלע תמורת תשלום לא גבוה, אך היהודים נמנעו מכך בשל אי רצון להיכנס בטומאה למקום המקדש עצמו. אגב, מעדותו של לנדא נובע בבירור שיהודים זיהו בעת ההיא בבירור את מקום המקדש בכיפת הסלע, בהתאם למסורת העקבית בעניין, ולא בכל אחת מהנקודות האחרות בהר שלימים נטען שהן הן מקום המקדש האמיתי. נניח לדבריו לדבר בעד עצמם:
"ראיתי להעיר על איזה עניינים אשר ראיתי בהמליץ 11 שנה זאת, במאמר 'הליכות עולם' ...כי לא כצעקתה הבאה להאחד הבריטאני הסופר במ"ע [במערכת עיתון] דיילי טלגרף ייעשה במקומות ההם. אם לנו הוא [כלומר אם הוא יהודי. א"ס] – ונסלח לו כי בשגגה הדבר, ואם לצרינו הוא – לא אובה סלוח לו כי כן זה דרכם של הבריטונים ומשלחתם בארץ ישראל לבכות על אובדן בת יהודה (בדמעות של שמחה) וזעקת שבר יעוערו לשים עין לחומלה עליהם, ובקרבם ישימו ארבם לתאר מעמד ומצב בני ישראל בשרד מורא מאוד ורק למען הקטינם ולמען הבזותם, וזו לעגם בארץ יהודה".
לנדא שוטח את תלונותיו הרבות הנוגעות לדברי הכתב בעניין ארץ הקודש, ובסיום מכתבו מגיע לעסוק בתיאור מקום המקדש בידי הכתב: "...עוד כתב [עיתונאי ה'דיילי טלגרף'. א"ס]: 'אין אחד מבני ישראל יוכל לבוא אל אולם המקדש לפנים מקום שם המסגד אמאר היום, מבלי שים נפשו בכפו כי ירגמוהו המחמדנים במצאם אותו'". על כך מגיב לנדא בזעף: "שקר גמור! בשנים עברו לא באו אל מקום המקדש לא יהודים ולא נוצרים ולא הועיל כל כופר, ואחרי כן התחילו להתיר ליהודים ונוצרים בעד שילום א' לירא טורקי (לערך 6 רובל כסף) ואחרי כן הוזילו עוד מהמחיר הזה, אבל היהודים הרבנים בעצמם אוסרים אסר על נפשם לבלתי לכת על הר הבית מפני שכולנו טמאי מתים, ולדעת התלמוד 'מקדשי ישראל אף על פי שהם חרבים בקדושתם הן עומדים'. ורק הקראים הולכים לשם וכן היה החכם פירקאוויטש בבית תפילת אמאר העומד על מקום קודש הקדשים".
לסיום מספר לנדא על חוויותיו שלו מהר הבית: "ובהיותי בירושלים עשיתי חוזה עם הגזבר והאמרכל מבית תפילת אמאר ושמו שי"ך יאקו"ב, והוא אחד מגבירי ונכבדי העיר, והוליך אותי בלוויית החכם ר' יוסף נשמתו עדן על גג חומת הר הבית ושם השתחוויתי נוכח מקום ההריאל וההראל כי מנעתי את עצמי מלכת אל ההר אבל זולת זה לא היה שום מניעה, גם חיבה יתרה הודיע לנו שי"ך יאק"ב בכבדו אותנו בפירות ומי ציטראנין. ואני הראיתי לו באצבע על אחד מהארזים [קפארוס] ועל עצי הזית השתולים שם סביבות המקדש, וחיש מהר ציווה לחתוך מהם שני ענפים למנחת זכרון ומעץ הזית עשיתי יד לספר תורה, הלא היא בבית כנסת הגדולה בפאלטאווא עד היום הזה. אלקי! על נפשי תשתוחח על כן אזכרך מארץ ירדן. ישראל איסר הלוי לנדא פאלטאויא".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה