הכנה אל הקודש || במימד המקום ובמימד הזמן
בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ. הנה המאמר השני מתוך הגיליון:
↓ בשביל מה צריך את הר הבית?
לדברים גדולים ומשמעותיים באמת – צריך להתכונן. אי אפשר 'ליפול' עליהם סתם כך. עקרון זה קיים בכל תחום בחיים ובפרט בדברים שבקדושה. אי אפשר להגיע ליום הכיפורים בלי חודש אלול ועשרת ימי התשובה ואי אפשר לקבל תורה בחג השבועות בלי ימי ספירת העומר.
בעוד שהמקדש, מחנה שכינה, הוא מקום העבודה והקרבנות, לכאורה, הר הבית, מחנה לויה, הוא חסר מטרה מוגדרת ונראה די 'מיותר'. אין בו עבודה מיוחדת. אמנם, אי אפשר להגיע למקדש בלי לעבור תחילה בהר הבית. מטרת ההר היא ההכנה אל המקדש.
כמובן, הטהרה הנדרשת מהעולה להר אינה במידה המספקת על מנת להיכנס למחנה שכינה, שכן טמא מת מותר בכניסה למחנה לויה ואסור בכניסה למחנה שכינה, אך דיני מורא מקדש חלים בשני מקומות אלו במידה שווה. עיקר יחסו של האדם אל הקודש ביראה הנדרשת - ניכר במקום זה. זאת מפני שהעומד בהר הבית, מצוי תדיר במודעות אל הקודש הנמצא פנימה וכולו אומר צפיה דרוכה והתכוננות למקדש (אף אם לעת-עתה, מפני טומאתו, אינו יכול לבא שמה).
עניין זה בא לידי ביטוי כבר בשמו של ההר: 'הר המוריה' – "מקום שיראה יצאה לעולם" (בראשית רבה, נה), וכן בשם שניתן לו עלֿידי אברהם אבינו: "ד' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד). על שם העתיד. שכן, זהו המקום בו אדם מתקין עצמו לפני בואו אל מקום השראת השכינה.
בדורנו, כאשר מהלך הגאולה נבנה בבניין החול, וניכר לכל עד כמה נזקק הוא לקודש, נדרש מאתנו להודיע לעם ישראל ולעולם כולו שלא מדינה ככל המדינות באנו להקים כאן. כדי לרומם את מדינת ישראל אל המדרגה הראויה לה - עלינו להציב לה חזון של תורה וקדושה אשר פסגתו בבניין המקדש. כדי להגיע לרוממות זו, זקוקים אנו להכנה ראויה. מקומה של הכנה זו הוא - הר הבית.
בעוד שהמקדש, מחנה שכינה, הוא מקום העבודה והקרבנות, לכאורה, הר הבית, מחנה לויה, הוא חסר מטרה מוגדרת ונראה די 'מיותר'. אין בו עבודה מיוחדת. אמנם, אי אפשר להגיע למקדש בלי לעבור תחילה בהר הבית. מטרת ההר היא ההכנה אל המקדש.
כמובן, הטהרה הנדרשת מהעולה להר אינה במידה המספקת על מנת להיכנס למחנה שכינה, שכן טמא מת מותר בכניסה למחנה לויה ואסור בכניסה למחנה שכינה, אך דיני מורא מקדש חלים בשני מקומות אלו במידה שווה. עיקר יחסו של האדם אל הקודש ביראה הנדרשת - ניכר במקום זה. זאת מפני שהעומד בהר הבית, מצוי תדיר במודעות אל הקודש הנמצא פנימה וכולו אומר צפיה דרוכה והתכוננות למקדש (אף אם לעת-עתה, מפני טומאתו, אינו יכול לבא שמה).
עניין זה בא לידי ביטוי כבר בשמו של ההר: 'הר המוריה' – "מקום שיראה יצאה לעולם" (בראשית רבה, נה), וכן בשם שניתן לו עלֿידי אברהם אבינו: "ד' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ד' יֵרָאֶה" (בראשית כב, יד). על שם העתיד. שכן, זהו המקום בו אדם מתקין עצמו לפני בואו אל מקום השראת השכינה.
בדורנו, כאשר מהלך הגאולה נבנה בבניין החול, וניכר לכל עד כמה נזקק הוא לקודש, נדרש מאתנו להודיע לעם ישראל ולעולם כולו שלא מדינה ככל המדינות באנו להקים כאן. כדי לרומם את מדינת ישראל אל המדרגה הראויה לה - עלינו להציב לה חזון של תורה וקדושה אשר פסגתו בבניין המקדש. כדי להגיע לרוממות זו, זקוקים אנו להכנה ראויה. מקומה של הכנה זו הוא - הר הבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה