משנכנס אדר מרבים בשמחה || בעבודת בית המקדש נשמח כולנו
לכבוד ראש אדר אנחנו מביאים מאמר של הרב אברהם בורשטין על השירה והנגינה בבית המקדש. המאמר הוא אחד מהסדרה 'מה יעשו היום במקדש', אשר מלמד על סדר היום בבית המקדש בשגרה ובימי המועד.
↓ על סדרת 'מה יעשו היום במקדש:
לרבים מאיתנו ציפייה גדולה לבית המקדש ולהשבת העבודה בו. אולם, לא כולנו יודעים כיצד התבצעו עבודות אלו בעבר, וכיצד יתבצעו בע"ה בקרוב, באופן מעשי. וכך, המבט על הציפייה למקדש, והבנת פסוקי הקרבנות הנלמדים בתורה והנאמרים בתפילה, עלול להיות לא מובן ותיאורטי בלבד.
מטרת הסידרה לקרב אלינו בשפה ברורה וקלה את הנעשה בזמנים השונים במקדש, על מנת שאדם יוכל לחיות את 'חיי המקדש' ביום יום ובמיוחד בחגים ובמועדים. בע"ה בבית המקדש ובסביבותיו יעמדו תלמידי חכמים גדולים, ויורו כיצד לנהוג למעשה, ואין לפסוק הלכה מהכתוב כאן!
מהדורה זו הינה ראשונית ונתונה להערות ושינויים
↓ על השירה והנגינה בבית המקדש
אחרי שהתפללנו היום (ראש חודש אדר) 'ובשירי דוד עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך' נלמד על אחד הדברים המיוחדים והמרגשים בבית המקדש, שמוסיפים המון רגש, שמחה וחרדת קודש - השירה והנגינה.
מי שר ומי מנגן? אילו בגדים הם לובשים? מה שרים? באילו כלים מנגנים? היכן? מהי המשמעות העמוקה של של השירה והנגינה במקדש? כל זאת ועוד במאמר שלפנינו.
↓ מאת הרב אברהם בורשטין
אחת העבודות המרכזיות בבית המקדש, היא עבודת השירה והנגינה. עבודה שמושקע בה עמל רב והכנות רבות.
עיקר עבודת השירה מוטלת על הלווים, ובנוסף אליה, ישנה מצווה נוספת המוטלת על הכהנים והיא התקיעה בחצוצרות.
בכל יום, עם סיום הקרבת קרבן התמיד, חותמים את עבודות הבוקר עם ניסוך היין ועם השירה והנגינה שעימו. קודם לניסוך, נעמדים שני כהנים על שולחן שסמוך למזבח, ותוקעים תקיעה תרועה ותקיעה, ובכך מודיעים לאלה ששׁרים ולאלה שמנגנים שהניסוך עומד להתחיל. לאחר התקיעה הם יורדים מהשולחן ונעמדים מימינו ומשמאלו של האחראי על כלי השיר וממתינים לניסוך היין. את זמן הניסוך המדויק, יְדעו כולם בעזרתו של הכהן העומד בפינת המזבח על ה'קרן' שלו, שהוא זה שתפקידו לסמן מתי מנסכים.
הכהן מנסך (יוצק) את היין ואז זה שעל הקרן מניף בבדים ('סודרים') שבידו, והאחראי על כלי השיר מנגן במצלתיים ומסמן בכך לשאר המנגנים לנגן, ולשׁרים לשיר 'שיר של יום', (בכל יום שרים את הפרק שלו). הכהנים תוקעים בחצוצרות (תקיעה תרועה ותקיעה) והלווים שרים, ובמהלך השירה עוצרים פעמים והכהנים תוקעים שוב. בזמן התקיעה העם שבעזרה משתחווים.
השירה מתבצעת על ידי לווים הלבושים בבגדים יפים ומכובדים. הם מתכוננים לעבודה זו במשך חמש שנים לפחות. הלווים עומדים על הדוכן הנמצא בכניסה לעזרה, בקרבת המזבח. יחד עימם עומדים הנגנים המנגנים בכלי הנגינה. לנגינה זו כשר כל אדם מישראל (ובתנאי שאין לו בעיית יחוס). [יש אומרים שהנגינה נעשית על ידי לווים, ולעומת זאת השירה על ידי כל אחד].
באילו כלים מנגנים?
ההרכב היסודי של הכלים כולל שנים עשר כלים - תשעה כינורות שני נבלים ומצלתיים ('צלצל') וי"א שגם חלילים וחצוצרות. לכלים אלו ניתן להוסיף כלים נוספים, לפי מה שמתאים ליצירת נגינה יפה ונעימה.
בנוסף לשירה שבכל יום, בשבתות, בחגים ובראשי חודשים - שרים ומנגנים בזמן ניסוך היין שבא יחד עם קרבנות העולה של ה'מוספים' (וכן עם כבשי השלמים בעצרת), בכל יום שרים את השיר המתאים לאותו היום.
בשנים עשר ימים בשנה - שמונת ימי סוכות ושמיני עצרת, שחיטת הפסח שבערב פסח, יום טוב ראשון של פסח, ושבועות, ישנה נגינה מיוחדת - מנגנים לפני המזבח בחלילים ובשאר כלי נגינה.
מעבר לזמן השירה ישנם זמנים נוספים שבהם תוקעים, כגון בעת פתיחת השערים ובזמנים מיוחדים כמו זמן מלחמה.
השירה והנגינה במקדש, נעשות מתוך לימוד רב, מתוך יראת שמים גדולה, ומזכות את שומעיהן לשמוע שירה ונגינה ערבים ומיוחדים מאד. שירה ונגינה זו קשורות מאד לגילוי של רוח הקודש ולרוממות הרוחנית האופפת את בית המקדש ואת הזוכים להכנס אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה