רוצים את הבית || לא מסתפקים בקיר של החצר החיצונית
 |
| הר הבית והכותל. מתרפקים על קיר החצר החיצונית ומפקירים את הבית |
המאמר הרביעי בסדרת המאמרים מתוך עלון 'הלבנון', עוסק ביחס של שבי ציון לקיר של החצר החיצונית של הבית.
כמדומה, שאין בכוונת המאמר להמעיט בערך החצר החיצונית, אך ברור שככל שהחצר החיצונית חשובה, כך הבית עצמו חשוב עשרות מונים.
ולהיפך - ככל שהבית עצמו מוזנח, כך אין ערך לקטע קיר של חצר החיצונית...
↓ במקום לבכות בחוץ, להכנס פנימה!
מעשה ביהודי שהיה לו בית. הוא אהב את ביתו, טיפח אותו, דאג ליפותו ולפארו, וראה בו את משכנו עד עולם.
יום אחד הגיעו שודדים ורצו לגזול מהאיש את ביתו. הוא לא ויתר להם ונלחם בכל כוחו על מנת להשאיר את הבית ברשותו. אך הם היו חזקים ממנו. הם היכו אותו, ניצחו אותו וזרקו אותו החוצה.
אך האיש לא ויתר. יום יום ישב ליד הקיר המערבי של החצר, וזעק: "הבית שלי. לא ויתרתי עליו. אמנם כעת הוא גזול ביד אחרים, אך בע"ה עוד אשוב אליו. ישיבתי בחוץ היא זמנית בלבד, וברגע שאוכל אשוב אל הבית פנימה".
כך ישב האיש ליד קיר חצרו ימים ולילות. לא יום ולא יומיים, לא חודש ולא חודשיים, אלא במשך שנים ארוכות ישב ליד חצר ביתו, והכריז על בעלותו על הבית ועל שאיפתו לשוב אליו.
יום אחד, אזר האיש כוח וגבורה, נכנס אל חצר הבית, היכה את הגזלנים, קשר אותם, וחזר להיות בעל הבית.
אך שיבתו אל הבית לא החזיקה מעמד זמן רב. מהר מאוד נתן את מפתחות הבית לגזלנים, וחזר להתרפק על הקיר המערבי של החצר, ישב על הארץ והמשיך לזעוק: "הבית שלי. לא ויתרתי עליו. אמנם כעת הוא גזול ביד אחרים, אך בע"ה עוד אשוב אליו. ישיבתי בחוץ היא זמנית בלבד, וברגע שאוכל אשוב אל הבית פנימה"...
בידו להיכנס בכל רגע הביתה ולנהוג בו כבעלים, אך הוא נשאר ליד קיר החצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה